מודל קרן הארנונה יכול לשפר את בעיית האקלים

קרן הארנונה הייתה לנושא שנוי במחלוקת. ההגיון הכלכלי העומד בבסיס הרעיון הוא פשוט: העלאת היצע הדיור הוא יעד לאומי התלוי (בחלקו לפחות) בפעולותיהן של רשויות מקומיות, ולכן יש צורך בתמריצים מקומיים לבנייה למגורים. חוק הארנונה המוצע אמור לייצר את התמריצים האלה על ידי כך שיחייב כל רשות מקומית להפריש נתח מהכנסותיה מארנונה של בתי עסק לקרן, והכספים האלה יחולקו מחדש בין הרשויות בהתאם להצלחותיהן בבנייה למגורים בשטחן.

הוויכוח הוא באם המנגנון המוצע חזק מספיק כדי לייצר את האפקט הנדרש, באם הוא ייצר עיוותי שוק גדולים יותר מאשר אלה שהוא בא לתקן, ובאם מטרת הקרן המוצהרת היא בעצם כיסוי למטרה פוליטית יותר.

בואו נשים את הוויכוח הזה בצד לרגע. ההגיון הבסיסי העומד בבסיס ההצעה לקרן הארנונה תקף עוד יותר לגבי יעד לאומי אחר: צמצום הפליטות של גזי חממה משבשי אקלים. הממשלה שוקלת חוק אקלים שיתחייב לצמצום של כמחצית מהפליטות האלה בישראל עד 2030, בדומה לשאר המדינות המפותחות, אבל מתחבטת בשאלה כיצד ניתן לגייס את הכלכלה הישראלית להשגת מטרה זו.

כיוון שהשגת היעד הזה תלויה בחלקה בפעולות שיתרחשו במרחב המקומי, המנגנון הבסיסי של קרן הארנונה יכול לשמש גם כאמצעי פורץ דרך לתמרוץ של צמצום פליטות.

איך זה יעבוד? עקרונית באופן דומה. כל רשות מקומית תפריש לקרן הארנונה סכום שישקף את רמת הזיהום שלה, והכספים שיאגרו בקרן יחולקו כולם מחדש בין הרשויות, באופן שיתמרץ ויתגמל צמצומים בפליטות או אפילו באופן שווה. כל הכסף שיופרש לקרן ישאר בתוך השלטון המקומי, אך בה בעת תיווצר תחרות בריאה בין הרשויות המקומיות בצמצום הפליטות שלהן. הרשויות תוכלנה לעשות זאת בכל דרך שיחפצו בה. למשל, על ידי השקעה ישירה בתשתיות ירוקות, נטיעת עצים, התיעלות אנרגטית וייצור חשמל נקי. הן תוכלנה גם להעביר את התמריצים הלאה לעסקים ולתושבים על מנת שינקטו בעצמם בפעולות דומות. ואולי הכי חשוב: התמריצים יעודדו יצירתיות וחדשנות כדי למצוא דרכים יעילות וזולות לצמצום הפליטות. באופן זה, הם גם יסייעו לחדשנות הישראלית למצוא ביקוש מקומי לפיתוחים בתחום צמצום פליטות וקיבוע פחמן, דבר שיסייע לה להתפתח ולהצליח בשווקים עולמיים.

רבים מהטיעונים כנגד קרן הארנונה לדיור נחלשים כאשר המנגנון מופעל לטובת צמצום פליטות. קשה לטעון שקרן ארנונה אקלימית איננה הוגנת. זה רק הוגן שהמזהם ישלם. רק רשות מקומית שגורמת לזיהום חריג, מעל הממוצע, תישא בהפסדים נטו. ואם תרצה להימנע מכך, היא תוכל לנקוט בפעולות צמצום פליטות על פי ראותה. כמו כן, גם קרן ארנונה אקלימית תהיה צודקת חברתית, שכן היא תעביר בפועל כספים מרשויות מזהמות יותר לאלה שמזהמות פחות, ועל פי רב הרשויות העשירות יותר הן גם אלה שמזהמות יותר.

ישנה תמימות דעים בקרב כלכלנים באשר לחשיבות של תמריצים כלכליים על מנת לצמצם פליטות באופן יעיל וזול ככל האפשר ולעודד חדשנות. אבל בדרך כלל, נסיונות ליישם תמריצים כאלה, כגון מס פחמן, נתקלים בהתנגדות פוליטית. בין אם קרן הארנונה לדיור תיושם לבסוף או לא בנוסח המוצע כרגע, הדיון הציבורי והנכונות המנהלתית ליישם את המנגנון שלה מייצרים שעת כושר ליישם את אותו המנגנון, במקביל, גם בתחום האקלימי, עם הרבה פחות בסיס להתנגדות פוליטית או ערכית. קרן ארנונה אקלימית אולי איננה המנגנון המושלם מבחינה כלכלית, אבל תייצר תמריצים לצמצום מבלי לקחת כסף מהשלטון המקומי או מכל סקטור אחר. ייתכן מאוד שזוהי ההזדמנות הטובה ביותר להפעלת מנגנון תמרוץ פחמני אפקטיבי בישראל, בפעם הראשונה, רגע לפני שאנחנו מאבדים את הסיכוי לעמוד ביעדים הנחוצים.

פרופ' רם פישמן הוא פרופסור למדיניות ציבורית באוניברסיטת תל אביב