פרופסור יריב יוגב אוחז בתינוק מתוך העונה השנייה של בייבי בום | צילום: אוהד רומנו
שוק הטלוויזיה אחרי ה-7 באוקטובר: "המציאות ניצחה את כל הפאודות"
האירועים תפסו את תעשיית הטלוויזיה הישראלית כשהיא תרה בקדחתנות אחרי דרמת האקשן הביטחוניסטית הבאה. בעקבות האסון סדרות אחדות נדחו, ואחרות נכתבות מחדש כך שאולי יתייחסו לאירוע אך לא יקפיצו שום טראומה. "העתיד הקרוב יספק הרבה אסקפיזם, לאומיות, שמרנות וכל מה שעושה לצופים ולמפרסמים נעים", אומרים בכירי התעשייה
ביום ראשון עלתה "הטבח" לשידור בעונה שנייה. בלי ניקוד המילה הזאת יכולה להתפרש בשתי דרכים: אחת היא הכינוי בעברית לשף, וזה גם השם הנכון של הסדרה; אבל אפשר לקרוא אותה גם בפירוש של "מרחץ דמים" - האסוציאציה שתעלה אצל רוב הצופים כשייתקלו במילה הזאת בימים אלה. "לאור המצב החלטנו לנקד את המילה", אומר דרור בהט, סמנכ"ל השיווק של yes. "לא החלפנו את השם כי רצינו להזכיר לאנשים שמדובר באותה הסדרה שאהבו, אבל אם היינו בוחרים שם לסדרה חדשה היום - לא היינו קוראים לה כך".
אסון 7 באוקטובר השפיע מיידית על הרגלי הצפייה בטלוויזיה, ועל קבלת ההחלטות הכרוכה בכך. כולם נדבקו למסך. הצפייה במשקי בית בישראל עלתה ל־10.1 שעות בממוצע ביום, ובתחילת המלחמה אף עמדה על 12 שעות. שיעור הצפייה מאז תחילת המלחמה בחדשות עומד על כ־60%. מחצית מהישראלים מתעדכנים בחדשות בכל שעה או שעתיים לפחות. 80% אמרו שאינם צופים בסלון כדי לא לחשוף את הילדים לזוועות. שיעורי הצפייה בערוצי הברודקאסט (כאן־11, קשת 12 ורשת 13) רשמו צפייה ממוצעת של 48% בחודש עד פרוץ המלחמה, וכ־60% מתחילתה. וכאשר מסגרות החינוך היו סגורות, היקף הצפייה בתוכני הילדים זינק ועלה על היקף הצפייה בחופש הגדול ועמד על 18% מסך הצפייה באוקטובר.
ככל שהתרחקנו מהחודשיים הראשונים ללחימה, החלו הצופים לחזור לצפות גם בתכנים אחרים. לפי בהט, "הצפייה בקומדיות, שמשמשות מפלט לצופים רבים, מצויה בעלייה מתמדת ומתייצבת היום על 15% מזמן המסך". אבל מה קרה עם סדרות ישראליות שנכתבו לפני השבת השחורה או כאלה שכבר הופקו? האם נאלצו לשנות את התסריטים שלהן? לעשות בהן התאמות? לקבל החלטות שונות באשר ללוח השידורים? ומה יעלה בגורלן של סדרות שעסקו במלחמת יום הכיפורים והיו אמורות להיות משודרות בציון 50 שנה למלחמה? ובכלל, איך ייראה לוח השידורים הישראלי בעתיד?
ב־yes, בנוסף לניקוד המילה "הטבח", החליטו לדחות שידור של שתי סדרות שתוכננו לעלות כעת. האחת היא "ברלין בלוז", סדרה על רילוקיישן לברלין, והשנייה היא עונה חדשה של "הבוזגלוס". "החלטנו שלא תתאים עכשיו סדרה שעוסקת בקשר שנוצר עם מקום אחר כמו ברלין, בזמן שכולנו צבועים בכחול לבן מכף רגל ועד ראש", אומר בהט. "וכך גם 'הבוזגלוס' - הן יעלו אבל במועד מתאים יותר".
