איזוק אלקטרוני: משחקי אגו וכוח

מליאת הכנסת דחתה ביום רביעי השבוע, בתום דיון סוער, ארבע הצעות חוק פרטיות של שלוש ח"כיות וח"כ מהאופוזיציה, שנועדו לאפשר איזוק אלקטרוני למניעת אלימות במשפחה. הצעות החוק נועדו לאפשר פיקוח במקרים שבהם ישנו סיכון מוגבר לנשים או לילדים ולמנוע מצב של איום על חייהם וצורך להכניסם למקלט כהגנה מפני הגבר התוקף.

בעד הצעת החוק של ח"כ גדעון סער (תקווה חדשה) הצביעו 53 ח"כים ונגדה 54 ח"כים. בקואליציה התנגדו להצעת החוק, והשר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, הציג את הנימוקים להתנגדות מעל בימת הכנסת. לטענתו, במקום הצעות החוק שנפלו הוא מתכנן חקיקה ממשלתית משלו בנושא. לדבריו, יש לאזן בין הפגיעה בגברים שפוגעים בבנות זוגם, אך גם למנוע פגיעה בגברים באמצעות תלונות שווא. בנוסף, יש לטענתו להפעיל אמצעים אלקטרוניים רק כלפי גברים שהורשעו באלימות נגד נשים כבר פעמיים.

ארגוני הנשים וחברות כנסת מהאופוזיציה (וגם גורמים בליכוד שצוטטו בתקשורת), מצידם, הביעו ביקורת קשה על הפלת הצעות החוק ועל המתווה שהציג בן גביר. חברות הכנסת קראו לעברו "בושה" והניפו ידיים עם אזיקונים במליאה. ארגוני הנשים הזהירו מפני פגיעה חמורה במאבק באלימות נגד נשים.

שני הצדדים חוטאים למציאות. על פניו, מדובר בשני אינטרסים חשובים מצד שני הצדדים למשוואה. יחד עם זאת, בחינה מדוקדקת של דרישת הצדדים מלמדת שמדובר במשחקי אגו וכוח מעל הראש של כל הנפגעים, מכאן ומכאן, מבלי למצוא באמת פתרון אמיתי לבעיה. ויוסבר כמובן.

ארגוני הנשים מתעלמים משתי בעיות גדולות, שהמצב כיום וגם המצב המוצע אינם מתמודדים איתן ואינם מטפלים בהן.

הראשונה, היא המצב הקיים בישראל שבו נשים אינן פונות לבקשת עזרה, אינן מתלוננות כמעט ואינן מבקשות צווי הגנה – במילים אחרות, כיצד אמורות הנשים לקבל צו הגנה עם פיקוח טכנולוגי, כאשר המצב הוא שהמערכת אינה מכירה באלימות שממנה הן סובלות?

הבעיה השנייה היא, שמי שלא חושש לנקוט באלימות, אינו חושש להפר את הצו שמוצא כנגדו.

כמובן, גם עמדתו של בן גביר אינה חפה מקשיים. במיוחד בכל הכרוך בניסיונו להציג את הצורך (החשוב מאוד) לטפל בבעיית תלונות השווא. בעמדתו, בן גביר מסתיר את העובדה החשובה כי הבעיה הגדולה ביותר בנושא תלונות השווא נעוצה באחד הגופים עליו הוא אחראי - משטרת ישראל.

בחוק העונשין קיים פרק שלם שעוסק בתחום של אמירת שקר במשטרה, מסירת עדות כוזבת ועוד סעיפים רבים שיכולים לשלוח אנשים שמוסרים תלונות שווא לכלא לשנים רבות. אלא שהמשטרה אינה טורחת לאכוף את הסעיפים הללו ולחקור את העבריינים שמוסרים תלונות שווא.

חדשות לבקרים סוגרת המשטרה תיקים על חשדות כאלו מבלי לחקור אף אחד, תוך יום, אפילו כשיש ראיות מוחשיות לכך. אם זה המצב, מישהו מצפה מהמשטרה להתייחס ברצינות לחוק חדש שיעסוק בנושא שכבר שנים המשטרה לא טורחת לטפל בו?

ראוי לומר, שהפתרון הנכון לבעיות ששני הצדדים מציפים נעוץ דווקא במשרד אחר בממשלה, שעומד מוזנח שנים רבות – משרד הרווחה.

שנים רבות גופי הרווחה סובלים מהזנחה ועוני של ממש. כתוצאה מכך אין אנשי צוות שיעניקו סיוע בתחום הרווחה. הגופים הקיימים קורסים תחת העומס ואינם מסוגלים לסייע בצורה אפקטיבית. כפועל יוצא מכך, הציבור איבד את האמון במערכת הרווחה ואין ציפייה אמיתית לקבל מענה טוב ובמיוחד מהיר משם.

הדבר שהכי חשוב לעשות במקרים של עימות משפחתי הוא להכניס גורמים טיפוליים שיסייעו למשפחה להבריא או להתפרק בצורה מסודרת וללא עימותים. כיום אין יכולת כזו, וחבל.

עו"ד עומר בללי הוא מומחה למשפט פלילי, עו"ד ארתור שני הוא מומחה לדיני משפחה וירושה