"חשוב שתהיה חרדית בבג"ץ, המקום שאצלנו הכי פוחדים מפניו"

אסתי אוחנה גדלה במשפחה חרדית בירושלים. כבתו של ראש ישיבה, היא התחנכה בבתי הספר של בית יעקב והתחתנה בגיל 20 עם "תלמיד חכם" שהיום משמש ראש כולל. היא ילדה ארבעה ילדים, למדה הוראת מוזיקה ועבדה כמורה לפסנתר. ואז, בתחילת שנות ה־30 לחייה, יצאה למסע ניפוץ תקרות זכוכית חריג עבור אשה חרדית. המסע כלל לימודי משפטים, תחילה בהפרדה מגדרית ולאחר מכן ללא הפרדה בתואר השני, תוכנית מנהיגות ייחודית, התמחות אצל הסמן הליברלי בבית המשפט העליון, השופט יצחק עמית, ועבודה כעורכת דין במחלקת הבג"צים בפרקליטות — בשני המקומות האחרונים לא דרכו לפניה נשים חרדיות.

לכל כתבות המגזין לחצו כאן

"זה לא שיום אחד אמרתי לעצמי שאהיה המתמחה החרדית הראשונה בעליון והפרקליטה החרדית הראשונה במחלקת הבג"צים, כי ככה זה לא היה קורה וגם הסביבה היתה מגיבה פחות טוב. זה קרה בהמון צעדים קטנים", מספרת אוחנה. "בכל צעד פגשתי חסם ובדקתי אם הוא ערכי־הלכתי שאני רוצה לחבק, או חסם חברתי־תרבותי שאותו אני רוצה לקלף. תמיד שאלתי את עצמי 'יש פה בעיה? זה אסור? לא!'.

"כך היה כשיצאתי ללימודי משפטים, למרות שזה לא היה מקובל, וכשביקשתי להתמחות בעליון, וגם כשנרשמתי לתואר שני נוסף במשפטים במכון ון ליר, כשהלימודים היו בימי שישי ועלו שאלות כמו 'מי יבשל לשבת?' וכללו גם סמסטר קיץ בפירנצה. איזו אשה חרדית נוסעת לשבועיים ללימודים בחו"ל? יום אחד, אחרי הלימודים, מצאתי את עצמי יושבת בכיכר הראשית בפירנצה ועלה ריח מדהים של פיצה ופסטה מהמסעדות, ואני הרי לא יכולה לאכול שם מטעמי כשרות. אז הוצאתי פריכיות אורז, ואכלתי, וחשתי גאווה עצומה על כך שאני באמת יכולה לבחון בכל צעד מה החסם שבולם אותי. אבא שלי חינך אותנו תמיד לברר, לתהות ולפרק. זה בא משם".

אוחנה משחזרת את הוויכוחים והפלפולים בביתה סביב שולחן השבת, כשאחיה הגדולים חזרו מלימוד תורה בישיבה. "שותפתי כמו אורחת, אבל לא הרגשתי שזה שלי, ותמיד רציתי להיות חלק ממשהו כזה, להשתמש ביכולות שלי לשאול שאלות, לחבר קטעים, להסיק מסקנות, להוציא רעיון מופשט ולטעון אותו", היא מסבירה מה הוביל אותה ללימודי משפטים. מה שסייע להחלטה היה העובדה שבקריה האקדמית אונו היתה תוכנית לימודים לנשים בלבד. לימים, אוחנה היתה מזכירת הרכב השופטים בבג"ץ שהוגש נגד ההפרדה המגדרית באקדמיה.

"העותרים טענו נגד הפגיעה בזכויות של נשים חרדיות, וכאילו דיברו בשמי, אבל לולא אותה הפרדה לא הייתי בכלל כאן. אני רואה בהפרדה, בתואר ראשון לפחות, מעין צוהר, כי זה מאוד קשה לאשה שכל חייה למדה רק במסגרות לבנות לצאת למסגרת מעורבת באוניברסיטה".

עם ממוצע 99 בתואר הראשון, היא הגישה מועמדות להתמחות בבית המשפט העליון. "המרצים שלי אמרו 'אף פעם לא היתה חרדית בעליון, אז שלא תפתחי ציפיות'", אבל היא זומנה לשלושה ראיונות (אצל השופטים יצחק עמית, דפנה ברק־ארז ומני מזוז). עמית חזר אליה עם תשובה חיובית. "אחרי שניתקתי את שיחת הטלפון צרחתי מרוב התרגשות", היא משחזרת.

ב־2019 החלה בהתמחות. "זה היה כיף ומסקרן להכיר לראשונה אנשים מאוכלוסיות אחרות לא רק דרך סטיגמות, וזה היה הדדי, הם היו מסוקרנים להכיר את העולם שלי. גם בעליון וגם אחרי זה במחלקת הבג"צים הרגשתי ששותים בצמא מה שאני אומרת בסוגיות שקשורות לדת ומדינה, ומתייעצים איתי כמעין בת־סמכא לעולם החרדי כדי להכיר את הנושא מעוד זווית".

כניסתה למקום שרבים בקהילה החרדית עוינים היתה חוויה מטלטלת. "הפער בין מה שהכרתי מבפנים לביקורת שנשמעה מבחוץ היה מטורף. זה לגיטימי לחלוק על עמדה, אבל כשמדברים לגופו של אדם או מוסד, הביקורת הזו כואבת לי. הכרתי בעליון אנשים מדהימים, ודאי השופט עמית, שהאינטרס של המדינה עומד תמיד לנגד עיניו, והופתעתי מהחיבור שלו לדת, למסורת ולארון הספרים היהודי ברמה שאפילו אני הרגשתי חלישות הדעת לידו. הוא היה שולף סוגיות ועקרונות תלמודיים, וגם השופטת ברק־ארז בעלת בקיאות אדירה בתנ"ך. אנשים לא יודעים זאת, וזה ריגש אותי".

אוחנה אומרת שלא התלבטה אם להתמחות דווקא שם. "רציתי ללכת למקום הכי טוב ולהשמיע בו את הקול שלי. להיות חרדי במקום שמקבל החלטות ומייצג את האינטרס הציבורי, שהחרדים חלק ממנו, זה מאוד חשוב והמשפחה ובעלי תמכו מאוד. ברור שהיו חברים ומכרים שהרימו גבה ואמרו 'איך את עושה את זה? תהיי עורכת דין, תעשי כסף, אבל למה ללכת למקומות שהם נגדנו?!' אבל אני שמחה להיות במקום שבו אני יכולה לתווך בין העולמות. למשל סביב הבג"ץ נגד רפורמת הקווים הכשרים, שם הצלחתי לתווך למחלקה שלי מה גורם לזעקה הגדולה אצל החרדים ועד כמה הם רואים באינטרנט איום על החברה החרדית, ומצד שני לתווך לקרובים אליי את זה שבג"ץ לא יוצא נגדם אלא תומך בזכותם לבחור איך לחיות את חייהם. זה עוזר לשחרר אצלם את האנטי נגד בג"ץ".

גם ב־2022, כשהתקבלה למחלקת הבג"צים, היו שתהו למה בחרה לעבוד שם, בעוד אחרים תמכו וציטטו באוזניה ממגילת אסתר: "מי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות". גם היא סבורה ש"יש חשיבות שתהיה מישהי חרדית דווקא במקום שהחרדים הכי פוחדים מפניו. זה גם עוזר למחלקת הבג"צים, הרי כדי להגיע להחלטות המשמעותיות שמתקבלות שם חשוב להכיר את החברה על כל גווניה".