מחקר: מבחני פיזה לא מנבאים צמיחה כלכלית

מחקר של מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית קובע שמבחני הישגים בינלאומיים דוגמת מבחן פיזה אינם מנבאים צמיחה בתוצר. זאת בניגוד לתפיסה הרווחת במערכות פוליטיות. בנוסף הם אינם מנבאים עלייה בהשקעות במחקר ופיתוח או בתוחלת החיים. ככל שיש חיזוי הוא הפוך – כלומר נתונים כלכליים טובים מנבאים ציונים טובים.

את המחקר ערכו חוקרי מרכז טאוב נחום בלס, מיכאל דבאוי ופרופ' אלכס וינרב. הם בדקו את התפיסה הרווחת שמבחנים בינלאומיים להערכת הישגי תלמידים כגון פיזה (PISA) וטימס (TIMSS) מנבאים את איכות ההון האנושי העתידי בכל מדינה ולכן מנבאים צמיחה כלכלית. התפיסה הזו גורמת לכך שהמערכת הפוליטית וכן השיח הציבורי במדינות המפותחות מייחסים חשיבות רבה מאוד לעלייה או ירידה בהישגים במבחנים.

החוקרים בדקו את הנתונים ב-60 מודלים סטטיסטיים. הם העלו שככל שקיים קשר בין ציוני מדינה במבחנים בינלאומיים לצמיחה כלכלית בעתיד הוא רופף מאוד. לדברי החוקרים, הקשר בין נתונים כלכליים בעבר להישגים במבחנים היה לעומת זאת חזק ומובהק יותר באופן משמעותי. במילים אחרות, העבר וההווה הכלכליים של מדינה מנבאים את מידת ההצלחה של תלמידי מדינה במבחנים בינלאומיים הרבה יותר טוב מאשר ההישגים במבחנים מנבאים את עתידה הכלכלי.

המחקר התמקד בציונים במתמטיקה, מדעים וקריאה במבחנים שנערכו בשנים 1999–2003, וניתח את הקשר בינם ובין צמיחה כלכלית בשנים 2010–2019. עולה שהצמיחה בסוף המאה העשרים מסבירה גם את הציונים במבחנים וגם את הצמיחה ב-2010–2019, ושלמעשה הציונים משקפים במידה רבה את עברן הכלכלי של מדינות והרבה פחות את עתידן.

"בדקנו גם את הקשרים בין הישגי התלמידים ובין תוחלת החיים, ההשקעה במחקר ופיתוח וצמיחתה של השקעה זו – משתנים שלכל אחד מהם יש חשיבות כלכלית וחברתית רבה", מסרו החוקרים. "התברר שברוב המקרים אין קשר בין הישגי המדינות במבחנים ובין המשתנים שנבדקו, ואם נמצא קשר שכזה, הרי הוא קשר חלש ולרוב לא מובהק".

כדוגמה לכושר החיזוי הנמוך של מבחני ההישגים הבינלאומיים הם מביאים את ישראל ש"דורגה בעשור האחרון כאחת המדינות המובילות על אף ההישגים הבינוניים ומטה של תלמידיה במבחנים בינלאומיים בתחילת המאה".

חוקר החינוך הבכיר נחום בלס, מעורכי המחקר, אמר ש"יש לזכור שהון אנושי הוא רק אחד מהגורמים המשפיעים על תהליכים חברתיים וכלכליים במדינה. מבחני הערכה הם אולי כלי יעיל למדידת רמת הידע שנרכש, אך בכל הקשור למדידת איכות החינוך במדינה תרומתם מוגבלת". לדבריו, "המסקנה היא שמבחני פיזה הם לא כלי לקבוע מדיניות חינוכית".