הוויתור על ציר פילדלפי נכשל במבחן התוצאה

הצהרת ראש הממשלה בנימין נתניהו בשבת האחרונה כי המלחמה ברצועת עזה צריכה להסתיים כשישראל שולטת מחדש ב"ציר פילדלפי" – הגבול הדרומי של רצועת עזה – עוררה עניין רב בעולם הערבי ובמיוחד במצרים ששולטת בו כמעט שני עשורים. כמויות הנשק האדירות שצה"ל מאתר מדי יום ברצועת עזה מוכיחות שמעבר לייצור המקומי, חמאס ושאר ארגוני הטרור שם לא סבלו ממחסור באספקה של אמצעי לחימה שרובם ככולם הוברחו מסיני, בין שבעצימת עין ובין שמתחת לאפם של כוחות הביטחון המצריים. שינוי המציאות ברצועת עזה יצריך לא רק שינוי של דפוס הפעולה בציר פילדלפי אלא גם שינוי בדפוס החשיבה, שכן מצרים התקשתה לפקח על ציר התנועה בין שטחה לשטח הרצועה.

המצרים מכחישים שהעלימו עין מההברחות. התגובה הפומבית הזו היא צפויה, אך יותר חשוב מה נאמר בחדרים הסגורים. שם נראה שניתן יהיה לשכנע את השלטונות בקהיר כי הסדרה משמעותית בציר פילדלפי משרתת את האינטרס הלאומי המצרי, ורתימתם למאמץ יכול להיעשות בעיקר דרך האמריקאים.

כוחות הביטחון תפסו כ־600 כלי נשק חמים שהוברחו ממצרים ומירדן ב־3 שנים תפיסות האמל"ח של צה"ל והמשטרה שופכות אור על בעיית הברחות הנשק משכנותיה של ישראל, חלקו מצליח להגיע לידיהם של ארגוני טרור. הנתונים חושפים גם את מחירון הנשק: רובה M16 מירדן יכול להגיע ל־70 אלף שקל לכתבה המלאה

ציר פילדלפי ממוקם בין חצי האי סיני לרצועת עזה, לאורך גבול מצרים עם רצועת עזה, ומשתרע מהים התיכון בצפון ועד למעבר כרם שלום בדרום. הציר מהווה למעשה רצועת חיץ בין מצרים לרצועת עזה כשאורכו כ־14 ק"מ ורוחבו כמה מאות מטרים. על ציר זה הוקם מעבר רפיח שהוא המוצא העיקרי של תושבי עזה לעולם החיצון.

כוחות צה"ל שלטו בציר זה עד היציאה מרצועת עזה באמצע אוגוסט 2005, אז הועברה השליטה לידי הרשות הפלסטינית, שאמורה היתה לפקח על אזורי הגבול והמעברים ביחד עם משקיפים מהאיחוד האירופי. יש לציין כי במשך השנים שבהן שלטה ישראל בוצעו מספר פיגועים קשים כנגד כוחות צה"ל והמוצבים באזור. אחד הפיגועים המשמעותים בציר פילדלפי אירע במאי 2004, אז חמישה לוחמי צה"ל נהרגו ממטען שהתפוצץ ליד נגמ"ש.

בעקבות פיגוע זה יצאה ישראל למבצע במשך שבוע בשם "קשת בענן" שנועד להשמיד את תשתיות ההברחה לאורך הציר. בספטמבר 2005 נחתם "הסכם פילדלפי" בין ישראל למצרים, שישראל רואה בו נספח ביטחוני להסכם השלום מ־1979. הסכם זה כלל הצבתם של כוחות מצריים לאורך הציר (כ־750 חיילי משמר הגבול המצרים) במשימת לחימה בטרור, מניעת הסתננויות והברחות.

בשנת 2007, עם השתלטות חמאס על רצועת עזה בכוח, הוא השתלט על ציר פילדלפי מהצד העזתי. ישראל ומצרים בתגובה החליטו להטיל מצור על הרצועה. הפיקוח הרופף של המצרים הביא לכך שעזתים חצו את הציר לשטח המצרי כדי להשיג מזון ועוד מוצרים בסיסיים בעוד חמאס החל ב"יבוא" המוצרים שיסייעו לו בהתעצמותו הצבאית. חשוב לציין כי ה"יבוא" העזתי ממצרים התקבל בברכה על ידי סוחרים מקומיים בסיני והוא שירת את האינטרסים שלהם וגם של אנשי ביטחון מצרים שהעלימו עין ועל הדרך שלשלו לכיסם שלמונים.

בלחץ ישראל החליט שלטון מובארק דאז להדק את הפיקוח על ציר פילדלפי ולהקשות על העזתים לחצות לשטח המצרי לצורכי הצטיידות. גם לזה מצאו העזתים פתרון כשהחלו לחפור מתחת לציר מאות מנהרות הברחה מכל הסוגים והגדלים שדרכן עברו מוצרים וחומרים מכל הבא ליד – ממזון ועד מכוניות. גם במקרה זה, בצד המצרי היה מי שהתעשר מהסחר הלא רשמי הזה, בעיקר סוחרים ואנשי ביטחון ששיתפו פעולה עם המבריחים. נפילת שלטון מובארק ועליית האחים המוסלמים לשלטון במצרים הביאו ל"פריחה" בפעילות בציר פילדלפי. המעבר לעזתים דרך מעבר רפיח הפך קל יותר ותעשיית הברחת המנהרות שגשגה וסייעה להתעשרות של פעילים משני צידי הציר.

