עבור הממשלה המחאה היא עוד יעד ל"ניצחון מוחלט"

קפלן חזר אתמול לחיינו. קפלן, כקונספט, כמשמעות, כמחאה. קפלן, כדרישה להקדמת הבחירות שפירושה העלאת מיטוט שלטון נתניהו לראש סדר העדיפויות אצל ישראלים רבים. ישראלים שלא מוכנים יותר ל"שקט יורים". ישראלים שעבורם המשך שלטון הקואליציה הנוכחית הוא הגרוע שבתרחישים, אפילו שאלה כוללים את המשך הלחימה בעזה, את הצפון שמאיים להתלקח, את הר הבית, השטחים והרמדאן שמדרדרים להסלמה. עבור שלטון נתניהו־בן גביר, קפלן הוא חזית נוספת והמשטרה נערכת בהתאם.

הדרך הזו שהשלטון תופס את קפלן היא תמונת ראי לדרך שבה קפלן תופס את השלטון. סימטריה והתאמה מתקיימים בכל צד של המשקפת הזו. מצד אחד, של נתניהו, מדובר בחזית שיש לדכא ביד קשה, ומצד שני, של קפלן, מדובר בשלטון מסוכן שיש לסלק בהקדם.

המשטרה הגיבה ביד קשה. בסוסים, מכת"זיות ומעצרים. היא מבקשת לגדוע את שתיל המחאה שניטע לבל יתפתח לגזע וענפים, לזעם מתגבר שישטוף את הרחובות. התעוררות קפלן נושאת בקרבה סוג של מסר שהמלחמה הסתיימה, או לפחות נכנסה לשגרה נסבלת שמאפשרת את התנעת המאבק להחלפת השלטון. וזו בדיוק הבשורה שנתניהו מבקש לברוח ממנה. כל עוד התשומות הציבוריות, ובראשן תשומת הלב, מושקעות במלחמה - שלטונו מובטח. לכן הוא בורח מ"היום שאחרי" ומהבהרת "הניצחון המוחלט". קפלן מאיים לטלטל את שיווי המשקל הזה.

שוטר מעכב מפגינה בקפלן. משליטים את ה"שקט בוחרים" | צילום: דנה קופל

עד 7.10 התמקד קפלן בהפיכה המשטרית שהתמקדה בעיקר ברפורמה המשפטית של יריב לוין ושמחה רוטמן. קפלן של היום מבין כבר שההפיכה המשטרית היא הרבה יותר מזה. היא כוללת גם את המשטרה של בן גביר ולא רק אותה. קפלן מבין כבר שמינוי שופטים ויועצים משפטיים, התגברות, סבירות ונבצרות הם רק חלק מהאמצעים לכיבוש המבצר. לוין הופקד על סירוס המשפט ולצדו שלמה קרעי שיסרס את התקשורת, דודי אמסלם את החברות הממשלתיות, איתמר בן גביר חלק מהמשטרה. ולצדם דמויות כמו מאי גולן, טלי גוטליב, מירי רגב שהופקדו על סירוס השפיות. מטרתם המצטברת היא העברת כל הכוח לידי הממשלה. נתניהו ולוין קוראים לזה משילות, קפלן רואה בזה חורבן הדמוקרטיה. החזית הזו נפרשת לאורך, לרוחב ולעומק. כך הופכים דמוקרטיה לדיקטטורה. זו ההפיכה המשטרית במלוא הדרה האפל.

בשלב הזה של האירוע, בן גביר הוא מהמוצלחים שמבין עמיתיו. הוא מביא את הסחורה. ההוכחות פזורות ברחוב. בין היתר קפלן. גם העובדה שרפ"ק מאיר סוויסה, שזרק רימון הלם לתוך קהל מפגינים, לא הועמד לדין פלילי ואפילו לא למשמעתי היא עוד אחת מהן. הוכחה שאלימות משטרתית, ואפילו מסכנת חיים, מתוגמלת היטב בידי השר. אם בגיבוי מיידי ואם בקידום עתידי.

וזו הסימטריה הנוספת: קפלן נלחם למעשה במשטרת בן גביר והמשטרה הזו נלחמת במפגיני קפלן. היא קשובה לשר ולא ליועצת המשפטית שמנסה להבהיר לה את גבולות הגזרה הדמוקרטיים שנגזרים מהאיזון בין הסדר הציבורי לחופש הביטוי וההפגנה. ואם האיזון הזה מופקד בידי שוטרי בן גביר, ואם בן גביר הוכשר בבג"ץ כשר סביר - אז נקודת האיזון נעה בפראות אל הקוטב של המכת"זיות, הסוסים והמעצרים. פתיחת צירים תהפוך לקדושה שבמשימות. הסדר הציבורי בזמן לחימה יהפוך ליעד משטרתי בעדיפות עליונה.

אתמול קיבלנו איתות ראשון. היועמ"שית הודיעה שהמשטרה היא חלק מהרשות המבצעת אך לא כלי שלה. אבל נתניהו ובן גביר לא ממש סופרים אותה. הם ידאגו שהמשטרה תמלא אחר ציפיותיהם שלהם ולא ציפיותיה שלה - שתשליט בעוצם אלימותה את ה"שקט יורים", את ה"שקט שולטים", את ה"שקט לא בוחרים".