ולא היתה בעיה עם סדרה על נהנתנות תל־אביבית מנותקת כמו "הטבח"?
בהט: "אנחנו מעל 80 יום בתוך המלחמה, דברים מתחילים לחזור לעצמם. ברור שהמצב מחייב להתייחס להכל בזווית אחרת, אבל הרגשנו שהקהל מוכן".
מה שהקהל, היוצרים ומתכנני לוחות השידורים לא יהיו מוכנים אליהם אלה סדרות עם טריגרים, שמעלים או מעצימים את הטראומה והכאב. התסריטאית שחר סגל מספרת שהיא ושותפה לכתיבה אורן יעקבי כבר היו עמוק בתוך כתיבת סדרה לילדים לניקולודיון־HOT כשפרצה המלחמה. "היינו בשני־שליש כתיבה של הסדרה", היא מספרת, "והיתה בה עלילה של חטיפה, אז כתבנו הכל מחדש. בסדרות נוער וילדים חטיפה היא עניין שבשגרה", היא אומרת ומסבירה ש"מאחר שהן משודרות על בסיס יומי, צריך לדאוג לכך שהילדים יחזרו לצפות בהן בכל יום - אז נהוג ליצור מתח וכל פרק נגמר במיני־דרמה. בניגוד למציאות, אתה לא באמת מודאג מהחטיפה, כי יודעים שהחטופים יחזרו. אז כל עוד זה רק היה בדמיון, חטיפה לא היתה נושא קשה. עכשיו זה אחרת. במקום חטיפה נעשה משהו כמו נסיך שיש לו אוצר וגונבים לו אותו. מעכשיו אם ייקחו משהו - זה יהיה חפץ, ולא אנשים".
בכלל, לדעתה הכיוון של הטלוויזיה בישראל יהיה הרבה יותר חיובי ונעים. "אני אישית רואה רק פרקים של 'בואו לאכול איתי' בשידורים חוזרים. רק דברים במשקל נוצה, משעשעים, ולא דרמטיים מדי (אני גם לא צופה בחדשות, אף על פי שאני כותבת בשביל ליאור שליין - אני יודעת חדשות אבל לא צופה בהן)".
לדעתה, זה יהיה הכיוון הכללי: "טלוויזיה שתיתן תחושה טובה. ההחלטה להשיב את 'בייבי בום' לעוד עונה בקשת היא מהלך מבריק בעיניי: במקום מראות של קטסטרופה נראה איך תינוקות נולדים - ההתרגשות תהיה מאושר, ללא ניסיון להצחיק, רק לרגש".
כן, אפילו בניסיון להצחיק צריך להיזהר היום, מספרת סגל. “כשכתבנו את הסטנד־אפ של רותם אבוהב 'רותם בבסיס', היו תנאים מאוד ספציפיים להצחקה. את לא יכולה להגיד את המילה 'תצפיתנית' יותר. בטח לא כבדיחה, כי זה רק נורא".
אגב הצבא וכוחות הביטחון, האסון של 7 באוקטובר תפס את התעשייה במרוץ אל ה"פאודה" וה"טהרן" הבאים מתוך מחשבה שזה מה שיש לה לייצא. "בתוך שנייה המציאות ניצחה את כל הפאודות, ואין דרך לכתוב אותן יותר", אומרת סגל. "בקרוב אף אחד לא יקנה סדרה בדיונית על המצב. הם יעדיפו לצפות במה שממש עוסק בזה, כמו הסרט התיעודי על נובה (כשלפני שבוע נודע כי "#נובה" הוא הסרט הכי נצפה בתולדות yes - ר"ק) או משהו הכי רחוק מזה".
