אניית המטען רובימאר, שהוטבעה על יד חות'ים בים האדום | צילום: EPA
של מי האונייה הזו לעזאזל? התקפות החות'ים חושפות את סודות הספנות העולמית
תקיפת הספינה רובימאר על ידי החות'ים, שטענו כי היא בריטית למרות שנוהלה מלבנון, הדגישה את הקושי בקביעת לאום הספינות. ספינות רבות מוחזקות באמצעות חברות Offshore, ולא מצהירות על זהות הבעלים האמיתיים שלהן
המורדים החות'ים הצדיקו את ההתקפה שלהם מחודש שעבר נגד ספינה שנשאה 21 אלף טונה של דשן מסעודיה לבולגריה, בטענה שספינת רובימאר היא "בבעלות בריטית".
זאת על אף שרובימאר, שטבעה בשבת שעברה, שטה תחת דגל של בליז והיא נמצאת בניהול חלקי של חברת ניהול ספנות מביירות. יתרה מכך, המסע שלה אורגן על ידי חברה לבנונית אחרת ומרבית הצוות שלה היו בעלי אזרחות סורית.
הקשר הברור היחיד שלה לבריטניה הוא שבמאגרי המידע הימיים רשומה דירה בסאות'המפטון - בשיכון מגורים בשם ווב קורט - ככתובת לבעלים של הספינה. עם זאת, הבעלים הם חברה בשם גולדן אדוונצ'רס שרשומה באיי מארשל באוקיינוס השקט.
התקפת הטילים ב-19 בפברואר פגעה ברובימאר בסמוך לחדר המנועים שלה ואילצה את 20 אנשי הצוות וארבעת המאבטחים לנטוש את הספינה. היא הוחכרה בידי חברת מסחר בסחורות מסעודיה, אספה את המטען באמירויות והייתה בדרכה לבולגריה.
הטביעה של הספינה הפכה אותה לכלי השייט הראשון שיצא מכלל שימוש כתוצאה מתקיפות החות'ים מחופי תימן. בדומה להתקפות קודמות על ספינות מסחריות, תקרית רובימאר הדגישה את הקושי בקביעת הלאום של הספינה והבעלים שלה. זאת מכיוון שרבות מהספינות מוחזקות באמצעות חברות Offshore ולא מצהירות על זהות הבעלים האמיתיים. בנוסף לכך, חלק מהספינות נחכרות או מושכרות לחברות אחרות, שעשויות לקבל על עצמן שליטה מלאה לכל האספקים של פעילות הספינה.
עם זאת, הנושא הזה של הבעלות והלאום של הספינה הוא חשוב, שכן ארגון החות'ים, שממומן על ידי איראן, הכריז כי ההתקפות הן כתגובה למלחמה בעזה ומתמקדות רק בספינות בעלות קשרים לישראל, בריטניה וארה"ב. לפי החות'ים התקיפה נגד רובימאר הייתה בתגובה לכך שארה"ב ובריטניה תקפו יעדים צבאיים של הארגון בתימן. מאז נובמבר תקפו החות'ים מעל 40 ספינות.
כך למשל, בהתקפה שביצעו ביום שני האחרון, ירו החות'ים שני טילים על MSC Sky II ספינות מכולות שמופעלת בידי חברת הספנות Mediterranean, שבסיסה בז'נבה והיא חברת ספינות המכולות הגדולה בעולם. אחד הטילים גרם לנזק קל לספינה. החות'ים טענו כי כלי השייט הוא ישראלי, אך בצבא האמריקאי וגורמים אחרים התעקשו כי מדובר בספינה שוויצרית.
פיטר איילוט, מנהל המדיניות בלשכת הספנות הבריטית, אמר כי חברות ספנות משתמשות כבר תקופה בשיקול הדעת שלהם בבחירת הדגל שיתנוסס בספינות. מרבית הספינות ששטות ברחבי העולם רשומות במדינות כמו פנמה, איי מארשל וליבריה, וזאת מכיוון שהמדינות הללו מציעות שירות זול וכמעט ללא בירוקרטיה להליך הרישום הבסיסי ולבדיקות הבטיחות שדורשים הרגולטורים הבינלאומיים.
חברות הספנות לרוב רשומות במדינות אחרות מאשר הדגלים שמתנוססים בספינות עצמן. הן גם רשאיות לבחור את חברות הסיווג (classification societies), שהן החברות שעורכות את הבדיקות עבור חברות הביטוח כדי לוודא שכלי השייט עומדים בתקנות הבטיחות. "אפשר לבחור היכן להירשם כחברה", אמר איילוט. "אפשר לבחור את הדגל. אפשר לבחור את חברת הסיווג, ואפשר לקנות ביטוח מכל אחד".
