פורים בגן הבוטני בירושלים | צילום: אביטל בן משה
אנרגיה חלופית: המלצות לשעות של פנאי
לחגוג את פורים בסוף השבוע, לשבת ביקב נהדר במטה יהודה, לראות סרט תיעודי באנימציה או לקרוא ספר על סיפור נוסטלגי
יין
לחגוג ביקב נהדר
יקב עגור במטה יהודה הוא אחד היקבים האהובים עליי בארץ. צהרי שישי ביקב עגור הם הימור בטוח. נוף מרחיב דעת, יין נהדר של שוקי ישוב והפרטנר החדש והמבטיח שלו אייל דרורי, ירקות טריים מחוות צוק, גבינות צאן ממחלבת בארי, מה עוד צריך הבן אדם. עכשיו צרפו לזה גם הופעת מוזיקה חיה שמתקיימת מדי פעם ותקבלו מסיבה אמיתית. הופעה כזו תתקיים מחר, בצהרי שישי. להקת "הפיראטיות הפיראטיות" תנגן ג'ז ניו אורלינס ישן, שוקי — האיש הכי שמח ומצחיק בעולם — ימזוג את יינות הבצירים החדשים שיצר יחד עם אייל: לבן נהדר, רוזה שמח ואדום צעיר ומקפיץ שמי שיטעם מהם יקבל גם במתנה את הכוס שבה ישתה. בקיצור, מסיבת פורים של ממש.
80 שקל לאדם. שישי, יקב עגור, מושב עגור. הזמנות: www.agurwines.com
חיליק גורפינקל
ילדים
להתחפש בחיק הטבע
חגיגות פורים יימשכו גם אל תוך סוף השבוע עם אירועים לילדים ולכל המשפחה. בבית אריאלה בתל אביב יתקיים היום (14-10) בוקר של גיבורות וגיבורים מהספרים — מבילבי ועד הארי פוטר — עם הופעות, תחפושות וסדנאות; תיאטרון הספרייה ברמת גן יעלה עיבוד מוזיקלי חדש לקלאסיקה של מרק טוויין "בן המלך והעני" (עד 21.3); תיאטרון אורנה פורת לילדים ונוער יקיים את פסטיבל ירון המסורתי בקאמרי ובמוזיאון ארץ ישראל עם 25 הצגות, כולל הצגות בכורה, בהן "אלוף העולם", מחזה מוזיקלי משירי חנן בן ארי; בגן הבוטני האוניברסיטאי בגבעת רם ירושלים יחגגו פורים בטבע עם מגוון פעילויות, בהן סיור בעקבות צמחים שמתחפשים, הכנת תחפושות בהשראת צמחים, תחרות תחפושות וסיורים ברחבי הגן; תיאטרון אלעד יעלה את ההצגה "מסע מעבר להרים" במצפה התת־ימי באילת (19.3), הצגה שהיא מסע אל עולם אגדות ומשלים עתיקים מעולם הטאו, היהדות והבודהיזם; במוזיאון העם היהודי "אנו" באוניברסיטת תל אביב יתקיים סיור "מגילות ומסכות", וב"מוזיאון הימי הלאומי" בחיפה תתקיים בשישי בבוקר הרצאה על הסוואה ותחפושות של חיות ימיות.
מאיה נחום שחל
טלוויזיה
לשרוד את המגפה שהחריבה את העולם
"תחנה אחת־עשרה" ("Station Eleven"), מיני־סדרה בת עשרה פרקים, היא דיסטופיה על אפוקליפסה שמתחילה במגפה של שיעולים, מביאה לקץ האנושות ולעולם המכוסה שלג, כאילו שלא קר מספיק. הסדרה, שעלתה בשנה שעברה ב־HBO MAX, מבוססת על ספרה של אמילי סנט ג'ון מנדל מ־2014, שנהיה לרב־מכר. היא מדלגת בין הזמנים של לפני המגפה, ימי התפרצותה ו־20 שנה אחרי שזה קרה, כשהיא כבר כילתה את העולם. הפרק הראשון שעולה ב־HOT HBO הערב מתחיל עם רמז מטרים, דרמטי, המתרחש על במת ברודוויי בניו יורק, בהפקה של "המלך ליר", וימשיך אחר כך אל קבוצת שורדים אחרי האפוקליפסה, המעלים מופע נודד ומתמודדים מול כת אלימה, שהמנהיג שלה קשור באופן מסתורי לאחד מחברי הלהקה. כל פרק מהעשרה מתמקד בדמות אחרת, וכמעט כולם מגולמים על ידי שחקנים מפורסמים וטובים כמו מקנזי דיוויס ("קוד שרוף", "מראה שחורה") והימש פאטל ("יסטרדיי"). התזמון שלה הוא לא משהו, כי מי רוצה לראות סדרה על מגפת שיעולים קטלנית שמובילה לאבדון עכשיו, גם אם היא לא קשורה לקורונה. וחבל שהקורונה תחסל עוד משהו. כי "תחנה אחת־עשרה" היא יפה, חכמה, ייחודית ופיוטית (ונרמז שיש בה גם סוף אופטימי).