דנה עדן, אחת המפיקות של "טהרן", מספרת שאכן שמעה על "סדרות שבוטלו ומתו מוות שקט" בעקבות האסון, אבל זה לא השפיע על העונה העכשווית של "טהרן", על סוכנת מוסד באיראן, ולמעשה היא פחות מוטרדת ממה שיקרה לסדרה הזאת, המשודרת בכאן־11 ובאפל TV, ויותר להפקות ישראליות בכלל. "'טהרן' היא יותר בינלאומית, היא דוברת אנגלית, יותר בידור ואקשן. העונה השלישית כבר הושלמה ומוכנה לשידור, אז היא תעלה כפי שהיא. אבל המלחמה תפסה אותנו בתהליך הכתיבה של העונה הרביעית ודרשה מאיתנו לעשות שינויים. כאלה שאני מנועה מלתאר. רק אומר שנתייחס לאירועים שהתרחשו במציאות, כי הסדרה לא יכולה להיות מנותקת לחלוטין. אבל היא תשודר בעוד שנתיים לפחות, אז אי אפשר לדעת מה יהיה עד אז”.
לעומת זאת, עדן מפיקה עבור yes סדרה של מיכל קפטן קידר ואלעד חן על הקצין בדרגה הכי גבוהה שנהרג בצוק איתן. "הסדרה, שעוד אין לה שם רשמי, מדברת על אלמנת מלחמה שבעלה השאיר לה זרע כדי להרות. היא נכתבה הרבה לפני 7 באוקטובר והנושא נהיה נורא רלבנטי היום. היא עוסקת בנושא שמעורר הזדהות במיוחד עכשיו. בעיניי, אלה תכנים שחייבים לקבל מקום מרכזי על המסך. הקהל הישראלי צמא לסדרה שלא מראה מראות של לוחמה אלא מפרקת את המלחמה לדרמה עם רגשות ועם אנשים וסיטואציות מורכבות בחיים. אני מאמינה שכמעט בכל תוכן שייעשה כאן בעתיד תהיה התייחסות ל־7 באוקטובר. זה חדר לכל כך הרבה חלקים, שזה ינכח בחיים, וכך גם אם זה לא יהיה נושא הסדרה, הוא ינכח בכל יצירה. קשה לכתוב ממקום שהדבר הזה לא קרה".
אך גם כאן עדן צופה בעיה, שנולדה עוד לפני המלחמה: “בגלל הגלובליות של הסדרות הישראליות, וההצלחה של כמה מהן, בעצם רוב הזכיינים לא מממנים את הסדרות במלואן, אלא מבקשים להביא שותפים מחו"ל. אז הגופים הישראליים משלמים 50%, ואפילו פחות, ואת נדרשת למצוא משקיעים מחו"ל. אין שאלה בכלל שיהיו פחות גורמים בחו"ל שירצו להיכנס לשדה מוקשים הזה עכשיו - יהיה קשה למכור כל סדרה שהיא ישראלית פר־אקסלנס, דוברת עברית".
אז אולי פורמטים זרים ומוכרים יופקו ביתר קלות, מה שיתאים כנראה לכמיהה לאסקפיזם. המפיק אסף גיל, שהיה אחראי על חמש העונות הראשונות של "בייבי בום", עד שהתוכנית עברה לידיים של חברת "אנדמול", שמפיקה את העונה החדשה עכשיו, מדבר עליה ועל הפקה גדולה אחרת שלו, "חתונה ממבט ראשון", שעונה חדשה שלה מצטלמת כעת. "כמו שהבייבי בום צפוי להתרחש על המסך ובמציאות, התחושה של ההפקה בזמן המלחמה היתה שיש צמא אותנטי למציאת זוגיות. אפילו גברים, שיותר קשה ללהק לתוכנית, רצו להיות בה. את הטלטלה שהרווקים עברו בתקופה הזאת חווה כל ישראלי. לכן התוכנית מאוד רלבנטית ברמה הכללית והלאומית".