לראייה, אין מידע ציבורי בנוגע לבעלות של גולדן אדוונצ'רס על רובימאר, ושיחה לדירה בסאות'המפטון הרשומה על שם החברה לא נענתה.
עם זאת, באתרים הקשורים לשילוח ימי אפשר לראות שחלק מהניהול של הספינה הוא בידי חברת GMZ, שבסיסה בביירות. המסע אורגן על ידי בלו פליט גרופ, שהיא גם כן חברה בביירות.
רוי חורי, מנכ"ל בלו פליט גרופ, מסר לפייננשל טיימס בתגובה כי החברה היא "הסוכנת הבלעדית" מטעם הבעלים של הספינה. כלומר, בלו פליט היא שמנהלת את ההסכמים המסחריים כמו מציאת מסעות שילוח לספינה. חורי הכחיש כי לספינה קשר לבריטניה. "החות'ים קיבלו מידע שגוי", הדגיש. "אפילו הצוות הוא סורי".
אולם, מבחינת החות'ים הסדרים מורכבים מסוג זה מהווים הוכחות לנכלוליות של היריבים שלהם. בסרטון שפורסם באינטרנט בחודש שעבר, מנהיג הארגון, עבד אל –מליכ אל חות'י, חגג את ההתקפות על ספינות אותן הגדיר כ"אמריקאיות" או "בריטיות". אחת הספינות אליהן התייחס הייתה מורנינג טייד, אוניית צובר (bulk carrier) שעליה התנוסס דגל של ברבדוס אך היא בבעלות חברה הרשומה בבריטניה. ספינה נוספת שהותקפה היא סטאר נאסיה, ששטה עם דגל של איי מארשל אך בבעלות סטאר באלק, חברה שבסיסה ביוון ונסחרת בנאסד"ק בניו יורק.
בהתייחסות ברורה לפופולריות שלה זוכה דגל איי מארשל בקרב בעלי הספינות האמריקאים, אמר אל חות'י כי האמריקאים מנסים להסוות את התנועות שלהם בים ולכן הניפו על חלק מהספינות שלהם את "דגל מארשל, מדינה לא ברורה בקצה העולם".
בכל זאת, לא נראה שבתעשיית הספנות מתכוונים לפשט בקרוב את ההסדרים והרישומים. ג'ורג' מצ'ארס, שעומד בראש מחלקת הספנות בפירמת עורכי הדין ווטסון, פארלי אנד וויליאמס בלונדון, אמר כי השימוש במבני בעלות שאינם קשורים למדינה ספציפית אחת "טבוע בדי.אן.איי" של הסקטור.
שאלות לגבי הלאום של ספינה הן לרוב מורכבות גם כשהעובדות ברורות יותר מאשר במקרה של רובימאר. הנזק החמור ביותר שגרמו החות'ים לספינה לפני תקרית רובימאר היה למרלין לואנדה, מיכלית שפרצה בה אש לאחר מתקפת טילים ב-26 בינואר. החות'ים טענו גם במקרה הזה כי מדובר בספינה בבעלות בריטית. עם זאת, הספינה שנושאת את דגל איי מארשל, הוחכרה לטרפיגורה, חברת מסחר בינלאומית בסחורות הרשומה בסינגפור. לפי החוקים בתעשייה, החוכרים הם שאחראיים להעסקת הצוות ולשאר ענייני הפעילות.
מרלין לואנדה היא בבעלות קבוצה של משקיעים בינלאומיים, שעושים זאת באמצעות חברה שרשומה באחד המשרדים של ג'יי.פי מורגן בלונדון, וזאת מכיוון שהבנק סיפק למשקיעים ייעוץ. מצ'ארס ציין שבמובנים מסויימים לכמעט כל ספינה בים יש קשרים לארה"ב או לבריטניה. "מרבית העסקאות מבוצעות בדולרים, כך שכבר יש קשר ברור לארה"ב", הסביר. "מרבית הספינות מבוטחות בשוק בלונדון, כך שכבר יש קשר גם לבריטניה".
לפי איילוט, השאלה העיקרית היא אם החות'ים יפסיקו את ההתקפות או ימשיכו איתן גם לאחר שיוסכם על הפסקת אש בעזה. לדבריו של מצ'ארס, בעלי ספינות רבים ימשיכו להרגיש פגיעים כל עוד ההתקפות לא יפסיקו לגמרי, הן בשל הטקטיקות הלא צפויות של החות'ים והן בשל העמימות סביב הלאום של הספינות.
"כשהחות'ים מצהירים שהם יתקפו ספינות ממדינות X, Y ו-Z, קשה להבין אילו ספינות נופלות תחת הקטגוריה הזו", סיכם.