"אני קודם כל חקלאי, להרים ידיים ולברוח זה הדבר הכי גרוע לעשות"

שף רן שמואלי חותך עגבניות לסלט. לאט־לאט הוא בונה פסיפס צבעוני מרהיב ביופיו. עגבניות לב השור איטלקיות ענקיות, כאלה שפודיז רודפים אחריהן ואף פעם לא מוצאים, עגבניות ראף ספרדיות עזות טעם, לא טעמתי כמותן מימיי, עגבניות שרי מנומרות בצהוב ואדום. קסם אמיתי. ארז גוזן, האיש שגידל את העגבניות המיוחדות הללו, עומד ומביט בו מרוכז, ברור שהוא מעדיף להסתובב בחממות שלו במושב ישע ולא במסעדת הגורמה קלארו בתל אביב. צהרי שני והמסעדה מלאה כמעט לגמרי. מכאן זה נראה כאילו אין מלחמה בעולם. אבל יש. ועוד איך. לפני שעה קלה הגיעו משם ארז והעגבניות הללו.

גוזן הוא לא סתם מגדל עגבניות. בגיל 66 הוא אחד הבכירים שבהם. הוא מעורב בפיתוח זרעים לזנים מיוחדים ומיישמן של טכניקות גידול חדשניות. תחת ידיו עברו כבר אלפי זנים ותתי־זני עגבניות. תפקידו הוא ליצור מהזרעים עגבניות אמיתיות ולבדוק את התאמתן לדרישות המפתחים. לקו הגמר הגיעו עד היום כ־15 סוגים. "העגבנייה זה סוף הדרך שבה לומדים המון", הוא מסביר. מה שלא מצליח, ויש הרבה, יורד לטמיון, בדרך הוא לומד את עמידות הזן למזיקים ושאר פונקציות. עד לא מזמן הוא גם כתב את פרוטוקול הגידול של פרויקט ''פייר פלאנט", מיזם חקלאי ייחודי שבו מלמדים חקלאים ישראלים את עמיתיהם בעולם השלישי, בעיקר באתיופיה אבל לא רק, כיצד להשיג ביטחון תזונתי באזורי רעב. גוזן הוא בן למשפחת חקלאים, סבו היה ממייסדי כפר ויתקין. הוא ואשתו נועה מתגוררים בישע, ארבעה ק"מ מזירת הלחימה בחאן יונס. להוציא שבוע אחד בתחילת המלחמה הם לא עזבו לרגע, לא את החממות ולא את היישוב. "אנחנו בעיקרון מפונים. גרים בישע 300 איש ברגיל ועכשיו יש 40 בערך", הוא אומר.

ארז גוזן בקלארו | צילום: ריאן פרויס

כלומר יש חקלאים שזנחו את השדות שלהם?

"בוודאי. גם אני זנחתי באיזשהו אופן. אני מטפל עכשיו בחממה אחת מתוך העשר שלי כי רוב העובדים התאילנדים שלי פונו. כל השאר נפגע מאוד מחוסר טיפול. יש גם חלקות שנפגעו מאש, לא אצלי אבל שליש מחלקת תות השדה של השכן נחרבה מקסאם. לא עזבתי באף סבב עד היום, כולל כשהילדים היו מאוד צעירים. אני יודע למה לצפות מחמאס, הוא רוצה לרצוח אותי, אז אני לא מפחד ממנו. אני מפחד רק מביבי, בן גביר וסמוטריץ', כי אתה לא יודע מה הם עושים, ולא יודע למה לצפות מהם. ביבי הרי אמר שהממשלה יותר חשובה מעוד שתי טייסות בחיל אוויר. אז הנה התשובה למה שהוא אמר. אנחנו יכולים להתקיים בלי ממשלה כי בפועל היא לא קיימת, אבל לא בלי צבא כמו שאנחנו רואים.

"חוץ מזה, יש מקום בארץ שלא נופלים בו טילים? להיות בבית מלון חודשים זה לא יותר קל ולא יותר טוב מאשר בבית גם אם יש חמש פעמים ביום צבע אדום. לכן כבחירה שלי אני מרגיש יותר נוח פה ומפחד פחות. עד היום לא הגיע לפה מס רכוש, משרד החקלאות וראש המועצה, אף גוף רשמי לא הגיע, לא מינהלת תקומה ולא שום דבר. כל המדינה חיה משמועות".

איך מתרגלים לחיות ככה?

"לא מתרגלים. אני לא בן אדם שנלחץ מהר או נכנס לפאניקה, אבל יש פה ילדים שמטופלים מגיל צעיר".

ובכל זאת, למה אתה לא קם והולך?

"כי אני קודם כל חקלאי, גם באופי, ולהרים ידיים ולברוח זה הדבר הכי גרוע לעשות. היו לי שנים קשות בחקלאות, עשיתי בעבר גם דברים אחרים, וגם הרווחתי הרבה כסף. יש אנשים שעוזבים. יש לבן שלי חבר שמשפחתו גרה פה, ולפני 16 שנה הם עברו לבית הגדי (מזרחית לנתיבות - ח”ג) כי שם היה שקט. עברו כמה שנים וגם שם היו טילים. אם ניסוג בכל פעם למקום שקט, לא נצא מזה. המדינה צריכה לאפשר למי שחי באזורי ספר חיים יותר רגועים כדי שיוכלו להיות שם. אנחנו מקיימים חלקנו במשוואה והמדינה לא, כולל לספק רוגע כלכלי. להתרגל אי אפשר. טילים זה משהו לא שפוי".

