שר החקלאות היוצא: "אנחנו מעצמת פודטק, אבל החקלאים לא לוקחים בה חלק"

הרפורמות שהובלת במשרד החקלאות היו בעיקרן רגולטוריות ועסקו בפתיחת המשק הישראלי ליבוא. אך שלא כמו קודמיך, עוררת את השיח על עתידה של החקלאות לנוכח השינויים הטכנולוגיים. יש לה עתיד?

"הנתונים מלמדים שמאז 2008 התוצר של החקלאות לא עולה באותו קצב של התוצר העסקי. במקביל, החקלאות מתמודדת עם משבר אקלים שנמצא כבר כאן, ההתחמות הגלובלית משפיעה כבר היום על גידולים, ותלך ותשפיע יותר. גם קצב ההשפעה של שינויי האקלים יהיה הרבה יותר דרמטי ומהיר. החקלאים בישראל לא מסוגלים להתמודד עם השינויים בקצב הנוכחי, ובוודאי שלא בקצב המהיר הצפוי בעתיד הקרוב. שני הדברים הללו מחייבים השקעה דרמטית בטכנולוגיה וחדשנות".

אנחנו אמורים להיות במצב טוב יחסית מבחינת חדשנות, הרי אנו אומת הסטארט־אפ, לא?

"זה נכון, אנחנו מעצמה בתחום הפודטק, מעצמה בתחום האגרוטק. אבל החקלאים הישראליים לא תמיד משתמשים בזה. ישראל באמת צריכה להפנים שהמקום שלה בחקלאות העולמית לא יהיה שאנחנו נפיק 'תוצרת חקלאית' עבור כל העולם. אבל יש לנו יכולת לייצר לעולם כולו את הפתרונות לחקלאות בעולם משתנה, באקלים משתנה".

איך אתה רואה את התעשייה הישראלית משתנה בתוך זה?

"תוך 10 או עשרים שנה העולם ילמד לצרוך חלב אחרת, שלא בהכרח מגיע מהפרה, אך אם אותם טעמים ועם אותם ויטמינים. המשמעות של זה היא דרמטית, כי כיום סביב תעשיית הבקר יש תעשיות שלמות, צריך לגדל את הגרעינים שמאכילים את הפרות, שטחי מרעה עצומים, משאבי מים שמושקעים בזה, שינוע וטיפול בבקר, פסולת ופליטות גזי חממה שהבקר יוצר".

דווקא ענף החלב הוא אחד הענפים היחידים שלא נגעת בהם באופן משמעותי בכהונתך הקצרה.

"לפעמים אני אומר שעד שאנחנו נבטל את התכנון בענף החלב, התכנון יתבטל מעצמו בגלל הטכנולוגיות. השוק הולך להשתנות, זה ברור שיהיה שינוי, כדור הארץ לא יוכל לשאת את האירוע הזה אם אנחנו נמשיך לעשות זאת כמו שעשינו את זה ב־50 שנים האחרונות. שים לב שגם החברות הגדולות בתעשיית החלב כבר מושקעות בפודטק (כמו תנובה ושטראוס, ש"ט)".

טוב, זה בעולם הבקר. מה עם עולם הצומח?

"בעולם הצומח המוקד הוא 'חלבונים אלטרנטיביים', כלומר, ההרכב של הצמחים יושפע מהשאלה איך אנחנו רוצים שהתפריט ייראה. במקום להוסיף תוספי חלבון לקציצה דמוית בשר, נתחיל לגדל אפונה או חומוס שמראש עתירים בחלבון. יש את הנושא של חקלאות אנכית (ורטיקלית) שמגדלים בתוך חללים סגורים, אלה תופסים הרבה פחות נפח והם הרבה יותר זולים. יש סטארטאפים ישראליים שמציעים חלופות לקרקע, וצריך לשים דגש גם על דו־שימושיות בקרקע (שהקרקע תשמש לחקלאות ולאנרגיה סולארית במקביל, ש"ט).

בסוף אתה לא איש טכנולוגיה, אלא איש מדיניות. ובמדיניות אנחנו לא מוצלחים.

