הגרסה של סמוטריץ' למציאות מדגימה ביתר שאת את הצורך בפקידות מקצועית

הידיעות האמינות על כך ששר האוצר סמוטריץ' ביקש מממלא מקום הכלכלן הראשי, ד"ר שמואל אברמזון, לשנות ניסוחים בדיווח המגמות לועדת הכספים היו מפתיעות. ההפתעה נבעה מכך שהדו"ח של אברמזון היה דו"ח שגרתי למדי, וגם ההתייחסויות שיש בו לרפורמה המשטרית היו התייחסויות מדודות ומרוככות. למעשה, אברמזון אימץ את הנרטיב שהסיכונים הכלכליים הקשורים לרפורמה המשטרית נובעים מ"חוסר ודאות בזירה הפוליטית והכלכלית סביב החקיקה הנוגעת למערכת המשפט" או מ"המחלוקת סביב סוגיית החקיקה הנוגעת למערכת המשפט". זאת בשונה מהנרטיב של בנק ישראל, חברות הדירוג, והכלכלנית הראשית היוצאת שירה גרינברג, שתיארו את הסיכונים הכלכליים כנובעים מתכני החקיקה המשפטית, "ככל שאלו ייתפסו כפוגעים בחוזק ובעצמאות מוסדות המדינה, ובפרט במערכת המשפט ובאיזונים ובבלמים בין הרשויות".

ההתעקשות של סמוטריץ' על ניסוחים והדגשות איננה סתמית: הוא רוצה לשלוט במשמעות המוענקת לנתונים. תפיסת השררה של סמוטריץ' היא שכשר בתוך המשרד הוא גם הסמכות המקצועית העליונה, כלומר, הכלכלנים במשרד מבצעים את המחקר הכלכלי ומציגים את הפרשנות שלהם של הנתונים, אך בסוף, הוא מעין "ראש מחלקת המחקר", ופרשנותו הכלכלית גוברת. דובריו של סמוטריץ' ייצגו את התפיסה הזו בכך שהם הזכירו כי לשון החוק קובעת כי "שר האוצר ידווח לוועדת הכספים על המגמות הכלכליות והפיסקליות", וממילא דיווחו של השר הוא עצמאי, לא כפוף לגורמי המקצוע, וכנראה גם לא לתאוריה הכלכלית המקובלת.

קריאה מדוקדקת במכתבים של סמוטריץ' ושל אברמזון היא הזדמנות טובה להדגים את ההבדלים שבין פקידות מקצועית לבין דרג פוליטי. אחת התהיות הגדולות של סמוטריץ' וחבורתו היא "מה ההבדל ביני לבין הפקידות המקצועית?". זו תהייה שיש לה מקום, שהרי סמוטריץ' ורוטמן מוכשרים מספיק כדי להיות יועצים משפטיים או כלכלנים במשרד האוצר. אך הם מתעלמים מכך שבמערכות ציבוריות ועסקיות כל אדם ממלא פונקציה מסוימת, הפעילות הפוליטית שונה באופיה מזו הכלכלית, וזו וזו שונות מזו המשפטית, וכל אלו שונות מהפעילות התקשורתית. מגמה זו של טשטוש הגבולות בין "מקצועי" ל"פוליטי" הוצגה אמש בפירוש על ידי עומר רחמים, יועצו של סמוטריץ', שאמר בועדת הכספים אמש כי "אנחנו שמונה חודשים במשרד האוצר ואנחנו לא מבינים את ההבדל בין כסף מקצועי לבין כסף קואלציוני".

דווקא המכתב של סמוטריץ', שמתיימר להיות מקצועי, מדגים היטב איך הטשטוש בין גורמי מקצוע לגורמים פוליטיים הוא הרסני - בעוד שסמוטריץ' ממלא את המכתב בסופרלטיבים שמשמעותם המדויקת לא ברורה, לא נוקב בנתונים כלכליים, משמיט נתונים לא נוחים, נכנס לעימותים פוליטיים, ומטשטש חולשות, הרי שהמכתב של אברמזון הוא ההפך הגמור - ניסוחו שקול וזהיר, הוא סוקר באופן שיטתי את כל נתוני המאקרו הרלוונטיים, ומציג סיכונים, חולשות וחוזקות באופן ברור. נדגיש, סמוטריץ' הגיש גם את המכתב של אברמזון, כי הוא מודע להבדלים הללו בין המכתבים, אך המגמה לטשטוש ההבדל וביטול היתרון שיש לגורמי מקצוע – לא רק בשל הידע והעבודה שלהם, אלא גם בשל ההחלטה האישית להתמסר לנקודת מבט מקצועית – ניכרת באופן בוטה.

