דור ה-Z רוצים לנהל - תנו להם הזדמנות

אחת השאלות הנפוצות שאני נשאל בפגישות היא "איך נכנסת לתפקיד ניהולי כזה ללא ניסיון קודם?". ברוב המקרים, כשאני פוגש מנהלים, הם מתפלאים לראות בחור צעיר (24), שעבד בעולם השיווק לפני כן (בכובע של יועץ תקשורת לחברות כמו מובילאיי, פאפאיה גיימינג ואחרות), ותמוה בעיניהם שהוא מנהל שיווק של חברה מבלי שהייתה לו אחריות ישירה בניהול של תקציבי שיווק ופרסום.

ומה אני רואה? אני רואה אנשים שלא מבינים שהעולם השתנה. אם אתם עובדים בתעשייה שקצב השינוי בה הוא כמה אחוזים בשנה, אז זה מובן. הכל קורה לאט. אבל מה אם התעשייה שלכם עוברת שינויים מהירים? בלא מעט תחומים, במיוחד באלו שעוברים בימים אלו מהפכות, לבוא עם ניסיון של 20 שנה בשיווק, יכול להוות דווקא חיסרון, בגלל הקיבעון המחשבתי.

פעם, להיות מנהל שיווק היה כמו להיות מנהל פרסום. הטלוויזיה שלטה בעולם ופרסומת בערוץ 2 הייתה גולת הכותרת שביכולתה לגרום לצרכנים להסתער על מדפי הסופר ולחסל את המלאי של המוצר. שאר המדיות היו "תומכות לחימה". אינטרנט היה "בשביל החשיפות" והמדיות החברתיות עוד לא מילאו את הפוטנציאל שלהן.

האם זה המצב היום? האם מי שזה הניסיון שלו, מתאים להוביל שיווק במציאות הנוכחית? ספר לי את מי אתה מעריך, ואספר לך בן כמה אתה.

הדור של מנהלי השיווק של פעם, גדל כשהוא מעריץ דמויות כמו ביל גייטס (מיקרוסופט). הדור שלנו, דור ה-Z, רואה דווקא באילון מאסק (טסלה, ספייסאקס) או סם אלטמן (OPEN AI) כמודלים לחיקוי שלו. וההבדל הוא מהותי.

אחד הדברים שמייחדים את אילון מאסק (עסקית, לא ברמת יחסי הציבור שלו) היא צורת החשיבה שלו: First Principle Thinking. כאשר מבינים שהעולם הישן, שבו החדשנות היא "מצטברת" ועוסקת בשיפור פחות ופחות רלוונטית, יש מקום לפריצות דרך. ואת זה משיגים, כשחוזרים לשולחן השרטוט, בוחנים את הנחות היסוד - ובונים את הכל מאפס, מחדש.

זה מאפשר לטסלה לשנות את כללי המשחק בשוק הרכב ולספייסאקס לפתח טכנולוגיית שיגור טילים שזולה יותר בעשרות אחוזים מהאלטרנטיבות. בעולם החדש והסופר תחרותי, על מנהלים מנוסים "לשכוח" את הניסיון שלהם, ולהשיל מעצמם את הרגלי החשיבה הישנים, כמו נחש שמשיל את עורו.

לחילופין, אפשר לקחת לתפקיד מנהלים חדשים, שאפתנים, יצירתיים – שאין להם מטען חורג בדמות ניסיון בעולם שיתכן וכבר איננו רלוונטי.

מנהלים משבשים

אחת התכונות הדומיננטיות של דור ה-Z בתור מנהלים, שהם לא מפחדים ללכת נגד הנורמה. לא בגלל שהם באו לעשות בלאגן או שינוי, אלא פשוט – הם לא כבולים בכבלי העבר, ועושים את מה שנכון בעיניהם, מה שאפקטיבי בנסיבות החדשות שנוצרו.

מה זה אומר ת'כלס? איפה רואים את זה? ניקח, לדוגמא, אפליקציות פיננסיות להעברות כספים. יש את פפר של בנק לאומי, שהוא מעין "גן עדן". מוצר מהפכני, פורץ דרך, סופר חדשני. כאילו מישהו בבנק אמר "חבר'ה, מהיום הולכים עם טי שירט וכפכפים" ונתן למעצבים לעשות משהו חדש לגמרי.

מצד שני, יש את פייבוקס של בנק דיסקונט, שהוא מוצר פונקציונלי, נוח לשימוש, מוכר. זה עדיין מרגיש כאילו הבנק נוכח שם, עדיין בשליטה, והבנקאי שם מולך עם משקפים, חולצה מחויטת ועניבה.

אבל תראו מי ניצח. ביט, של בנק הפועלים.

למה? כי מעצב הקונספט הראשון של המוצר הבין שהוא צריך לנוע על הספקטרום בין הקצוות הללו: בין "חוף המבטחים" המוכר והידוע, לבין "גן עדן" החדשני ופורץ הדרך. הבנקאי כאן ויתר על המשקפיים והעניבה, אבל שמר את החולצה המחויטת.

ובדיוק בגלל זה, ביט היא כנראה אחת האפליקציות האהובות בישראל – ואחראית על 80% מהעברות הכספים בין אנשים בישראל. היא מעניקה תחושה של "אני יודע איפה אני נמצא" מצד אחד, אבל גם מספיק חדשנית כדי שיהיה כיף ומעניין.

לסיכום, כמו שבמועדוני הספורט המובילים בעולם השכילו לשלב כשרונות צעירים ומבטיחים לצד שחקנים מנוסים וותיקים, כך נכון שגם בחברות ששואפות לשמור על רלוונטיות בעתיד יאמצו את השיטה. לברצלונה עם גבי ופאטי יחד עם לבנדובסקי ובוסקטס זה כבר עובד, בדרך לאליפות אחרי מספר שנים עגומות.

עמית חלפון הוא מנהל השיווק של חברת הפינטק grow