הפטור משירות לחרדים - פשרה על מצע רקוב

האמת היא שהיינו מוכנים לחיות עם העיוות. חיינו איתו בפועל שנים ארוכות, לפני חקיקת הפטור מגיוס, ואחרי חקיקתו, ואחרי שהחוק נפסל בבג"ץ ב־2017, וגם לאורך כל השנים שחלפו מאז, כשהממשלות השיגו ארכות על ארכות לשימור הפטור בפועל. הצבא לא כיתר את בני ברק עם גיסות לאיסוף מלש"בים, עריקים חרדים לא נשלחו בהמוניהם לכלא. וממילא בנות דתיות לא מתגייסות ובני ישיבות הסדר עושים שירות מקוצר וגם ערבים לא מתגייסים. אז חרקנו שיניים וסחבנו. החיים בישראל מלווים מאז ומעולם בפשרות גדולות. בהחלט ייתכן שאפשר היה להמשיך כך, ואפילו לנהל כעת דיון ענייני על השלכות הורדת גיל הפטור משירות לחרדים. אבל אז שברו את הכלים.

זה התחיל בהסכמים קואליציוניים שמכפילים את הקצבאות לאברכים — והאמת שאפילו עם זה התרגלנו לחיות. אבל אז הגיע בליץ בלתי נגמר של הצעות חוק הזויות - חלקן כבר הפכו לחוקים בני תוקף - שכל תכליתן חיסול היסודות שעליהם בנויים החיים החילוניים, הליברליים והדמוקרטיים בישראל. החיים של אלה שאינם חרדים ואינם משיחיים, ובמקרה גם משרתים ברובם בצבא.

השתלטות על הוועדה לבחירת שופטים, הגבלת עילות הפסיקה של בג"ץ, פסקת התגברות דרקונית, הגדלת סמכויות בתי הדין הרבניים, חוק "מתנות" שמכשיר שוחד לנבחרי ציבור, חוק שמתיר אפליה במתן שירות ועוד ועוד כיד הדמיון, בליווי מתקפה ארסית ודוחה על שומרי סף, יועצים משפטיים, ואפילו מפקדי משטרה וצה"ל.

פעולת הריסוק הזו של כל יסודות הדמוקרטיה הליברלית היא המצע שעליו מוגשת לנו כעת ה"פשרה" בעניין הפטור משירות לחרדים. קודם נשבור את הכלים, שיכורי כוח ניקח כל מה שאנחנו רוצים, נשלוט בכל הרשויות, נחליט על החיים שלכם, על ההעדפות שלכם, על החירות שלכם, נתריס, נתסיס - ועכשיו תנו לנו גם פטור מוקדם מגיוס, לתמיד.

אי אפשר לנתק בין מסע ההרס שמתחולל פה כבר ארבעה חודשים ורק אלוהים יודע היכן ייעצר, לבין הדיון הנוכחי על גבולות הפטור לחרדים. למען האמת, כל עוד מסע ההרס מתנהל, אין מקום לדיון.

אפשר היה לחיות עם העיוות וחוסר השוויון כל עוד האוטונומיה נשמרה פחות או יותר. כל עוד היה סוג של כבוד כבוש לחייהם של חילונים והסכמה עקרונית על אופי המשטר. הרי החרדים מחזיקים כבר שנים ארוכות בעמדת כוח פוליטית, אבל הם השתמשו בכוח הזה בתבונה יחסית מול הציבור החילוני, שבין היתר שומר עליהם ומממן אותם.

נכון, מאז ומעולם היו עימותים ואינספור משיכות חבל סביב סוגיות כמו נישואים, שבת, גיור, כשרות, להט"בים ומה לא. אבל היה גם רספקט. היתה הפרדה לא רשמית, שטח מפורז ששני הצדדים לא נכנסו אליו בחופזה. ואילו עכשיו משה גפני מתריס ש"מה שהיה לא יהיה עוד", ומכריז ש"34 שנים אני מחכה להוריד את הכוח של הבג"ץ". הסטטוס קוו הופר ונרמס ברגל גסה. כבר לא רק מסים ושירות צבאי וסיכון חיים. גפני ויצחק גולדקנופף ואריה דרעי מבקשים מעתה גם לכפות על כולם את תפיסת עולמם. כאן השבר הנורא.

הפטור הוא ניצחון של העיוות

הפיכת סוגיית הפטור מגיוס לשאלה מאקרו־כלכלית שעוסקת בהשתלבות בשוק העבודה וכיוצא באלה, היא ניצחון של העיוות. הפתרון של הגדלת התשלום למשרתים "כדי לצמצם את האפליה" הוא כבר מטריף ממש. כי כשמדברים כלכלה מתעלמים מזה ששירות בצה"ל אינו גובה רק עלויות של זמן, השפלה ומאמץ פיזי. שירות צבאי כרוך בסיכון חיים ממשי. כן, בצבא נלחמים. ואפשר להיפצע ולהיפגע נפשית ואפילו למות שם. אני אומר את זה כאבא לילד שהתנדב ליחידה קרבית וכבר חודשים ארוכים שאני לא ישן בלילות מרוב דאגה. הוא לא התנדב בשביל משכורת, ולא בשביל מענק שחרור מוגדל או הקלות בארנונה. נאיבי ככל שיישמע — כאלה הם בגיל 18 - הוא עשה את זה מתוך רצון לשמור על המדינה הדמוקרטית והליברלית והחופשית שבה נולד וחי. ואם הפתרון שמציעים כעת הוא "קח עוד 2,000 שקל בחודש", אז בכל הכבוד, אני אתן לו אותם והוא יישב בבית בבטחה - ואמא שלו ואני נוכל להירדם סוף סוף.

משוואה חדשה

אומרים לנו שהצבא יתפרק בשנייה בלי שירות חובה, והלך על המדינה. זה נכון. אבל גם דמוקרטיה היא משהו שמתפרק עכשיו בשנייה, וגם אז הלך על המדינה. אני לא רוצה שזו תהיה רק אחריות שלי. לפחות בנטל הזה שכולם יישאו.

לכן משוואת הפטור החדשה לא צריכה להתבסס על "גיוס לכולם" אלא על "פטור לכולם". לא פטור משירות, אלא פטור זה מזה: החרדים לא יתגייסו וישמרו על אורח חייהם ועל ליבת אמונתם וייצאו לעבוד מתי שימצאו לנכון, אם בכלל. בתמורה החילונים יוכלו לשמור על אורח חייהם בלי התערבות. בלי כפייה. בלי פגיעה ברשויות ששומרות עליהם. בלי ריסוק של הכלכלה שהם מזינים אותה. בלי עיוותים של אפליה. בלי לאיים על חירותם ועל ליבת אמונתם.

אבל המשוואה החדשה לא נגמרת כאן. אם הצבא הופך רשמית לצבא רק של חלק מהעם, הוא לא יכול לשרת עוד שאיפות של פירומנים משיחיים וחרדים קיצוניים שמבקשים למחוק את חווארה או להבעיר את הר הבית. עליו לשמור מעתה מכל משמר על חייליו הלא־פטורים, ולא לשלוח אותם למשימות שאין בינן לבין ביטחון המדינה דבר וכל תכליתן הגשמת אספירציות דתיות. זה כבר לא צבא של כולם.

זה נשמע מתריס ולא הגיוני, אני יודע. אבל זה פחות מתריס מלהציע לבן שלי עוד 2,000 שקל כדי שימשיך לחרף את נפשו על הציר הארור לקבר יוסף בשכם לטובת תפילותיהם של הלא מתגייסים — וימשיך לשתוק.