נעם לניר | צילום: ריאן פרויס
ריאיון
"בתחילת המחאה אמרתי 'פריבילגים' - ואז הבנתי שיש פה מדינה להציל ורצתי להפגנות"
היזם נעם לניר, בנו של בכיר הטייסים הישראלים שנפל בשבי הסורי ועונה למוות, הפך לאחד הפעילים הבולטים נגד ההפיכה המשטרית. בראיון לכלכליסט הוא אומר: "הדבר הכי קרוב לאנרגיות בהפגנות היה ההנפקה של החברה שלי, אמפייר און ליין. אתה פתאום מלך. אבל אסור להתאהב בפוזיציה, צריך לזכור שאתה משרת מטרה כללית"
איש העסקים נעם לניר (56) הפך לאחד הפעילים הבולטים כנגד צעדי ההפיכה המשפטית של הממשלה, אותם הוא מגדיר: "תיקונים קטנים, השמדות קטנות במערכת המשפט שמצטברים לריסוק הדמוקרטיה". בשמונת החודשים האחרונים חייו סובבים באופן אינטנסיבי סביב אירועי המחאה, והוא מתבלט הודות למספר כובעים: יזם הייטק בעברו, דמות צבעונית, עם היסטוריה משפחתית טרגית ברקע (שאותה הוא מגולל בספר חדש שהשיק על חיי אביו, במלאות 50 שנה למלחמת יום כיפור).
הוא אוהב לכנות עצמו "משקיע כושל", אבל ביתו רחב הידיים בבני ציון הצופה לנוף הירוק והכפרי של השרון מספר דווקא את סיפור ההצלחה של מי שצבר הון אגדי בראשית ימי ההימורים המקוונים באינטרנט, בהם הקים את חברת שיווק אתרי ההימורים "אמפייר און ליין". בשנת 2005 לבדה, שנת הנפקת החברה (מבלי לכלול את רווחי השנים שקדמו לה) - גרף במצטבר הון של כ-600 מליון דולר. "הדבר הכי קרוב לאנרגיות ההפגנות היה ההנפקה של אמפייר און ליין, רק שהמחאה נועדה להציל את המדינה ואין פרס כספי גדול בסוף", אומר לניר בראיון לכלכליסט.
איך הפכת להיות אירוע רשת?
"צולמתי בהפגנה בירושלים, בן כספית העלה את זה לטוויטר שלו, אופירה וברקו הזמינו אותי לאולפן, הסרטון שיצא משם נערך ונצפה על ידי קרוב ל- 2 מליון איש בגרסאותיו השונות. אז הגיעו קפלן, נאומים, עוד סרטונים שרצו יפה, אני יושב על כמה משבצות ובעיקר יודע לספר סיפור ב-2 דקות. מה שיש לך לומר מעבר ל-300 מילה הוא נזק. אומנות הצמצום".
זה יוצר איזה אגוטריפ אצל אנשי המחאה שנכנסו לפני יומיים לתודעה והפכו כוכבי רשת.
"חשוב לשמור על קשר עם הקרקע. יש פה משהו מסחרר, התגבש מחנה, אדם עף לשמיים. כמו שאני הייתי מבחינה רגשית לפני 15 שנה בהנפקה של אמפייר, אתה פתאום מלך. חווה עוצמה רגשית גבוהה, מרגיש רוק סטאר לרגע. אסור להתאהב בפוזיציה, צריך לזכור שאתה משרת מטרה כללית, לא פרסונלית. גם אני הייתי שם בימי אמפייר והתבלבלתי".
מה בכלל הוציא אותך מהבית?
"בעשור האחרון אני מושקע כספית ומהותית בעולם המכינות שמקדמות גיוס נוער לצה"ל. באירוע סיום במכינת עמיר שבעמק החולה. סיפרתי איך יזמתי והובלתי את הקמת המכינה וביקשתי מההורים הנרגשים שיתרמו 18 שקלים לפעילות ואף אחד לא השאיר. הבנתי שיש באגים בליברליזם במה שקשור לערבות הדדית. בתחום הזה אנחנו יכולים להתקנא בציבור האמוני".
