איתמר דויטשר | צילום: טל גבעוני
איתמר דויטשר התעלם מבעלי המניות באלקטרה וקפץ לפערי שכר של פי 104
מנכ"ל אלקטרה הזניק את פערי השכר בחברה שלו בזכות מענק אופציות שאושר בדירקטוריון למרות התנגדות בעלי מניות המיעוט; פערי השכר בשיכון ובינוי הצטמצמו עקב קיצוץ בפעילות בניגריה
חברת אלקטרה קנתה את שמה, בין השאר, על ידי ייצור מעליות - שנמדדות ביכולת שלהן לפתוח פער מהיר בין אנשים לבין הקרקע. לכן, היה מעניין לגלות כי מנכ"ל אלקטרה איתמר דויטשר הצטיין בשנה החולפת בפתיחת פער גדול במיוחד בין עלות שכרו לעלות השכר הממוצעת בארגון שהוא מנהל. עלות שכרו של דויטשר עמדה בשנת 2023 על 20.5 מיליון שקל - פער של פי 104 מהעובד הממוצע בארגון. מדובר בקפיצה מרשימה במיוחד של מעלית אקספרס, שכן רק שנה קודם לכן היתה עלות שכרו של דויטשר גבוהה פי 65.1 "בלבד" לעומת העובד הממוצע.
דויטשר מכהן כמנכ"ל אלקטרה 18 שנה. מאז שנכנס לתפקידו עלתה מניית החברה ב־870% מול תשואה של 147% במדד ת"א 125. אבל דווקא בשנה האחרונה המשקיעים לא רוו נחת מדויטשר. מניית אלקטרה איבדה 18.3% ב־2023, לעומת עלייה של 4.1% בת"א 125.
הזינוק בפערים באלקטרה נובע בעיקר מעלות האופציות של דויטשר. אם בשנת 2022 עמדה עלות האופציות של המנכ"ל על 2.1 מיליון שקל, בשנת 2023 קפצה עלות האופציות ל־10.2 מיליון שקל. מי שניסו למנוע את הזינוק הזה בעלות השכר של דויטשר היו בעלי מניות המיעוט של אלקטרה, שהתנגדו לאישור מענק האופציות למנכ"ל. דירקטוריון החברה החליט להתעלם מעמדה זו של בעלי מניות המיעוט ולאשר בכל זאת את הענקת האופציות.
בעת מתן האישור החריג לאופציות של דויטשר, ציינו בדירקטוריון כי ההתנגדות של בעלי המניות נבעה, בין השאר, משיקולים "רוחביים" - כלומר המחויבות של בעלי המניות לאכיפת סטנדרט אחיד המגביל את שכר הבכירים בחברות הציבוריות.
בדירקטוריון טענו כי מדיניות זו של בעלי המניות מתעלמת מהמאפיינים הייחודיים של אלקטרה ושל דויטשר העומד בראשה. לטענתם, "חברי ועדת התגמול והדירקטוריון של החברה מחויבים לבחון אך ורק את טובת החברה על בסיס שיקולים הנוגעים לחברה עצמה, הצמיחה שהחברה הציגה בפועל ותוצאות הניהול הפרטני של המנכ"ל. חברי הוועדה והדירקטוריון רואים במנכ"ל שותף מלא, וככזה רואים לנכון לשתף אותו בתגמול על הצלחות החברה, הגם ששיתוף זה חורג מהמגבלות הרוחביות של המוסדיים שלא מביאות בחשבון את גודלה של החברה ואת גודל הצלחותיה".
מי שפחות שותפו בהצלחותיה של אלקטרה (לפחות בשורת השכר) היו העובדים עצמם. שם, מציינים בדו"חות הכספיים, דווקא כן הלכו על סטנדרט מקובל - שרואה את התגמול כעניין רוחבי ולא ייחודי. בפרק ההון האנושי של אלקטרה ציינו כי "בקבוצה נהוגים הסכמי העסקה מקובלים הכוללים הטבות מקובלות". במילים אחרות: העובדים מקבלים את מה שנהוג, אבל למנכ"ל מגיע סטנדרט יוצא דופן. עם זאת, יש לציין כי החברה מחלקת אופציות גם למנהלים זוטרים יותר (אך לא לעובדים שאינם מנהלים). אלקטרה העסיקה, נכון לסוף שנת 2023, 15,649 עובדים. מתוכם, 6,307 עובדים מוגדרים על ידי החברה כ"עובדי כפיים", כלומר אנשים שלא מקבלים אופציות.
