תני פרנק
דעה
דת ומדינה בממשלה החדשה: הזדמנות לאיחוי השסע
טיפול בבעיות הכואבות של דת ומדינה כמו הגדלת חופש הבחירה בנישואים; יצירת תחרות בשוק הכשרות; ומתן מקום שווה לכל יהודי ויהודייה ברחבת הכותל - הם נושאים שעל כולם אפשר להסכים, גם אם בדרך של פתרונות ביניים רכים יותר. זה האיחוי הנדרש לנו אחרי שנים של מריבות ומאבקים
דובר רבות על הממשלה החדשה, בעיקר על האתגרים הצפויים בה ועל השבריריות המובנית בניהול קואליציה של שבע מפלגות בינונית עד קטנות. אכן, זה לא פשוט.
ובזמן המשא ומתן הקואליציוני נלקח בחשבון שיהיו אג'נדות שיצטרכו להמתין לשעת כושר אחרת. אך לא כך פני הדברים בסוגיות האזרחיות הבוערות, ובהן נושאי דת ומדינה.
קראו עוד בכלכליסט:
ההסכמים המסתמנים יכילו בשורות חיוביות לעם ישראל היושב בציון ומחוצה לה. פתרונות חדשים וישנים כאחד עולים שוב על השולחן, ובעיקר יש תחושה של רצון להגיע להסכמות ולא לברוח מהן.
הרבה מהיושבים בחדרי המשא ומתן חווים סוג של פוסט-טראומה מממשלת בנט ולפיד הקודמת שהוקמה ב-2013 תחת נתניהו. שניהם היו אז ראשי מפלגות טריים ועשו את צעדיהם הראשונים כחברי כנסת מן המניין ולאחר מכן כשרים בכירים בממשלה. אין ספק שמאז הופקו לקחים.
מהצד של לפיד ישנה בגרות ובשלות. הבנה שאסור להזניח שאיפות אידאולוגיות לצד פרגמטיות שמאפשרת שיח מתון יותר ופחות מתנגח. מצדו של בנט יש הפנמה שצריך להתקדם, גם בנושאים שבפוזיציה הקודמת שלו כיו"ר הבית היהודי היה קשה יותר להתקדם בהם בגלל הלחץ מגורמים חרד"ליים. התוצאה היא הסכמים קואליציוניים שמייצרים איזון בין הצורך הדחוף באיחוי השסע בין מסורתיים, דתיים וחילונים בישראל ובין חשיבות השמירה על יציבות הקואליציה.
ההסכמים לא מושלמים, ואף רחוקים מכך. ישנו חוסר ברור של רעיונות ופתרונות מדיניות יעילים שיוכלו לחזק את הגישה של יהדות מקרבת ושל חיבור הערכים היהודיים והדמוקרטיים בדמותה של המדינה. אותו חוסר מביא לכך שהפתרונות הדומיננטיים הם כאלה השאובים מהעבר ולא בהכרח מותאמים להווה. למשל כשמדברים על אמנת גביזון-מדן צריך לזכור שהיא נכתבה בתחילת שנות ה-2000. באותו זמן היתה מציאות אחרת לגמרי במרחב הציבורי בישראל בשבת, ובוודאי שלא היתה מודעות ציבורית לזכויות קהילת הלהט"ב. רוח ההסכמות של האמנה היא רוח שחייבת להמשיך לנשוב, אך הפרטים צריכים להתעדכן.
ובכל זאת, כל המצקצקים בלשונם וכל המגדפים בחריפות את הממשלה על כך שהיא עלולה לפגוע בזהות היהודית של המדינה זורים מלח בעיני הציבור. הזהות היהודית של המדינה מעולם לא היתה שחוקה יותר. המונופול של הרבנות הראשית הולך ודורס כל חלקה טובה ומציג יהדות חד-ממדית ולעתים פוגענית, שבחסותה מתבצעות עוולות ומתנהלים בשחיתות. שידוד מערכות שירותי הדת הצפוי תחת הנהגתו של ח"כ מתן כהנא והרפורמות השונות שעתידות לראות אור בתקופה הקרובה הם שיחזקו את ישראל כמדינה יהודית וגם כדמוקרטית.
כפי שענייני דת ומדינה פילגו והקשו על ממשלות נתניהו בעבר, כך הם יכולים להיות הקו המחבר בין חלקי הממשלה הקרובה לבוא. טיפול בבעיות הכואבות של דת ומדינה כמו הגברת חופש הבחירה בנישואים; יצירת תחרות בשוק הכשרות; חיזוק הרשויות המקומיות בהחלטות על המרחב הציבורי בשבת ועל שירותי הדת המקומיים; מיגור תופעת סרבנות הגט והעגינות; מתן מקום שווה לכל יהודי ויהודייה ברחבת הכותל - כל הם נושאים שעל כולם אפשר להסכים, גם אם בדרך של פתרונות ביניים רכים יותר. זה האיחוי הנדרש לנו אחרי שנים של מריבות ומאבקים. לו יהי.
תני פרנק הוא ראש תחום דת ומדינה בתנועת נאמני תורה ועבודה
2 תגובות לכתיבת תגובה