מוזר שפריבילג כמוך (במישור הכלכלי) יבוא לציבור הליברלי בטענות.
"גם מליארדרים גדולים ממני סירבו לתרום כשפניתי אליהם, גם כשילדים שלהם נהנו מהמכינה, לכן בתחילת הדרך של מחאה אמרתי שיאכלו קש קצת, שיסבלו קצת כל הפריבילגים. לא הרגשתי חיבור רגשי אליהם. עד שהבנתי אתה יכול לכעוס, אבל יש פה מדינה להציל. לקח לי חודש וחצי עד שהאסימון נפל, ואז נזעקתי והתחלתי לרוץ להפגנות. והדבר המופלא שמצאתי הוא ששריר הערבות הדדית חזר לעבוד".
מה זה אומר מדינה להציל?
"תיקונים קטנים, השמדות קטנות במערכת המשפט שמצטברים לריסוק הדמוקרטיה. תראי איך דודי אמסלם מדבר על שופטי בג"ץ, מכיוון שבישראל אין באמת הפרדת רשויות בין הכנסת שכפופה לממשלה, אתה לא יכול לפגוע ברשות השופטת ולרסק אותה. זה גם גיוס לא שוויוני, אם חוק הגיוס יעבור זה עלול לפרק את החברה, ניבולי פה של שרים. חזרתי מ-10 ימי חופש והרגשתי שאני משתמט מהחזית. זו זכות לקחת חלק במחאה הזאת".
המחאה נהנית מהענות ציבורית רחבה, אבל זה לא סוד שהיא גם מאוד משומנת מאוד (מודעות ענק, במות וכו').
"המחאה לא בנויה על אוליגרך כזה או אחר, לא על אהוד ברק או ג'ורג' סורוס. לומר שכן זה קמפיין אנטישמי בסגנון רעיל. יש פה אירוע כלכלי חסר תקדים של מחנה ליברלי שקם ומממן את עצמו בגיוסי המונים בלתי פוסקים, נענים לקריאות ולא מפנים את הראש, במובן הזה זה אחד האירועים הגדולים שקרו פה".
כמה אתה תורם?
"מעט יחסית. הכסף הגדול של המחאה בטח לא בא ממני, גם לא עם כל פעילות אני מזדהה. כשארגון נשים מסויים נלחם בעד חוק הגיוס אני ”all in" (כי הסבלנות כלפי מה שעד היום הסכמנו לבלוע פוקעת). לעומת זאת כשאותן נשים מבקשות תקציב לפעילות למנוע גיוס ממלש"בים – זה לא יורד לי בגרון, ומה שלא מצליח להתממן - הוא כנראה גם לא ראוי". גם מה שקרה בגימנסיה הרצליה, כשבוגרים בחסות בית ספר ניסו לייצר עצומה נגד גיוס לצה"ל - גרם לי סלידה, בדיוק כמו שניסיון השתלטות הגוש נגד הכיבוש על המחאה בקפלן בשבת - גורם לי לשאט נפש. הסיפור עם דגלי ישראל נועד למחוק את החבורה הדווקאית הזאת שתופסת טרמפ על האירוע".
מה חושב על התנערות שני הצדדים מהצעת הפשרה של הנשיא? (עיקריה: ריכוך החקיקה שמצמצמת את עילת הסבירות, אי שינוי הוועדה למינוי שופטים אך דרישה לרוב של 7 מ-9 לכל מינוי בוועדה, והקפאת יתר החקיקה לשנה וחצי)
"הצעת הפשרה היא כמו לנחות לראשונה על כדור הארץ בספטמבר 2023. אנחנו מכירים את ביבי שרץ אל בני גנץ היקר ללא דיחוי: 'ניישב הדורים, נקבל ערבות מאריה דרעי' ברוטציה שסוכמה איתו. כשלא קיים את ההתחייבות כולם לעגו לו, אז שוב לגלגל את גנץ בזפת ונוצות? לאיזה דילים אפשר להגיע כשהכל רעיל, ואין אמון? שראש הממשלה יתכבד ויעצור את הרפורמה, למה הוא צריך את גנץ?".