אתה לא מפחד?

"רק מביבי וסמוטריץ'. חמאס לא מפחיד אותי. אני מתעקש על זה. אף מדינה לא הצליחה מעולם לשלוט בעם אחר לאורך זמן וכל מי שניסה קרס מרומא ועד בריטניה. מי שחושב שאנחנו נוכל לשלוט במיליוני פלסטינים בלי זכויות דן אותנו בסופו של דבר לכליה".

אנחנו חוזרים לעגבניות. גוזן שכלל שיטת גידול חדשנית שהיא גם ידידותית לסביבה, מפחיתה שימוש בחומרי הדברה וחוסכת מים. "אני מגדל אותן על מצע מנותק בתוך קליפות גרוסות של קוקוס, לא על הקרקע. רובכם מכירים את זה מגידולים הידרופוניים שבהם הירקות גדלים על מים”. גידול כזה מונע מזיקים שקשורים לקרקע ובאופן כללי מפחית מזיקים ומחלות. החיסכון במים נובע מהיכולת לאסוף את המים שנקווים מתחת למצע המנותק ולהשתמש בהם שוב.

את רן שמואלי הכיר בקורונה. "הבת שלהם דפקה יום אחד בדלת עם ארגז כרוביות קטנטנות יפהפיות", מספר שמואלי. "היו להם גם חסות מדהימות. זה חקלאי מדהים. ראית איך הארגזים נראים? רק בחו"ל אתה רואה ארגזים כאלה. הוא משוגע, כמוני". כבר שנים ששמואלי מטפח קשרים הדוקים עם המגדלים שלו, עושה להם כבוד ומציג את מרכולתם במרכז הבמה שלו, נאמן למורשת ה’פארם טו טייבל’ האופנתית כל כך בעולם בימינו, אלא שאצלו זו לא אופנה, זה אמיתי. עכשיו הוא מראה לי תמונה של תרד שגוזן גידל לו שיש לו פריחה אדומה שלא רק נראית כמו פרי יער אלא גם טועמת כמוהו. את העגבניות הנפלאות של גוזן אפשר למרבה הצער לטעום כרגע רק פה. הוא היה אמור להתחיל לשווק את תוצרתו ברשת אושר עד אבל אז פרצה המלחמה. הוא מקווה שבעוד כמה חודשים, אחרי שישתול מחדש, יבשיל ההסכם שעבד עליו עם הרשת.

למה העגבניות שלך כל כך טעימות?

"כי אני אוהב אותן. אני אוהב את מה שאני עושה. אני יודע לעבוד איתן נכון, לאזן בין זנים, ואז הן מקבלות יותר טעם. התנאים הנלווים שלהן הרבה יותר טובים מאשר בקרקע. מה שאני עושה עם רן שמואלי זו תרפיה בשבילי שגם מתאימה לי לאג'נדה - לחפש דברים קטנים ואיכותיים. צריכת העגבניות בארץ יורדת, אגב, כי אין להן טעם. אני רוצה לגדל עגבניות טעימות", והוא מצליח כאמור. "כדי לשרוד במציאות של החקלאות הישראלית אתה צריך להיות מקושר במקומות הנכונים ורמאי או להיות בטופ מבחינת איכות וחדשנות. אתה לא יכול להיות באמצע. אני חי מזה שאני מספק לחברות הזרעים משהו שרוב המגדלים לא יודעים לספק. אני מגדל בטכנולוגיות שעד לא מזמן אף אחד בארץ לא השתמש בהן.

"יש הרבה חקלאים עם ידע שלא מנצלים אותו. אפשר, למשל, לשלב רובוטיקה בריסוסים או להוריד מכוח האדם עם קצת מעוף. מי שעובד כמו חורני יקבל תוצאות בהתאם. אנחנו סופר לא יעילים. ההנהגה החקלאית דוחפת לחוסר יעילות. גם המתנדבים שיש עכשיו הם לא פתרון. מי שכבר בא, אתה מבזבז ארבע שעות להסביר לו את העבודה ובשעה החמישית הוא כבר הולך הביתה”.

יכולה באמת להיווצר בעיית ביטחון תזונתי?

"כן. יכולים להיות הרבה חקלאים שיפשטו את הרגל. רוב שרי החקלאות שלנו היו מושחתים. המדינה צריכה להתעשת. סמוטריץ' הרי אומר: 'מה הבעיה? נייבא מטורקיה'. יש מספיק עגבניות בארץ. הבעיה היא שרוצים רק את היפות. התחילו לייבא עגבניות מטורקיה וירדן לפני 12 שנה. כל ה'בזול' הזה הוא בלוף. מחיר העגבניות לצרכן עלה בעשור האחרון ב־120%. החקלאי לא ראה מזה גרוש. הכל הלך למשווקים".

אם הייתם מלמדים את חקלאי עזה במקום את חקלאי אתיופיה? לאו דווקא פייר פלאנט ספציפית, מדינת ישראל.

"ניסינו את זה. לא עבד. כדי שאקט מדיני יעבוד צריך פרטנר בצד השני. אילו ישראל היתה משכילה להפוך את עזה למקום פורח, לא היינו מגיעים למצב הזה. אלא שהמטרה כל השנים היא לשלוט ברגל גסה, שם, בגדה. אולי זה נכון גם לגבי ישראל עצמה. אולי גם כאן לא רוצים שנפרח".