היא צפויה למלא תפקיד דומה לזה שהיה לה בקורונה, כשהיתה התוכנית הנצפית של התקופה?
"אנחנו רק לקראת הצילומים וייקח זמן עד שהיא תעלה. אבל זה הסוג של התוכן שאנשים ירצו לראות כי יש בו משהו אסקפיסטי. היא תאפשר לאנשים לצאת מהראש של עצמם ומהטראומה הנוכחית. היא גם יכולה לייצר הפי אנד. בזה היא מתחברת ל'בייבי בום'. ההצלחה של הפורמט נעוצה, בין השאר, בזה שתמיד יש קתרזיס של לידה".
אז עתיד הטלוויזיה בישראל הוא חתונות ולידות?
"במידה רבה כן. יש השפעות קצרות טווח ויש ארוכות. בטווח הארוך לא בטוח שזה סופה של 'פאודה' כתופעה. הסכסוך הישראלי־פלסטיני לא ייעלם. אבל בטווח הקצר נראה שהיא תהיה אסקפיסטית וגם עוד יותר שמרנית ולאומית. כשהתחלתי לעבוד בטלוויזיה לפני 30 שנה, היא היתה מאוד תל־אביבית, ליברלית ובועטת עם תוכניות כמו 'העולם הערב'. בעשור האחרון היא נהייתה מאוד שמרנית בשידורי הברודקאסט בעיקר. המטרה של הערוצים הפונים לקהל הרחב היא שהקהל והמפרסמים יהיו מרוצים, ולא לאתגר את הצופים".
"השאלה אם אנחנו מחפשים רק סדרות אסקפיסטיות עולה כל הזמן מצד מפיקים ויוצרים", מעידה רוני פרי, מנהלת הדרמה של תאגיד השידור, שזה עתה הוציאה קול קורא לסדרות דרמה חדשות. "התשובה היא לא. תמיד חיפשנו סיפור ישראלי רלבנטי למציאות חיינו כאן, והיום הנורא הזה, 7 באוקטובר, הוא כבר חלק משמעותי ועמוק מהסיפור שלנו. אני מאמינה שהוא יהיה נוכח בכל יצירה, גם אם לא באופן ישיר.
עכשיו יש תחושה שאי אפשר להכיל את כל הכאב הזה וצריך הפוגה עם תכנים אסקפיסטיים, אבל הסדרות שאנחנו בוחרים ומתחילים לפתח היום יגיעו למסך רק בעוד שנתיים או שלוש. הצופים ירצו אסקפיזם, אבל גם ירצו בסיפורים ריאליסטיים והזדהות עם גיבורים שהטראומה שעברנו לא זרה להם".
וסדרות שצולמו לפני המלחמה?
"הן מוכנות לשידור, אבל הרגשנו שכעת חלקן עשויות להיות קשות לצפייה, או להוות טריגר, והחלטנו לדחות את שידורן. העונה השישית של 'היהודים באים' נכתבה כולה לפני 7 באוקטובר. הצילומים נדחו עקב המלחמה ועד שהם יתחדשו נכתבים מערכונים נוספים ואקטואליים. בסדרות אחרות אנחנו חוזרים לשלבי הפיתוח הראשוניים ובוחנים את הרלבנטיות של התכנים".
מה בנוגע לסדרות כמו "המזח" שתיארה את מחדלי מלחמת יום הכיפורים ותוכננה להיות משודרת בציון 50 למלחמה ההיא?
"'המזח', יועדה לשידור ב־9 באוקטובר ואנחנו מתלבטים מתי יהיה הזמן הנכון. הצפייה בה היום מטלטלת אפילו יותר, כי הדמיון לאסון 7 באוקטובר מצמרר ומתסכל. הכל שם. האזהרות, השאננות, ההפתעה, ההפקרה וכמובן, המחיר הכואב והנורא".