באיזה מידה מרגיש את הפגיעה הכלכלית? אתה לא יזם הייטק היום.
"מספיק לראות מה קורה לדולר, כשיש סיכוי להפסקת הטרפת ישר השקל מתחזק. זה מקרין על יוקר המחיה, האינפלציה, על יכולת להחזיר משכנתאות, על פשיטות רגל, ועל מה? על תיקונים אזרחיים במערכת המשפט? גמרו לתקן פה את מערכות התחבורה? והשירות הציבורי? הכל כבר גמרו לתקן? והדבר הנורא שאנשים קמים ועוזבים".
"בגיל 31 הייתי שבר כלי, במקום הנמוך ביותר בחיי"
לניר מחזיק כיום בחברת "שינו" להטסות פרטיות ובחברת "מדאסיס" למתן שירותים רפואיים בחו"ל לחברות הביטוח בארץ - כולל הטסות לארץ. בעברו עוד שתי פעילויות עסקיות משמעותיות: בבילון שנמכרה, וחברת תיירות המרפא שהקים ב2009 ודעכה, בין היתר לאור קריסת שער הרובל עם פלישת רוסיה לקרים ב-2014.
לניר פרץ לתודעה כשנכנס לחיי הלילה בתחילת שנות ה-90 כבעלי מועדונים דוגמת רוזלינדה ואלנבי 58. ב-1995 עבר לעסקי הרולר בליידס בהאנגר בנמל ת"א. עיכוב בקבלת קונטיינרים, רצח רבין, ופיגועי התאבדות מוטטו את העסק. "כלב לא קנה רולר בליידס. נותרתי עם מלאים ענקיים, חובות, דימוי עצמי על הקרשים. בגיל 31 אני בלי תעודת בגרות, בלי השכלה, כל מה שיש לי הוא את הזוגיות עם טלי, אשתי".
ביום העצמאות ה50 של מדינת ישראל ב1998 מתקיים ערב הוקרה לגיבורי ישראל בבנייני האומה שמשודר בערוצי הטלוויזיה. "הרייטיניג בשמיים, ובמסגרת הערב מוקרן בפעם הראשונה סרט על אבא שלי. אני יושב בשורה 7 מאחורי כל צמרת צה"ל, וכל מדינת ישראל רואה איפה אבא שלי היה בגיל 31 ואיפה אני בגיל 31. סיימתי את הערב שבר כלי. מפורק. במקום הכי נמוך בחיי", מספר לניר.
"בוקר אחד מספר שבועות אח"כ הלחץ על הכתפיים עבר לחזה. אמרתי לטלי, שאני חושב שיש לי התקף לב. נסענו לטיפול נמרץ באיכילוב. בבדיקות הדם מגלים רמות גבוהות של אנזים שמופרשות בהתקף לב, אבל בדיעבד היה מדובר בהתקף חרדה. מצאתי עצמי אצל פסיכיאטר בשדרות ח"ן, הוא איזן אותי עם סט כדורים והלכתי הביתה. התיישבתי על מחשב, בלי לדעת מחשבים ובהשתלשלות דברים פגשתי את ארנון כץ, ויחד נהיינו המשווקים הראשונים של אתר הימורים שקם באותו זמן בשם 888".