עלייתו של הנשיא עבד אל־פתאח א־סיסי לשלטון ב־2013 הביאה שינוי במדיניות המצרית בנושא ציר פילדלפי. הצבא המצרי החל בפעילות להרס המנהרות והקמת מכשולים נגד הברחות ובניית מנהרות חדשות מתוך הבנה שהמנהרות מסכנות את האינטרס המצרי באמצעות הברחת פעילי טרור לשטח סיני. המצרים טענו כי השמידו את מרבית המנהרות וכי פעילות ההברחה דרך ציר פילדלפי ירדה למינימום. אירועי 7 באוקטובר ומה שהגיע אחריהם מראים אחרת ומוכיחים שהניסוי בציר פילדלפי של הסתמכות על הצבא המצרי כשל.

כיצד נמשכו ההברחות לרצועה מדרום לפני 7 באוקטובר? בהנחה שפעילות ההברחות באמצעות מנהרות תחת ציר פילדלפי נמשכה - גם אם במינון נמוך - בעשור האחרון, למרות ההצהרות המצריות על השמדתן, נראה שהתעצמות חמאס נגרמה דווקא באמצעות שתי "פרצות" מעל הקרקע. בשנים האחרונות סיכלה ישראל לא אחת ניסיונות הברחה לרצועה במעבר כרם שלום, כולל אמל"ח, רחפנים, מדי צבא ועוד.

אם חמאס עסק בהברחות דרך ישראל, אין שום סיבה לפקפק בכך שעשה זאת גם במעבר רפיח. מדיווחי התקשורת הערבית בשנים האחרונות עולה כי במעבר רפיח סוכלו לא פעם ניסיונות להבריח לרצועה וממנה זהב, כסף, עתיקות ועוד. ההערכה בישראל היא שגם נשק עבר במעבר רפיח.

למרות מדיניות הממשל המוצהרת בקהיר כנגד ההברחות, בשטח, קרי במעבר רפיח, הפעילות התנהלה אחרת לגמרי. ישנם בשנים האחרונות דיווחים רבים בעיקר מהצד הפלסטיני כי קצינים מצרים גבו שוחד במאות ולעתים אלפי דולרים ממי שרצה לעזווב את הרצועה או להיכנס אליה ולא נכלל ברשימות הרשמיות מסיבה כזו או אחרת. במצה עניינים זה, סביר להניח כי אנשי חמאס דאגו "לשכנע" קצינים מצרים תמורת כמה מאות דולרים כדי להבריח כל צורכם לרצועה.

פרצה משמעותית נוספת היא במעבר גבול בלתי רשמי שפתחה מצרים בפברואר 2018 ללא פרסום תקשורתי ונקרא "שער צלאח א־דין". מעבר זה הוקם ארבעה קילומטרים צפון־מערבית לרפיח. בעבר שימש כנקודת מעבר הומניטרית, אך לא כמעבר מסחרי. פתיחת המעבר ניתנה לחמאס כמעין "פרס" לאחר שהתחייב בפני קהיר לנתק קשריו עם גורמי טרור אסלאמיסטיים בסיני.

כמו כן, באותה התקופה הרשות הפלסטינית החליטה לצמצם את הסיוע הכספי לרצועה, ולכן גם מצרים וגם ישראל שחששו להידרדרות במצב ההומניטרי בה ניאותו להקל בכניסת סחורות לרצועה. לפי הדיווחים, אנשי חמאס היו אלה שניהלו את מעבר הסחורות בצד העזתי. דרך מעבר לא רשמי זה נכנסו ללא כל פיקוח ישראלי מדי חודש כ־1,000 משאיות שהעבירו לידי חמאס מגוון רחב של מוצרים וחומרים ששימשו את הזרוע הצבאית כמו מלט וסולר אך גם מוצרי צריכה כמו סיגריות, מוצרי מזון, ציוד אלקטרוני ועוד.

לפי נתונים שפרסמה ממשלת חמאס עצמה, במחצית הראשונה בלבד של 2019, קצב הכניסה דרך צלאח א־דין עמד על כ־6,000 טונות מלט בחודש ו־6 מיליון ליטר סולר בחודש. הפריחה של שער צלאח א־דין שירתה את האינטרסים של מצרים וחמאס. לפי הערכות, הכנסות חמאס ממיסוי מעבר הסחורות בצלאח א־דין הסתכמו במאות מיליוני שקלים בשנה.

נכון לעכשיו, מצרים דוחה חזרה של כוחות ישראליים כלשהם לציר פילדלפי וטוענת שהדבר מעוגן בהסכמי השלום בין שתי המדינות. כעת נתניהו צריך להוכיח שהוא יכול לשכנע אותם אחרת.