ישראל נרמלה שיגעון במשך שנים רבות, עכשיו היא צריכה להתעשת

הפרשנים באולפני הטלוויזיה, הלוחמים בשטחי הכינוס, החברים בקבוצות הוואטסאפ - כולם מסכימים שהפעם אנחנו חייבים להראות לכל העולם ואשתו שבעל הבית השתגע. זאת טעות. למעשה, ההיפך הוא הנכון. מה שאנחנו חייבים להראות, קודם כל לעצמנו ואחר כך לאחרים, זה שבעל הבעל נהיה נורמלי. שנים ארוכות מדי שאנחנו מנרמלים שיגעון, אולם המציאות המרה מחייבת אותנו להתעשת ומהר, לחדול ממעשי הטירוף שלנו, ולהתחיל לפעול בשפיות.

אחד לאלף

ב-7 באוקטובר 2023 יותר מ-1,000 טרוריסטים מעזה חדרו לשטח מדינת ישראל, ורצחו, ושרפו, וערפו, ואנסו, ולקחו בני ערובה. זה קרה בדיוק 12 שנה ויום אחד אחרי שמדינת ישראל בהובלת ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון אהוד ברק והרמטכ"ל בני גנץ, חתמה עם החמאס על עסקת שליט. עסקה שבמסגרתה מדינת ישראל הסכימה לשחרר 1,027 אסירים ביטחוניים ועצירים, ביניהם 280 מחבלים שנשפטו למאסרי עולם, תמורת חייל אחד. אחד האסירים המשוחררים הוא עלי קאצ'י, מי שהוביל את מתקפת הטרור המפלצתית, שחוסל על ידי צה"ל ביום השמיני למלחמה.

הרמב"ם כותב במשנה תורה "אין לך מצווה רבה כפדיון שבויים". אבל הוא מסייג ומבהיר, "אין פודין את השבויים ביתר על דמיהן, מפני תיקון העולם – שלא יהיו האויבים רודפין אחריהם לשבותם". כל מי שליבו פועם בחזהו חש שהחזרת בני ערובה והשבת שבויים היא ערך עליון, וכל מי שמוח פועל בראשו מבין שפדיון שבוי אחד במחיר של 1,000 אסירים זה מעשה משוגע.

עוד מאותו דבר

את מספר הרקטות ששוגרו מעזה לעבר ישראל ב-2001 אפשר היה לספור על כף יד אחת. ב-2002 מספרן כבר עלה לכמה עשרות, בשנים 2005-2003 הוא האמיר למאות, ובכל אחת משנים 2008-2006 שוגרו לישראל יותר מ-1,000 רקטות. במערכה הנוכחית, שנפתחה עם מטחים של אלפי רקטות שנורו תוך שעות, כבר הפסקנו לספור. במקביל, האויב לא מפסיק לשכלל את היכולות הצבאיות ההתקפיות שלו, באוויר, בים, ביבשה ומתחת לקרקע.

כל זה קורה למרות אינספור מבצעים צבאיים שהפכו לשגרת חיינו. החל מ"גשם ראשון" (2005), ו"גשמי קיץ" (2006), דרך "עופרת יצוקה" (2008), "עמוד ענן" (2012), וצוק איתן (2014), ועד ל"שומר החומות" (2021), "עלות השחר" (2022), ו"מגן וחץ" (2023). כל מבצע הביא שקט זמני אבל לא ביטחון ממושך. אם אנחנו רוצים שהמערכה הנוכחית תסתיים אחרת, אנחנו חייבים לפעול אחרת. אלברט איינשטיין ניסח את זה יפה כשאמר שלעשות את אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות זאת אי שפיות.

רחמים עצמיים

בעולם נורמלי ילדים משחקים בכדורגל או בכדורסל, ולא בכדורים של רובים. בעולם נורמלי ילדים רצים בגינות ובחצרות, ולא למרחבים מוגנים. בעולם נורמלי המבוגרים שומרים על הילדים והילדים לא משמשים כמגן אנושי למבוגרים. למרבה הצער, אנחנו חיים בשכונה לא נורמלית, בג'ונגל. אבל זה לא אומר שאנחנו צריכים לכפות על עצמנו התנהגות לא נורמלית.

העברת כספים שמממנים רכישת מל"טים, והכנסת מלט לאויב שבונה מנהרות התקפיות זה מעשה לא נורמלי. לספק חשמל ומים לישות ששאיפתה המוצהרת היא להשמיד אותנו זה מעשה אובדני. מן המפורסמות היא ש"כל שנעשה רחמן על האכזרים, לסוף נעשה אכזר על רחמנים" (רבי אלעזר, מדרש תנחומא). הימנעות מחיסול מחבלים שמשגרים טילים לעבר האוכלוסייה האזרחית שלנו רק כי הם בחרו להסתתר מאחורי האוכלוסייה האזרחית שלהם היא לא מעשה מוסרי כלפי הילדים של האויב אלא מעשה אכזרי נגד הילדים שלנו. ובמילה אחת - טירוף!

מלחמות היהודים

עד לפני שבוע צעדנו במדרון חלקלק ומסוכן ביותר כשברקע קולות שקוראים למלחמת אחים, שמעודדים מרי אזרחי, שחותרים תחת מוסדות המדינה, שמערערים את היסודות הדמוקרטיים שלה. כל צד משוכנע בצדקתו ונלחם על דמותה של המדינה האהובה שעה שהשנאה היוקדת בתוכנו מאכילה ומגדילה את האויב שמחוצה לנו.

המחבלים הנתעבים מעזה לא עצרו לברר לפני שביצעו את מעשי הזוועה האם הקורבנות שלהם תומכים ב"רפורמה המשפטית" או אם הם מתנגדים ל"הפיכה המשטרית". אלוף במילואים יאיר גולן שזינק לזירת הטבח במסיבת הטבע וחילץ צעירים וצעירות מהתופת, לא תחקר את הניצולים שעלו לטויוטה שלו אם הם הצביעו למפלגת הציונות הדתית, או למרצ. רב"ט מתן אברג'יל ז"ל, לוחם גולני מהשומרון שקפץ על רימון שנזרק לנגמ"ש שבו שהה עם הצוות שלו, לא התעניין אם חבריו שלמענם הקריב את חייו הם תומכים ב"אחים לנשק" או ב"אם תרצו".

שעה שהילדים שלנו נלחמים בגבורה ומחרפים את נפשם האחד לצד השני, מצפים לחזור מהשבי במהרה האחד עם השני, ונטמנים בבתי העלמין האחד ליד השני – אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להיות האחד נגד השני. לא עכשיו. עכשיו זאת העת לחדול מהשיגעון, ולהראות לעצמנו ולכל העולם שבעל הבית נהיה נורמלי.