נתחיל מהסוגיה הבוערת, הרפורמה המשטרית. אם לסכם את התייחסותו של אברמזון לסוגיה, הוא אומר כי אי הודאות סביב החקיקה המשפטית משפיעה על פיחות השקל, עשויה להשפיע על המשך מגמת הצמיחה של ישראל, ועל עדכון תחזית הכנסות המדינה כלפי מטה במאי. לעומת זאת, סמוטריץ' התעלם לגמרי מהרפורמה עצמה. מבחינתו, אירוע המאקרו שיש כאן הוא "קמפיין שמנהלים גורמי חסרי אחריות המנסים לפגוע בכלכלה". אך גם אחרי שסמוטריץ' בוחר שלא להתייחס לשינויי החקיקה אלא למחאות כנגד החקיקה הרי שהוא טוען בתוקף כי "עד כה נראה שהשפעתם על הכלכלה מזערית בלבד". כלומר, הנטיה הפוליטית במקרה של סמוטריץ' יוצרת עיוות כפול. ראשית, הוא מתעלם משינויי החקיקה ומתייחס למחאות האזרחיות ככח טבע בלתי מוסבר. שנית, הוא מתעלם מהקשרים שבין "שינויי המשטר ו/או המחאות" לבין שער החליפין, האינפלציה, ובהמשך הצמיחה.

ההתנסחות הפוליטית היא רטורית. לעומת זאת, האתוס של הפקידות המקצועית הוא הצגת הנתונים כפי שהם. כך נוכל למצוא אצל סמוטריץ' במכתבו איזכורים לכך שהאינפלציה בישראל נמוכה יותר בהשוואה לעולם ושנכנסנו למשבר הנוכחי במצב טוב יותר בהשוואה העולמית. אך סמוטריץ' מתעלם מכך שהשקל הישראלי נחלש לעומת מרבית המטבעות בעולם, ושביצועי הבורסה הישראלית נמוכים בהשוואה עולמית. סמוטריץ' חוזר כל העת על הסיסמה "כלכלת ישראל חזקה", אלא שסיסמה זו ידועה היטב לחברי ועדת הכספים ולאזרחי ישראל. סמוטריץ' במכתב צריך לנתח מגמות ולתת תמונה רחבה, אך הזהות הפוליטית לא מאפשרת זאת.

מגמת טיוב המציאות באה לידי ביטוי גם בסוגיות נוספות. ניקח לדוגמה את סוגיית הכנסות המדינה. סמוטריץ' מתאר לחברי ועדת הכספים את המצב כך: "הכנסות המדינה מתנהגות די בהתאם לתחזיות ששימשו לבניית התקציב, הירידה בגביית ההכנסות בפועל אל מול תהחזית הינה מזערית ובעלת השפעה שולית על הגירעון. חשוב לציין כי בתקציב נלקחו כרית ביטחון אל מול הגירעון הקבוע בחוק, כך שאנחנו עדיין רחוקים מיעד הגירעון הקבוע בחוק". הניסוח הזה לא שקרי, אבל הוא רחוק מלתת את התמונה המלאה ומלשקף את הלכי הרוח בתוך משרד האוצר.