"מדינת ישראל צריכה להיות בצד שמפתח, אנחנו יכולים להיות האב חקלאי, יש לנו כוח אדם איכותי מבחינת יכולות מחקר. הממשלה חייבת לפעול בשני פרמטרים: הראשון הוא הזרמת כסף לפיתוח מחקר והשקעות, והשני הוא הפחתת רגולציה. לא יכול להיות שיש חברות פודטק שמקבלות אישור FDA אבל לא מצליחות לקבל תשובה ממשרד הבריאות הישראלי. לא יכול להיות שמשרד הבריאות יהיה חסם רגולטורי בתחום ייצור המזון. הרגולציה בתחומים הללו חייבת להיות בינלאומית, יש כאן חברות כמו רימילק שקיבלו אישור אמריקאי אבל אין להם אישור ישראלי, והמפעל שלה בכלל יוקם בדנמרק".

בכהונתך דווקא התמקדת בהסרת מגבלות על היבוא. איך זה מתחבר לחדשנות?

"יש קשר חזק מאוד בין הנושאים. המגבלות על הסחר בעצם סוגרות את השוק בפני תחרות, השוק פה סגור, אין שום תמריץ להתחרות, להתקדם, לעבור לשימוש בכלים חדשניים, לייצר תפוקה גדולה יותר מהשטח. הסיפור המרכזי הוא תחרות, אני חייב מצד אחד שוק פתוח לתחרות שמחייב את השחקנים כל הזמן להתקדם ולהיות הכי טובים בעולם. ומהצד השני, סיוע כלכלי כדי לאפשר להם להיות תחרותיים אל מול העולם. החקלאות הישראלית מסוגלת לזה, היא עשתה את זה בעבר.

אבל מה זה משנה אם זו תמיכה עקיפה (מכס) או תמיכה ישירה?

"בתמיכה ישירה אני אומר לחקלאי 'אני תומך בך', ומשאיר אותו לשקלל את השיקולים הכלכליים והתחרותיים שלו. אבל בתמיכה עקיפה שחוסמת תחרות, אין לי שום עניין לייצר תוצרת חקלאות, אני פשוט אמכור אותה יותר ביוקר כי אין לי מתחרים, אתה הרי תהיה חייב לקנות ממני את הדבש. הרבה פעמים השוק הופך גם להיות קטן יותר, כי המחירים גבוהים יותר והשוק צורך פחות. ואז לפעמים פותחים לתחרות, והמחיר יורד, אך הרווחים של כלל הפירמות לא נפגעים, כי הן הגדילו ייצור ואנשים הגדילו צריכה. זה נהנה וזה לא חסר. זו הגדלת העוגה. ובצריכה של מוצרים חקלאיים, זה חיובי שיצרכו יותר פירות וירקות".

אחת ההתנגדויות לרפורמה היתה טענה שדווקא בגלל משבר האקלים אסור ליישם אותה.

"נכון, אבל בעצם זה הפוך. משבר האקלים מחייב רפורמה בחקלאות. המשבר קורה בקצב מהיר, ולא יהיה אפשר לגדל גידולים באופן שמגדלים אותם היום. בשביל שינוי מותאם למשבר האקלים יש צורך בהשקעה מאסיבית, וההשקעה הזו צריכה להיות לא רק ממשלתית, אלא לכלול גם כסף פרטי, ובשביל שכסף פרטי ייכנס — צריך שוק פתוח וחופשי. הרפורמה גם מחייבת את החקלאי לחשוב האם הגידול המסוים הזה מתאים לאקלים הנוכחי. למשל אננס: צריך להשקיע המון בשביל לגדל אננס בישראל, אבל אם אין תחרות, הצרכן נפגע מהמחיר הגבוה שלו. אבל כשהשוק נפתח, אני מגדל רק את מה שאני יודע להיות תחרותי בו, כלומר, את מה שמתאים לשטח".

בוא נדבר על "ביטחון במזון", מונח שהחל לעלות למודעות הציבורית בשנה האחרונה. יש לנו ביטחון כזה?

"אי אפשר לנתק את ביטחון המזון מהסחר. בסופו של יום, חלק נכבד נכבד מהתוצרת שאנו מקבלים מהחי תלויה בייבוא של מזון בחו"ל לאותם בעלי חיים. צריך לעשות עבודה ולקבל החלטה מהו באמת 'ביטחון במזון', לטובת זה הוספתי תקן והקמתי אגף ייעודי. עסקנו גם במאגרי החירום של מדינת ישראל, וגם בשאלות של 'מה חשוב לי לתמרץ שיגדלו במדינת ישראל', מלפפון או עגבניה? אבל ההחלטה הזו לא יכולה להיות מושפעת מאינטרסים של לוביסטים, ומעולם לא נעשתה עבודה כזו. הדיון לא התקיים מעולם. התחלנו את התהליך, ולא סיימנו. מכל מקום זה ברור שביטחון במזון לא מבוסס רק על ייצור מקומי, זה מעולם לא היה ולא צריך לשאוף לזה".

