"אנחנו לא בפוסט של שום דבר, אנחנו עדיין בטראומה"

"כמעט כולם שואלים אותי: אני בפוסט טראומה? מה שאני מרגיש עכשיו, הלחץ בחזה, הכאב, אני אהיה ככה לנצח? התשובה היא שאנחנו לא בפוסט של שום דבר, אנחנו בטראומה עדיין", כך אמרה ד"ר מיכל פז-שמעוני, פסיכולוגית ארגונית וחוקרת חוסן באוניברסיטת רייכמן, בשיחה עם מנכ"לית מטא ישראל עדי סופר תאני, שנערכה במסגרת כנס מובילות את ישראל של כלכליסט ובנק לאומי.

"קשה להיזכר בשבועות הראשונים אחרי ה-7 באוקטובר", אמרה סופר תאני. "הכל מטושטש. תהום ענקית נפערה מתחת לרגליים של כולנו. תופת שאי אפשר להבין. הדבר היחיד שהחזיק אותי זה שכולם היו בטירוף לעזור, כולם נרתמו. בתוך הימים האלו, אני זוכרת שיחה עם מיכל. כמה ימים אחרי השבת השחורה שאלתי אותה, איך נצא מזה? מה נעשה מכאן? היא אמרה לי משפט שהותיר אותי המומה: 'אנחנו באחת התקופות הכי קשות בהיסטוריה, אבל מהאסון הכי גדול נולדה התקומה שלנו, ואם לא היתה שואה לא היתה מדינת ישראל'. ככל שהזמן עבר הבנתי כמה זה נכון. הלוואי שזה לא היה ככה, אבל המשפט הזה גרם לי לקוות שבעוד 10 שנים מהיום, ב-7 באוקטובר 2033, כשנסתכל אחורה ונראה מה קרה, נבין שאולי מתוך השבר העמוק והענק הזה התחלנו לבנות את הפרק הבא של מדינת ישראל".

פז-שמעוני התקמדה בתופעת הצמיחה פוסט-טראומטית (Post Traumatic Growth, PTG), שנבדלת מעקה פוסט-טראומטית (PTSD) בהשפעות שלה על אנשים וחברה. "PTSD מפתחת בין 8% ל-10% מהאנשים אחרי טראומה Post Traumatic Growth, מתרחשת אצל כשליש מהאנשים", אמרה. "זו תקומה, היכולת לעשות דברים משמעותיים בחיים, לרקום מערכות יחסים עמוקות, לצמוח, אהבה לחיים. PTG הרבה יותר שכיחה מ-PTSD. היא מתקיימת לצד הרבה כאב, ואחרי PTSD. ככל שה-PTSD יותר גדולה כך יש יותר סיכוי ל-PTG. זה צמיחה ואושר לצד הרבה כאב, עצב וגעגוע".

"עדיף שה-7.10 לא יתקיים. אבל התופת הזו פקדה אותנו, ויש לנו אחריות לבחור בחיים. מחקרים מראים שלדבר עם אנשים, לדבר על PTG בתוך הטראומה מגביר את הסיכוי לחוות צמיחה פוסט-טראומטית. מה מאפשר PTG? אנשים עם מנעד רגשי רחב שמאפשרים לעצמם לבטא הרבה סוגי רגשות, חיובים ושליליים, צומחים ומתאוששים הרבה יותר טוב מטראומה. זה הזמן לכל הרגשות, לכאב, לזעם, לאשמה, לשמחה, לתקווה", הוסיפה.

"איך מודדים PTG? אנשים שמדברים שינוי סדר עדיפויות. שערך החיים עלה, על הזדמנויות חדשות שנפתחו בפניהם. סטודנטית שלי שאיבדה את הארוס שלה בנובה ואומרת שהיא חולמת ללוות נשים אחרים במצבה בעוד עשר שנים. אנשים שחיים חיים יותר משמעותיים אחרי הטראומה, שמגלים את החוזק הפנימי שלהם, שחווים התפתחות רוחנית, מגלים הערכה לחיים".

"מה התוצאות? מחקר על נשים עם סרטן השד הראה שתסמיני PTG מוביל לריבוי תאים לבנים, מה שמפחית חזרה של מחלה. אנשים אחרי טראומה הם שותפים טובים יותר, עובדים יותר קשה, מאמינים בעצמם יותר, עובדים עם תחושת זהות וערך יותר עמוקה. כולנו עצובים. העצב תהומי. ההבדל בין עצב לדיכאון הוא שדיכאון זה עצב ללא תקווה. המחקר על PTG מצביע על כך שתקווה היא רכיב חשוב בהתאוששות מטראומה".