הנה התמונה כפי שהציג אותה אברמזון: "בתחזית שנערכה בחודש מאי 2023 בוצע עדכון כלפי מטה של תחזית ההכנסות לאור הרעה בתמונת המצב הכלכלית והגלובלית באותה עת והגברת אי הודאות". אברמזון מוסיף באופן דומה לסמוטריץ כי "ניתוח דינימקת ההכנסות ממסים עד כה מצביעה על כי קצב גביית ההכנסות בפועל תואם את קצב הפריסה הממוצע של התחזית בשנים האחרונות". אך אברמזון מדגיש כי "קיימת אי ודאות בשלב זה לגבי התפתחות דינימקת הגביה בחודשים הבאים, כאשר מרבית הסיכונים בעת הזו מוטים כלפי מטה". בהמשך אברמזון מסביר כי למרות שיש קשר חזק בין התוצר לבין המס, והתוצר צפוי לצמוח, הרי שבשנה זו יש סיבה לחשוב כי למרות הצמיחה, תקבולי המס יהיו נמוכים מהציפיות. יש לקוות שהתרחיש המרכזי של סמוטריץ' ואברמזון יתממש, ואכן לא תהיה ירידה בהכנסות ממסים, אך נשאלת השאלה האם דיווח שמטרתו "הצבעה על מגמות מאקרו כלכליות לקראת עדכון תחזיות בעוד חודשיים" לא צריך לשים את הכוכבית הזו על תחזית ההכנסות. סמוטריץ' משום מה חושב שלא.

גם ניסוחיו של סמוטריץ' לגבי הגירעון משקפים חשיבה פוליטית יותר מאשר כלכלית־מקצועית. סמוטריץ' כותב כי בשל העובדה שנלקחה "כרית בטחון" גדולה אל מול יעד הגירעון הקבוע בחוק, הרי שגם אם תהיה ירידה בהכנסות המדינה או לחלופין תהיה "פריצה של מסגרת התקציב" לא מדובר ב"אפשרות דרמטית". אלא שזה ניסוח לא מדויק משני טעמים. הטעם הראשון הוא שיעדי הגירעון שנקבעו בחוק נקבעו לפני עדכון תחזית ההכנסות בשנת 2023, ואין קדושה מיוחדת ביעד הגירעון שנקבע בחוק. אך הטעם השני, והחשוב יותר, הוא העובדה שיש כאן מגמה של גידול בגירעון ומגמה כזו היא מגמה שיש לנטר ולעקוב אחריה מקרוב. וכמו שניסח זאת אברמזון במכתבו: "קצב שינוי הגירעון עלול להצביע על עליית הסיכון במדד זה ביחס לציפיות".

ההבדל הבסיסי ניכר בין השניים אפילו כשהם מתארים את מצב צמיחת המשק, שהוא אולי הנתון הבסיסי ביותר במאקרו כלכלה. סמוטריץ' מסתפק באמירה הלא־בהירה "הצמיחה ברף הגבוה", בעוד שאברמזון מפרט כי יש סיכונים להאטה בצמיחה בהייטק ובנדל"ן. כאן בא לידי ביטוי הבדל לא מפתיע בין השניים: סמוטריץ' כפוליטיקאי מסתפק בכותרת אך גורמי המקצוע יורדים לפרטים. סמוטריץ', שניחן בבטחון עצמי גבוה במיוחד, מסתפק בידע הכללי הזה בכדי לסכם כי "המשק הישראלי מגלה עמידות ויציבות יחסית בתקופת משבר עולמית, ונתוני המאקרו של הכלכלה הישראלית טובים וחזקים". הסיכום הזה אינו שקרי, אך הוא גם לא אינפורמטיבי לחברי הועדה שמבקשים להבין האם צפויים עדכוני תחזיות לקראת תקציב שנת 2024.

לשם השוואה, ניקח את סיכומו של אברמזון: "מגמות המאקרו בכללותן מצביעות על עמידות המשק הישראלי, לצד זאת, מספר התפתחויות כלכליות, גלובליות ומקומיות אשר חלו מעת אישור התקציב משפיעות לרעה על התנאים הפיסקאליים בהם פועלת הממשלה, וייתכן כי מגמה זו, לצד סיכונים נוספים, ימשיכו להשפיע על הסביבה הפיסקלית גם במהלך שנת 2024". הסיכום של אברמזון זהה לסיכום שהיה נשמע מפיו של כל כלכלן או אנליסט, מפורום קהלת ועד קרן ברל כצנלסון. אך בעיני סמוטריץ' עצם ההצבעה על הסיכונים, במיוחד הסיכונים המקומיים (שם קוד לחקיקה המשפטית), יש בה טעם לגנאי. בקנאותו על הצגת "חדשות טובות" סיפק לנו סמוטריץ' את ההדגמה הטובה ביותר לצורך בפקידות מקצועית איתנה, הנפרדת מהדרג הפוליטי.