רותה קופפר
סרט
להבין איך מרגיש פליט
קשה לצפות ב"לברוח" ולא להיזכר מיד ב"ואלס עם בשיר", שנראה כמו השראה ברורה וישירה. כמו "ואלס עם בשיר" הישראלי גם "לברוח", מתוצרת דנמרק, הוא סרט תיעודי שמוגש באנימציה, שנועדה לאפשר לבמאי להשתחרר ממגבלות הריאליזם ולפלוש לתוך זיכרונותיו ומחשבותיו של גיבור הסרט. אבל האנימציה נועדה גם לעזור לגיבור להמשיך להסתיר את זהותו, שכן הבריחה משם הסרט בעצם מעולם לא הסתיימה. הבמאי יונאס פוהר רסמוסן — שבאופן חסר תקדים מועמד עם הסרט לאוסקרים בקטגוריית הסרט הבינלאומי, הסרט התיעודי וסרט האנימציה — מראיין את אמין נוואבי (שם בדוי), פליט אפגני בדנמרק, שמספר לו את סיפור חייו כילד באפגניסטן בימי מלחמת האזרחים ועליית שלטון המוג'הדין, ואת מסע האימים שהוא עבר — עם ובלי משפחתו — כשהוברח באופן לא חוקי, ובסכנת חיים, מאפגניסטן לרוסיה ומרוסיה לדנמרק. מעבר לחוויה הספציפית של גיבור הסרט ולאופן שבו הסרט הופך סיפור פרטי לפורטרט של משבר הומניטרי עכשווי של פליטים שנסים על נפשם ממלחמות אזרחים, הסרט הזה כבר שנה לא מפסיק להיות אקטואלי. כשהוקרן בארץ לראשונה בפסטיבל ירושלים, זה היה בסמוך לנפילת אפגניסטן בידי הטאליבן, וכעת, כשהוא מופץ מסחרית בבתי הקולנוע — סצנות הדיכאון מהחודשים שבהם המשפחה תקועה או לכודה במוסקבה נראות כמעט אקטואליות. כמוסלמי וכאפגני, אמין גם נרדף בגלל נטייתו המינית, ואף על פי שהוא כבר קיבל תואר דוקטור מפרינסטון ועומד להתחתן עם בן זוגו, הוא עדיין מרגיש רדוף, ושומר על אלמוניות מתוך חשש לחייו.
יאיר רוה
ספר
להכיר מקרוב את החתול המהפכן הראשון
פורים, חג המסכות וההיתולים, הוא הזדמנות מצוינת להיזכר במעשייה המפורסמת על "החתול במגפיים", כפי שהיא מובאת בספר הפרשנות המרתק של פרופ’ יגאל שוורץ “למה לחתול יש מגפיים?" (הוצאת מאגנס). “החתול במגפיים" הופיע לראשונה בפריז ב־1697 באנתולוגיה שכונתה “סיפורי אמא אווזה". הסיפור, שזכה מאז לאינספור עיבודים והדהודים תרבותיים — מסרטי דיסני ועד “חתול תעלול" של ד"ר סוס — מספר על בן טוחן עני שכל מה שנותר לו מירושת אביו הוא חתול, אבל החתול המדבר הזה מתברר כתחמן גדול ובעל תושייה, שמצליח להמטיר שפע על בעליו.
בספרו מתוודה שוורץ עד כמה היה מוטרד מן המעשייה הזאת כבר בצעירותו, מוטרד מהיכולת של החתול לשנות צורה, לעטות מסכה ולהתל בעולם, לעשות בו כבשלו. המעשייה עצמה מובאת בספר בתרגום חדש (של מור קדישזון), ולאחריה שוורץ סוקר את תולדות הסיפור, ומציע שני סוגים של פרשנויות — זו שרואה בחתול ובבן הטוחן את ה"רעים", צמד טיפשים ועניים שזוממים לגזול ממעמד האצולה את נכסיו; מול זו החתרנית יותר, שרואה בשניים מהפכנים שבאים לכרסם באליטות הישנות ולמוטט אותן, מייצגים מעמד חדש, שאולי יביא איתו גם את רוחות החירות. ספר מקורי מאוד, בהיר ומהנה.
שירי לב־ארי