כמו כן, 2,277 מעובדי אלקטרה מועסקים מחוץ לישראל. בדרך כלל העסקה של עובדים מחוץ לישראל גורמת להגדלה של פערי השכר, במיוחד אם מדובר במדינות שבהן השכר הממוצע נמוך לעומת ישראל - כמו למשל מדינות אפריקה או מזרח אירופה. במקרה של אלקטרה, מרבית העובדים מחוץ לישראל מרוכזים בארה"ב, כך שאין הבדל משמעותי בין עלות השכר לעובד הממוצע כאן לבין זו ששם.
השכר בניגריה - 707 שקל בחודש
מי שכן מושפעת מאוד מעלויות השכר של עובדים בארצות אחרות היא חברת תשתיות ונדל"ן ותיקה וגדולה לא פחות - שיכון ובינוי. פערי השכר בשיכון ובינוי הושפעו לרעה לאורך השנים מהעובדה שהחברה מעסיקה כמות גדולה של עובדים באפריקה ובמדינות עולם שלישי אחרות, בעלות שכר נמוכה במיוחד. כמה נמוכה? בדו"ח הכספי של שיכון ובינוי מפרטת החברה כי השכר הממוצע של העובדים שהיא מעסיקה בניגריה עומד על 707 שקל בחודש. מדובר בסכום שנשמע מגוחך לאוזן הישראלית, אבל הופך להגיוני יותר כשרואים ששכר המינימום בענף הבנייה בניגריה עומד על 191 שקל בחודש.
שיכון ובינוי העסיקה 6,948 עובדים, נכון לסוף 2023. מתוכם, 3,841 הם עובדים מקומיים במדינות השונות שבהן החברה פועלת. 60% מתוכם (כלומר 2,305 עובדים) הם עובדים מקומיים בניגריה.
מצבת העובדים של שיכון ובינוי הצטמצמה דרמטית: ירידה של 24.4% במצבת העובדים של הקבוצה בסוף 2023 לעומת סוף 2022. עיקר הצמצום הגיע מהפעילות באפריקה, שם מציינת החברה כי הסתיימו פרויקטים ותיקים ולא נכנסו מספיק פרויקטים חדשים. בחברה מסבירים את צמצום הפעילות באפריקה בחוסר היציבות הביטחונית והכלכלית ביבשת, שמקשה על החברה לפעול. במקביל, שיכון ובינוי מנסה להגדיל את נפח הפעילות שלה בארה"ב על חשבון אפריקה. יש לציין כי פעילות שיכון ובינוי באפריקה עמדה בעבר במוקד חקירת שוחד (בעיקר על פעילות החברה בניגריה).
צמצום הפעילות באפריקה מביא גם צמצום בפערי השכר. עלות שכרו של המנכ"ל תמיר כהן עמדה בשנת 2023 על 8.9 מיליון שקל (ירידה של 15.3% לעומת עלות שכרו של כהן בשנת 2022). הפער בין עלות שכרו של כהן לבין עלות השכר הממוצעת בחברה (הכוללת גם את העובדים בניגריה) עמד על פי 48.1. זאת, לעומת פערי שכר של פי 80.3 בין כהן לעובד הממוצע בשנת 2022.
שיכון ובינוי מספקת בדו"חות הכספיים שלה פירוט של עלויות השכר השנתיות של העובדים בחו"ל לעומת העובדים בישראל. מדובר בפערים דרמטיים: עלות ההעסקה של עובדי החברה בישראל עמדה בשנת 2023 על 1.2 מיליארד שקל, או 396 אלף שקל בשנה לעובד. באותה שנה עמדה עלות ההעסקה של כל העובדים המקומיים של שיכון ובינוי במדינות אחרות על 86 מיליון שקל בלבד, או קצת יותר מ־22 אלף שקל בשנה לעובד. כלומר, עוד לפני שמגיעים לקומת ההנהלה, העובד הישראלי הממוצע של שיכון ובינוי נהנה מעלות שכר גבוהה פי 17.7 מעמיתיו בעולם השלישי.