מאגר התחמושת העולמי אוזל וצה"ל נאלץ לנהל את קצב ההפצצות

"יש לנו גירעון עצום בתחמושת, לא רק אצלנו אלא בכל העולם. אנחנו מבינים שאנחנו צריכים להתחיל לייצר כאן בגלל שהמלאי העולמי נגמר, מרוקן" - את הדברים האלה אמר ראש ממשלת אוקראינה דניס שמיהל ל"פייננשל טיימס" בסוף אוקטובר האחרון. על אף ששמיהל מתייחס למצב התחמושת של צבא אוקראינה, הם אינם מנותקים מהמתרחש בצה"ל.

השימוש המוגבר בתחמושת במלחמות בעזה ובאוקראינה הובילו את העולם למחסור עולמי חריג בתחמושת מכל הסוגים. בצה"ל משתדלים לא להתייחס לנושא בפומבי, אך בחודש שעבר הודה אלוף אליעזר טולדנו, ראש אגף האסטרטגיה והמעגל השלישי, כי צה"ל תוקף פחות מהאוויר וכי יש צורך "לנהל כלכלת חימושים" מפני שהמלחמה תימשך זמן רב. גם ראש הממשלה בנימין נתניהו התייחס לעניין והוקלט אומר ש"אנחנו צריכים מארה"ב שלושה דברים: חימושים, חימושים, חימושים". במסיבת עיתונאים לפני שבועיים הכריז נתניהו כי ישראל מכינה את התעשיות הביטחוניות הישראליות "לנתק את התלות בעולם", יעד שאינו ריאלי בשום צורה.

גם אם במערכת הביטחון ממעטים לדבר על הנושא, הם עוסקים בו באינטנסטיביות: בשבוע שעבר מנכ"ל משרד הביטחון אלוף במיל' אייל זמיר סיכם על עסקת ענק עם הממשל האמריקאי לאספקת תחמושת אווירית במאות מיליוני דולרים, ועד כה הובאו מתחילת המלחמה למעלה מ־25 אלף טונות נשק בכ־280 מטוסים וכ־40 השטות. התעשייה הביטחונית הישראלית גם נרתמת למשימה של מילוי המלאים הצה"ליים, ולפני כשבועיים פורסם ב"כלכליסט" כי התעשיות הישראליות דחו אספקת נשק בשווי של יותר מ־1.5 מיליארד דולר ללקוחותיהן בעולם במטרה להפנות משאבים לצורכי הלחימה של צה"ל, וכי בשלושת החודשים האחרונים משרד הביטחון הזמין מהן נשק ביותר מ־10 מיליארד שקל. יש לציין כי המחסור לא נובע מהיעדר תקציב אלא מהיעדר היצע, והאוצר אינו מגביל את צה"ל ברכש של תחמושת מכל סוג.

הצורך האדיר בחימושים נובע מהכמות החריגה של הפצצות שצה"ל ביצע בעזה מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל. לפני שבועיים פרסם הצבא כי 30 אלף מטרות הותקפו בעזה. גורם ביטחוני אמר ל"כלכליסט" שקצב האש שצה"ל משתמש בו במלחמה הנוכחית הוא "מעצמתי", משתווה רק ליכולות שהודגמו על ידי ארה"ב וכנראה גם עולה על כמות החימושים של הרוסים במערכה מול אוקראינה. בתקשורת הזרה הנושא סוקר בהרחבה. נטען כי הקמפיין בעזה הוא מהכבדים בהיסטוריה והשוו אותו להיקף ההפצצות על גרמניה במלחמת העולם השנייה.

ישנן כמה סיבות לגידול המשמעותי במטרות שהופצצו במלחמה: הראשונה היא היכולת הטכנולוגית שהשתכללה. היכולת לתקוף מאות מטרות ביממה נובעת מהתפתחויות הטכנולוגיות בכל הקשור לביצוע תקיפות באמצעות חימוש מדויק שצה"ל עצמו פיתח רק בעשור וחצי האחרון. כשיש לך שריר כל כך חזק אז קשה שלא להשתמש בו אחרי טבח השביעי באוקטובר. סיבה נוספת היא שבמלחמה הנוכחית צה"ל אימץ מדיניות של אצבע קלה יותר על ההדק בכל הקשור לפגיעה בתשתיות ופעילי חמאס הנמצאים בסביבה אזרחית, וכך גדלה היכולת לפגוע במטרות שבעבר לא היו מותקפות. לסיבות הללו יש להוסיף לחצים מהדרג המדיני, כמו גם מהציבור, שדורשים להגביר את הפצצות חיל האוויר בכדי למנוע ככל שניתן סיכון של הכוחות שבקרקע.

תזכורת לכך היה ניתן לקבל בשבוע שעבר לאחר התקרית הקשה בה נהרגו 21 לוחמים - תקרית שמיד עוררה דיון סוער לגבי הצורך בשימוש בכוחות קרקעיים למשימות של שיטוח מבנים. יחד עם זאת בצה"ל מתעקשים כי כל כוח קרקע שדורש סיוע אווירי מקבל אותו מבלי לשאול שאלות. למרות היכולות הגבוהות של חיל האוויר, עדיין יש משימות רבות שמתאימות יותר לביצוע של חי"רניקים או הנדסה מאשר חיל האוויר.

גם אם כל הסיבות לשימוש המוגבר בהפצצות מוצדקות, צריך לשאול אם בהתחשב במלאי התחמושת הקיים מדיניות זו לא עלולה לפגוע במוכנות של צה"ל לביצוע משימות עתידיות, וזאת לנוכח האתגרים הביטחוניים הקיימים והתרחיש הסביר בו צה"ל ייאלץ לבצע תמרון גם בדרום לבנון. ייתכן שצה"ל ייאלץ להבהיר יותר טוב לדרג המדיני את מגבלותיו כדי לא להגיע לתרחיש קיצון של מחסור בתחמושת, או במילותיו של האלוף טולדנו: "אין צבא אינסופי".