האם גם לנוכח משבר האקלים לא נכון לשאוף שתהיה תוצרת מקומית כדי לספק לכל האוכלוסיה מזון?

"אי אפשר לגדל פה את כל התוצרת, לא מבחינת אקלים ולא מבחינת מרחב, עבור 10 מיליון איש, ומי יודע כמה נהיה בעוד 20 שנה. האם נכון לקחת את כל המשאבים של מדינת ישראל על הדבר הזה? לא תוכל לגדל הכל, תוכל לגדל דברים שתגדיר אותם כחשובים".

יש לנו יתרון בביטחון במזון?

"מי שחושב שמצב שבו מדינת ישראל תהיה שבעה והשכנות שלה יהיו רעבות יתרום לנו ליציבות, טועה. ולכן אני רוצה להיות זה שיודע לתת פתרונות גם לשכנים שלי, וגם לעולם כולו. צריך לזכור שהיתרון היחסי שלנו בעולם החקלאות זה לא מיליוני דונמים לגדל בהם חיטה לכל העולם, אלא העובדה שיש לי את החוקרים הכי טובים בעולם".

השגת הסכם על ביטול התכנון בענף הלול, ועל מעבר ללולים מודרניים.

"הגענו למצב של 90% מהלולים לא עמדו בתנאי השירותים הוטרינריים, וזה בעולם שיש בו תכנון ממשלתי מלא. אם השוק היה פתוח זה לא היה קורה. הגענו למצב אבסורדי שבו אנחנו משלמים הרבה על ביצים שגדלות בתנאים לא טובים. ביטול התכנון הוא הכרחי, עשינו את זה בהסכם כדי לאפשר באמת למי שעסק בענף להתארגן, אבל במקביל הבאנו גם הרבה כסף לטובת בניית לולים חדשים ויציאה מתוך הישובים. אני חושב שתוך 2–3 שנים רוב מכריע של הלולים יהיה לולים ללא כלובים שעומדים בתנאי השירותים הווטרינרים".

החזון שלך לא משאיר מקום למשקים קטנים?

"המשקים הקטנים יהיו חייבים לעבור לתחומים אחרים, אי אפשר לקיים משקים קטנים עם הנשמה מלאכותית. משקים קטנים, למשל, מאוד מתאימים לחקלאות אנכית".

עוצמת המאבקים של החקלאים ברפורמות שלך הפתיעו אותך?

"אם מישהו יספר לך שהוא העביר רפורמה בלי מאבק, אז או שהוא משקר לך או שזו לא רפורמה. ברור שמי שאני מזיז לו את האופן שבו הוא עושה את הדברים לא יאהב את זה, אבל הרפורמה היתה מחויבת המציאות. השלמתי 4 רפורמות משמעותיות: הרפורמה בלול, רפורמה בצומח (הפחתת מכסים ושינוי ארגוני), הקמת מרכז מחקר בינלאומי למזון מן הים והמדבר, ורפורמה בתחום הניקוז.

"צריך להבין ששוק הפירות והירקות מוערך ב־22 מיליארד שקל בשנה. אם אני מוריד מחיר באחוז, לקחתי מהם הכנסה של 220 מיליון שקל בשנה. בשביל סכום כזה שווה לך לקחת משרדי עורכי דין, לובינג ויח"ץ, ולהילחם. לצערי הלעיטו את החקלאים בהרבה דיסאינפורמציה, וגם פגעו במה שהיה אפשר לתת לחקלאים במהלך חוק ההסדרים. אם היה לי שיתוף פעולה הייתי יכול לקבל יותר".

מה תמליץ לשר הבא?

"להוריד רגולציה, לפתוח כמה שיותר את השוק לתחרות. ושיביא עוד כסף למחקר, פיתוח, חדשנות ולהשקעות הון בחקלאות".

עודד פורר (45)

• גר במשמר דוד
• בעל תואר ראשון במשפטים וממשל ותואר שני בתקשורת פוליטית מהמרכז הבינתחומי הרצליה
• בשנת 2013 מונה למנכ״ל משרד העלייה והקליטה. כיהן בכנסת בתפקידים שונים כמו יו״ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
• משרת במילואים בדרגת רס"ן