בזמן שמצרים מתווכת בעזה, החוב שלה תופח והמטבע נשחק

מצרים, אשר גם השבוע שיחקה תפקיד חשוב בתיווך בין ישראל לפלגים ברצועת עזה, טרודה בעת האחרונה במשברים פנימיים.

המדינה הערבית המאוכלסת ביותר (כ־105 מיליון נפש) מתמודדת עם משבר כלכלי עמוק שבא לידי ביטוי בשחיקת שווי הלירה, באינפלציה מהירה, בהידלדלות יתרות המט"ח ובחוב חיצוני הולך ומעיק. את המשברים הקודמים צלחה מצרים באמצעות הלוואות בעיקר מקרן המטבע הבינלאומית וסיוע מבעלות הברית במדינות המפרץ. הפעם, מדינות אלה, שנהנו בשנה שעברה מהכנסות שיא כתוצאה מעליית מחירי האנרגיה, סוגרות את הארנק כשמדובר במצרים.

כמעט אין יום שחולף ללא נתונים מדאיגים המתפרסמים ביחס לכלכלתה. היום הצהירה קרן המטבע כי החוב הגולמי הממשלתי של מצרים צפוי לעלות לכ־93% מהתמ"ג במהלך השנה לעומת 88.5% בסוף 2022. מדובר ברמה הגבוהה ביותר של יחס חוב־תוצר מבין כל המדינות בשווקים המתעוררים ובעלות ההכנסה הבינונית. מה שיותר מדאיג הוא שמדובר ביחס הגבוה ביותר שרושם המשק המצרי מאז שנת 2000.

מצרים צלחה באופן סביר את משבר הקורונה, אולם המלחמה בין אוקראינה לבין רוסיה הייתה קצת יותר מדי עבור המשק שלה. לפי הערכות, משקיעים משכו מהשוק המצרי כ־30 מיליארד דולר כדי להגן על עצמם בשווקים אחרים שהושפעו מהמשבר באירופה. יתרה מכך, עליית מחירי הסחורות בדגש על החיטה (מצרים היא היבואנית הגדולה בעולם), ביחד עם מגמת עליית הריבית הגלובלית והיחלשות תנועת התיירים, יצרו מחסור חריף במט"ח, בעיקר בדולרים, מה שהביא להיחלשות המטבע המצרי.

בשנה האחרונה, במהלכה איבדה כ־50% מערכה, ביצועי הלירה המצרית הם מהגרועים בעולם לצד המטבעות של ונצואלה, איראן, לבנון וזימבבואה. אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, ערכה ימשיך ויירד השנה. זאת, בין השאר, לאחר שממשלת מצרים קיבלה את תנאי קרן המטבע לשחרור שער החליפין, בצעד שיכול בטווח הבינוני להגביר את התחרותיות של השוק המצרי בשווקים הזרים ולעודד משקיעים.

בינתיים, הצרכן המצרי נאלץ להתמודד עם אינפלציה שהגיעה במרץ ל־32.7%, לא רחוק מהשיא שנקבע ביוני 1986 (35.7%). למרות זאת, קיים צפי אופטימי של הממשלה כי קצב האינפלציה יאט בחודשים הקרובים ויירד אל מתחת ל־30%.

לזכותה של הממשלה ייאמר כי היא נוקטת בשורה של צעדים אופרטיביים אף כי לא פופולריים, מתוך הנחה שלא יובילו בשלב זה לתסיסה עממית. האחרון שבהם ננקט רק השבוע, כשהממשלה הודיעה על קיצוץ בסובסידיות למוצרים בסיסיים מהן נהנים כ־60% מהאוכלוסייה. עם זאת, הממשלה מבינה היטב את יכולת התמרון שלה. לפיכך, תוכניות עליהן הכריזה בעבר לקיצוץ הסובסידיות על לחם, מהן נהנים 70% מהאוכלוסייה, נותרו במגרה. זאת בשל החשש כי העלאת מחירי הלחם, סוג של סמל לאומי במצרים, אכן תוציא את ההמונים לרחובות.

תחושת המשבר מתעצמת כעת, מאחר שבני בריתה במפרץ אינם עומדים לצדה. בשנים האחרונות, סעודיה, האמירויות, כווית וקטאר הזרימו לבנק המרכזי במצרים מיליארדי דולרים כדי לייצב את כלכלתה. עתה, מסיבה לא ברורה, הן החליטו "לסגור את הברז". מי שמובילה את הקו הקשוח היא דווקא סעודיה, שכנראה מאוכזבת מהעיכוב שנוקט משטר א־סיסי בהעברת האיים טיראן וסנאפיר לשליטת הממלכה, בהתאם להסכם שנחתם לפני מספר שנים בהסכמה של ארה"ב וישראל.

למרות שמצרים מציעה חברות מקומיות למכירה, קרנות ההשקעה במפרץ אינן ממהרות לשים עליהן את כספן, בטענה שהמצרים דורשים מחירים מוגזמים. סעודיה, האמירויות וקטאר, במקום לעסוק בנדבנות, טוענות כי הן מעוניינות בשלב זה לבצע השקעות עם תשואה נאה. בנוסף, המפרציות מדגישות כי לא יסכימו להעברת כספים למשק המצרי כל עוד לא יבוצעו רפורמות משמעותיות, בראש ובראשונה צמצום כוחו של הצבא במשק. לפי הערכות, חברות השייכות לצבא המצרי שולטות על 30%-50% מהפעילות הכלכלית, ולמרות הבטחות חוזרות ונשנות של הנשיא א־סיסי לצמצם את ההשפעה הזו, בפועל ההתקדמות אטית.

לכל המצוקות הללו נוסף בשבועיים האחרונים גם העימות הפנימי אצל השכנה מדרום, סודאן. אם תתארך הלחימה שם, המשק המצרי יספוג עוד מהלומה. הסחר הדו־צדדי בין שתי המדינות נאמד בשנת 2020 בכ־900 מיליון דולר, כאשר עתה יש להניח כי תנועת הסחר תיפגע. בנוסף, הלחימה בסודאן צפויה לפגוע באמון המשקיעים לא רק בסודאן, אלא בכל האזור, כולל במצרים.

לכל אלה יש להוסיף עוד שני גורמים בעלי פוטנציאל פגיעה במשק המצרי. הראשון הוא חשש ממשבר פליטים, כאשר עד כה חצו את הגבול כ־15 אלף סודאנים. אם המלחמה תתארך ותסלים, תסריט בו רבבות פליטים ינסו להגיע למצרים איננו מופרך. מצב כזה עלול ליצור לחץ על המשאבים המצריים, שגם כך מתוחים עד הקצה. את ההשפעות הכלכליות החמורות של זרם פליטים בלתי נשלט חוו מדינות באזור, ובראשן ירדן ולבנון, כתוצאה מהלחימה בסוריה. עוד גורם מדאיג מבחינת המצרים היא הקרבה של אתרי תיירות בולטים, בראשם אסוואן ומקדש אבו סימבל, לגבול עם סודאן, מה שצפוי לצמצם את תנועת התיירים ולהביא לירידה בהכנסות.

הכותב הוא מנהל חברת קונקורד המזה"ת