עתודות לעתיד: להגדיל את הגבייה מהמעסיקים

מימון טיפול סיעודי הוא נטל כבד על משפחות בישראל — גם כאלה ממעמד הביניים הגבוה. על רקע זה הגדלת השתתפות המדינה היא בשורה חיובית. הבעיה היא שדמי ביטוח לאומי לא הועלו במקביל, ולכן מדובר בשחיקה מואצת של עתודות המוסד לביטוח לאומי.

תשלומי הביטוח הלאומי עבור קצבת סיעוד צפויים לגדול פי שניים מ־7 מיליארד שקל ב־2018 ל־14 מיליארד השנה. זאת, לאחר שמספר מקבלי קצבת הסיעוד עלה מאז הרפורמה בקצבאות בנובמבר 2018 ב־71% ליותר מ־300 אלף איש. בין הסיבות: הקלת התנאים במסגרת הרפורמה, הזדקנות האוכלוסייה, התארכות תוחלת החיים והשפעת הקורונה.

לפי חישובי בנק ישראל, ללא שינויי מדיניות (כמו הגדלת דמי הביטוח) ייכנס ביטוח לאומי לגירעון שוטף, כלומר ישלם קצבאות גבוהות מהכנסותיו ב־2037, ויגיע לחדלות פירעון ב־2056. דמי האבטלה בקורונה הקטינו את היתרות ב־11.5 מיליארד שקל — שהם כ־5%, והעלייה בקצבאות הסיעוד תוסיף לשחיקה ועלולה להביא את ביטוח לאומי לפשיטת רגל כבר בעשור הבא.

ספק אם באוצר יצטערו. שם לא רואים בביטוח לאומי מערכת עצמאית לסיוע הדדי, אלא מערכת רווחה ממשלתית בזבזנית, הממומנת ממס בשם אחר. אבל חשיבות הסיוע למשפחות ברגעים הקשים ביותר גדולה, והיא התעצמה לאור העובדה שרבות מחברות הביטוח כבר אינן מנפיקות פוליסות סיעוד אישיות.

ברור שצריך למצוא מקור מימון לקצבאות הסיעוד וברור שעתודות הביטוח הלאומי הן מקור מסוכן מאוד. הפתרון צריך להיות העלאה קלה בדמי הביטוח הלאומי של השכירים ומשמעותית יותר של המעסיקים. ראוי גם לבחון תיקון עיוותים, כמו העלאת תקרת התשלום לביטוח הלאומי או גבייתו גם מרווח הוני.