ביש גד"א: הסתירה בווידוי של השרה לשעבר

נשותיו של גואל רצון קיבלו מימון מרשויות הרווחה כדי להסיר מגופן את קעקועי דיוקנו של אבי הכת, רצון. השרה לשעבר גלית דיסטל אטבריאן (להלן ובקיצור גד"א) מסרבת עדיין להסיר את דיוקנו של נתניהו שחקוק בנפשה ובתודעתה. להיפך, בעיניה הוא עדיין המנהיג המוצלח ביותר, שאין לו מתחרים ביכולותיו להציל את המדינה. להציל ממה? מההרס שהוא עצמו המיט עליה.

וכאן נעוץ הפער הבלתי נתפס בווידוי של גד"א, בריאיון לליאור קינן בחדשות 13 שחרך את הרשתות בלמעלה ממיליון צפיות. וידוי חמקמק משהו. מצד אחד, היא זכתה לתשבחות על המעשה החלוצי שעשתה כשהודתה "יצרתי שסע, פילוג, מתח וחולשה - והחולשה הזו הובילה בהמון מובנים לטבח". לא לבד כמובן. היא מנתה עצמה כחלק ממכונת הרעל, חלק ממאה אנשים, נבחרת המשפיעים של הימין-על-מלא. "היו בערך מאה אנשים שהדהירו 9 מיליון לתהום", אמרה ופירטה: "מהפוליטיקה, מהתקשורת, ממובילי הרשת. אני הייתי חלק מהאנשים שגרמו למדינה להיחלש".

אלא שכאן נעצרת תנופת ההלקאה העצמית ונטילת האחריות. מי הנהיג את הנבחרת הזו? מי הפעיל את מכונת הרעל? מי התווה את דרכה? מי סימן את מטרותיה? את זה היא מותירה לנו לנחש. במקסימום היא מרמזת על צחי ברוורמן, אבל נעצרת בו. את הצעד הנוסף לבוס שלו, נתניהו שמו, היא מסרבת לעשות. להיפך, נתניהו מופיע בסיפורה כמנהיג הכשיר היחידי שמסוגל לחלץ אותנו מהבוץ שהוא וחבורתו השקיעה אותנו בו עד צוואר.

הפער הלוגי הזה, הסתירה הפנימית, כשהיא נשמעת מאישה שעיקר תפארתה הוא על מילים וטיעונים, מעוררים חוסר אמון. הווידוי הנחשוני-חלוצי הזה הוא בהחלט בעל ערך. במיוחד למי שהודתה שאהבה את המנהיג אהבת נפש. אבל הווידוי הזה רחוק מלהיות מושלם. בולטת בו הפגיעה האישית שחוותה. החל מהפידבק שקיבלה מבן זוגה שהשליך אותה מהמיטה וכלה בהתנכלות שחוותה מהבירוקרטיה שהשפילה אותה עד עפר, בדרך ששללה ממנה כל אפשרות לתפקד כשרת הסברה. ועדיין, אחרי ניכוי החשבונות האישיים, נותר הערך של נטילת האחריות. יש מישהו במכונת הרעל, בורג לא מבוטל בה, שמודיע קבל עם ועדה: "אני פה יושבת ואומרת לך, לציבור הדמוקרטי-חילוני, חטאתי לכם. גרמתי לכם לכאוב, גרמתי לכם לפחד, על החיים שלכם פה. אני מתנצלת על זה".

גד"א עוד עשויה להירשם כקוביית הדומינו הראשונה שתפיל אחריה נוספים, למרות שסביר להניח שה"נאשמים" עליהם הצביעה יכילו את ה"אני מאשים" שלה. מכונת הרעל תשרוד את האובדן הזה ויש להניח שתופנה במהרה גם נגדה. ועדיין חשוב להצביע על חצי הכוס המלאה - אפשר, חשוב ואפילו חובה לחזור בתשובה, להתפכח ולפקוח עיניים, להתייצב בצד הנכון של החברה והדמוקרטיה.

אבל אסור להתעלם מחצי הכוס הריקה שהציגה גד"א במסקנתה שנתניהו הוא עדיין היחיד שבכוחו להושיע. אם אחרי כל מה שעברנו השנה תחת ממשלתו, עדיין רואה בו גד"א כמנהיג היחיד, אז שינוי עמוק ביותר לא חל אצל הגברת הזאת, או לא עמוק מספיק, למרות פיסת ההתפכחות שהשליכה לעברנו. ביש גד"א.