"פעלתי בדומה לשיטות שאיתן שילמתי עמלות למערכי יחצ"נים שהפעלתי במועדונים, באמצעות "טרקינג" (מעקב אחרי תוצאות), רק במקום לשלם לפי מעקב אחר מקור ההזמנות - עשינו טרקינג באינטרנט. 7 שנים אחרי זה אני מוביל הנפקה של אמפייר און ליין לפי שווי של מיליארד דולר. אותה שנה גרפנו קרוב ל-600 מליון דולר במזומן. ביום הזיכרון של אותה שנה הוקרן סרט דוקומנטרי על אבא שלי, שעשה גלעד טוקטלי ל"עובדה", וחווית יום העצמאות שלי התהפכה. בדיאלוג שאני מנהל כל החיים עם אבא שלי, מכישלון קולוסאלי הפכתי לווינר. הרגשתי שניצחתי את החיים בדרך שלי".
יש צד מצפוני מאוד בפילנתרופיה שלך. תרמת לניצולי שואה, מכינות קדם צבאיות. אתה שופט אחרים לחומרה - את הכסף הגדול עשית דווקא באזורים האפורים והפחות הירואים של ההייטק (שווק אתרי הימורים, כלפי בבילון נטען שנדדה למחוזות שתילת פרסומות כפויות על יוזרים).
"חטפתי בגין זה לא מעט על הראש. אבל מדינת ישראל והנס הציוני נבנו על הרבה תעשיות, אפילו תעשיות נשק. יש דברים גרועים מחברה לשיווק הימורים. אין גבול לטהרנות ומי שרוצה לצאת עליי בטהרנות יכול לחסוך את מילותיו. אדם צריך לחשוב איך הוא חי וישן טוב. אני שלם עם הדרך העסקית שלי, ובסוף היא נתנה לי הון שמסייע לי לתרום כדי לעשות את המדינה יותר טובה ולתרום לתחומים שחשובים לי".
בימים אלה הוא משיק את הספר "אבי לניר סיפור חיים קצר" המגולל את קורות אביו ואת קריירת הטיס שהביאה אותו להיות סגן אלוף ומפקד טייסת 101. לימים לניר, שמטוסו הופל במלחמת יום כיפור, יהיה גם הטייס הבכיר ביותר בתולדות מדינת ישראל שייפול בשבי. "רציתי לספר את הסיפור בצורת עלילה ביוגרפית, עם געגוע לישראל כפי שהייתה לפני 50 שנה, אבל רלוונטית להיום. השיא הוא בהחלטה של אבא שלי בשבי בדמשק מול עינויים קשים מאוד, לא לפתוח את הפה ולדבר".
עושה לך גירוד בגוף כשמדברים היום בצורה אוהדת על סרבנות?
"אני עדין מתייצב על פי קריאה ועושה מילואים, ואני גם מתגרד לנוכח דיבור כזה, אבל אני גם לא אחד לוחץ על מתג שמשחרר פצצות של 8 טון, בשעה שמרסקים את בקרת המערכת המשפטית על ידי מערכת קבלת ההחלטות בישראל".
יש התכתבות אירונית של הספר עם המציאות. בספר טייס מוסר את נפשו כדי להגן על סודות המדינה, כשבמציאות היום טייסים מסרבים להתגייס למילואים .
"שבויים שחזרו סיפרו שמחשמלים אותך, שוברים לך את העצמות, עוקרים לך ציפרניים ושוברים לך את השיניים, מה שאושר בדו"חות פתולוגיים. במצב הכי נורא מתוך אמונה ומחויבות לעם ולארץ ישראל הוא בוחר לשתוק. אם היה מדבר אולי היה קונה כרטיס לחיים, אבל איזה חיים אלה היו? אני לא רוצה להקביל להיום או לומר "לא שווה למות בעד ארצנו". אני יודע שחיי אבי לא היו חיים אם היה נוהג אחרת בעת ההיא בדמשק לפני 50 שנה".
משמעות ההחלטה, אם אכן לא דיבר, היתה גם לנטוש אותך."אני כבר לא כועס עליו. אני גאה בו".