הסאטיריקן ביל מאהר הוא הפה הגדול שלנו בהוליווד

מאז אירוע 7 באוקטובר ובמיוחד מאז פרוץ המלחמה בין ישראל לעזה נשמעים מעט קולות מעולם הבידור האמריקאי, ובוודאי הסאטירי, התומכים באופן כל כך בולט בישראל כמו ביל מאהר.

המונולוג שלו בתוכנית שלו "זמן אמיתי" ששודרה בשבת שעברה, נהפך לוויראלי עם יותר מ־9 מיליון צפיות. בקטע הזה הוא אמר "הפלסטינים צריכים לדעת שהמנהיגים שלהם והאידיוטים השימושיים בקמפוסים שקוראים לעצמם 'בעלי ברית', לא עושים טובה לאף אחד בשימור המיתוס של 'מהנהר ועד הים'. לאן אתם חושבים שישראל הולכת? אזהרת ספוילר: לשום מקום".

עוד הזכיר כי "עבור 2.3 מיליארד נוצרים אין מקום יותר קדוש מהמקום שבו נולד המושיע ישו בבית לחם, אבל הוא לא בידיהם, ולא רואים שום כוח צלבני שפועל להחזיר אותו לידיהם. דברים משתנים: מדינות, גבולות, אימפריות", אמר בניסיון להסביר מדוע אין טעם להילחם על גבולות. הוא גם הסביר מדוע מצבם של הפלסטינים, לדעתו, הוא באשמתם. "היו הסכמים על השולחן לחלק את הארץ ששמה פלסטין מאז 1947 ועד 2008, ומזרח ירושלים היתה יכולה להיות הבירה של הישות הפלסטינית, שהיתה יכולה להידמות היום יותר לדובאי מאשר לעזה".

מאהר, 67, הוא סטנדאפיסט בעל תוכנית אירוח וסאטירה ב־HBO וב־CNN עשרות שנים. הוא גדל כקתולי, וגילה על דבר שורשיה היהודיים של אמו רק בגיל העשרה. בכל מקרה הוא מגדיר את עצמו כאתאיסט גמור. פעם קראו לתוכניתו "לא תקין פוליטית", זה שנים רבות ששמה "זמן אמיתי" (אצלנו ב־HOT, yes וסלקוםtv). המבנה שלה קבוע. היא מתחילה במונולוג אקטואלי, ממשיכה בשיחה של אחד על אחד, עם דמות מתחום הפוליטיקה, התרבות או הבידור וממשיכה בשיחה עם שני מומחים לעניינים אקטואליים, הרבה פעמים מצדדים שונים של המפה הפוליטית (זמן קצר אחרי שנעה תשבי התארחה בתוכניתו והביעה התנגדות להפיכה המשטרית ניטל ממנה הייצוג הרשמי של ישראל בארה"ב). לסיום מונה מאהר "חוקים חדשים", רשימה סאטירית על ענייני השעה. חוקים.

המנדט של מאהר הוא לנקוט באי תקינות פוליטית. שנים שהוא סולד ממה שמכונה "שיח פוגעני", שהורג בדיחות וחוש הומור לטענתו, ובמיוחד נרתע משיח הזהויות. באחת מתוכניותיו האחרונות אחרי 7 באוקטובר טען שהסטודנטים מהאוניברסיטאות האמריקאיות, שרגישים לכל דבר חוץ מיחס ליהודים, חברו לימין הקיצוני האמריקאי שצעקו בימי טראמפ "יהודים לא יחליפו אותנו".

התמיכה שלו בישראל אמיתית ועקבית. היא נובעת במיוחד מרתיעתו הגדולה מדתות, כל הדתות, אך האיסלאם הקיצוני מרתיע אותו במיוחד. תמיכתו גם נובעת מהתנגדותו לתרבות ה־Woke, הנטייה של צעירים אמריקאים, במיוחד באוניברסיטאות, להתקומם על האדם הלבן, המשעבד הקולוניאליסט התמידי, ולייחס לו את כל עוולות העולם באופן קטגורי. אבל הוא חוזר ואומר כי ישראל אינה מדינה קולוניאליסטית.

המונולוג הוויראלי מסוף השבוע הזה לא היה הפעם הראשונה שהתייחס לקונפליקט ולטבח. כבר בתוכנית הראשונה שלו אחרי 7 באוקטובר דיבר בגנות חמאס, והביא לתוכניתו, כפי שהוא נוהג לעשות, שני מומחים, כדי לדון במלחמה מכיוונים שונים ובאופן מעמיק, בוודאי בתוכנית שנחשבת לבידור טלוויזיוני.

קשה לשים את מאהר בקופסה. הוא שונא בדם את הנשיא דונלד טראמפ, עוד הרבה לפני שרץ לנשיאות. ב־2013 טראמפ כבר תבע אותו על סך של 5 מיליון דולר על שאמר שהוא נראה כבנו של אורנגאוטן. לאחר שטראמפ מצא את עצמו בתביעה במצב שהוא צריך להוכיח שהוא אינו בן של קוף - משך את התביעה.

ב־2014 צייץ מאהר ציוץ על חמאס ובו השווה את ארגון הטרור "לאישה משוגעת. יש גבול לכמה שאפשר לרתק לה את הידיים לפני שפשוט צריך לתת לה סטירה". כן, יש לו פה גדול, נטייה להגיד דברים פוגענים על נשים. לכן גם על פמיניסטיות ועל השמאל הוא לא תמיד אהוד.

בראיון שהעניק לי ב־2005 ל"הארץ" שכותרתו היתה "אמריקה מביכה אותי", הסביר את היחס אליו: "מפלגות הימין שונאות אותי. אומרים שאני אנטי־אמריקאי השונא את מדינתו. זה לא נכון. אני אוהב אותה, היא פשוט מביכה אותי. מביך אותי שהשתלטו עליה אידיוטים שעושים עניין מזה שג'נט ג'קסון חשפה את הפטמה שלה בסופרבול, שלא יכולים למנות שלוש מדינות מחוץ לארה"ב, שהנשיא שלה (אז ג'ורג' בוש הבן, ר"ק) לא מאמין בתורת האבולוציה".

זמן קצר אחרי פיגועי 11 בספטמבר אמר בתוכנית הטלוויזיה שלו: "אנחנו מוגי הלב, אלה שמשגרים טילים ממרחק של 2,000 מייל. זה מעשה פחדני. תגידו מה שתגידו, להישאר במטוס בזמן שהוא פוגע בבניין אינו מעשה פחדני". הערה זו עלתה לו בתוכנית. הוא התבקש להתנצל, עשה זאת בצורה קצת חמקמקה (בסגנון "אני מתנצל אם מישהו נפגע"), והתוכנית בוטלה, אבל מאז הוא חזר עם תכנים שמגרדים את הקונצנזוס האמריקאי, אך לא כך.

כבר אז, לפני כ־20 שנה, השמיע את עמדתו על הסכסוך הישראלי־פלסטיני. במופע סטנדאפ שלו (שכמותו הוא עדיין מרבה להעלות בלאס וגאס מול קהל גדול) יצא נגד גדר ההפרדה שהוקמה בגדה. "זה לא עובד", קבע אז. "אין ספק שיש פחות פיגועים, אבל אני עדיין לא בטוח בקשר לגדר. בטווח הארוך אני משוכנע שזה לא יכול להיות הפתרון. כשמפרידים כך בין בני אדם, לעולם לא יהיה שלום אמת".