צעד בכיוון ההפוך: לפי הערכות - פליטות הפחמן בישראל גדלו ב-5% ב-2022

צעד בכיוון ההפוך: ישראל הגדילה בשנת 2022 את פליטת גזי החממה שלה ב-5% בהשוואה לשנת 2021, במקום לצמצמה. כך לפי הערכות פירמת הייעוץ bdo על סמך מודל החברה המשקלל אומדנים משקיים שונים.

העלייה בפליטות היא בכל המגזרים: חשמל, תחבורה, תעשייה, פסולת וחקלאות. לעיקר העלייה אחראיים סקטור התחבורה והחשמל בשל עיכובים במעבר לאנרגיה מתחדשת ולהסבת היחידות הפחמיות לגז.

במסגרת אמנת המסגרת של האו"ם בנושא שינויי האקלים התחייבה ישראל, יחד עם כ-200 מדינות, להפחית את פליטת גזי החממה לאטמוספרה. מטרת האמנה היא לאגד את כלל מדינות העולם לפעילות משותפת למאבק במשבר האקלים, במטרה לבלום את עליית הטמפרטורה לרמה מסוכנת שתרום לעלייה משמעותית בהסתברות לאירועי אקלים תדירים, ממושכים ועוצמתיים יותר. לשם הגבלת עליית הטמפרטורה למעלה וחצי עד סוף המאה, נדרשת האנושות לקצץ כ-40% מפליטות גזי החממה בעשור הנוכחי.

בישראל מסתמן כי לעת עתה דווקא ישנה מגמה של עלייה בפליטות. טרם פורסמו נתונים ממשלתיים רשמיים לגבי שנת 2022, והם יפורסמו במהלך השנה. כדי להעריך את פליטות גזי החממה במשק, בפירמת הייעוץ bdo שקללו אומדנים ממספר מקורות במודל שבנתה החברה. כך למשל פליטות במשק החשמל נסמכות על נתוני הייצור של חברת ניהול מערכת החשמל (נגה), תחבורה על צריכת דלקים לפי נתוני מנהל הדלק, תעשייה - לפי נתונים ראשוניים וחלקיים בדו"חות כספיים של החברות, ופסולת לפי אומדן המתבסס על נתונים קיימים ובהם נתוני בזבוז מזון בישראל.

לפי מודל bdo, בשנת 2022 נפלטו 81 מיליון טון של פחמן דו-חמצני, לעומת 77 מיליון בשנים 2022-2021, שהושפעו בחלקן מהקורונה, ו-79 מיליון טון בשנים 2019 ו-2015. בסקטור התחבורה עלו הפליטות ב-7% בהשוואה לשנת 2019, בטרם פרץ משבר הקורונה. עיקר העלייה בסקטור התחבורה מיוחס לגידול בפליטות מתחבורה כבדה דוגמת מכוניות וכן מהתחבורה הציבורית, שמפספסת יעדי מעבר לחשמול. בשנים 2022-2017 רק 22% מהאוטובוסים שנרכשו היו חשמליים או מונעי גז. בסך הכל מדובר ב-1,000 אוטובוסים, לעומת יעד של 2,200 שהציבה הממשלה. דווקא חלקה של התחבורה הפרטית החשמלית גדל מעל למצופה. בשנת 2022 היוו רכבים חשמליים 16.5% מהמכירות (לעומת ממוצע של 19% באיחוד האירופי), נתון גבוה מהיעדים הממשלתיים, בזכות מדיניות תמריצים והסרת חסמים רגולטוריים.

בכלל הסקטורים בהם צריכה ישראל לבצע הפחתת פליטות היא מחמיצה יעדים שהוצבו בעבר. יעד שהוצב ל-10% ייצור חשמל באנרגיה מתחדשת ב-2020 טרם הושג. לפי ההערכות, בשנת 2022 רק 9.4% מייצור החשמל התבססו על אנרגיה מתחדשת. ההתמהמהות בהשגת היעדים עלולה להוביל לכך שבשנת 2025 לא יושג יעד ביניים של 20% כפי שקבעה הממשלה, בדרך ל-30% מתחדשות ב-2030. הסבת היחידה הפחמית הראשונה לגז אף היא בעיכוב של למעלה משנה, מה שגורם להמשך פליטות גבוהות בשל שימוש בפחם.

הממשלה אף לא מצליחה להשיג יעדים שהציבה בעבר בתחום הפסולת, התורם אף הוא לפליטות גזי החממה. ישראל מטמינה באדמה כ-80% מהפסולת שלה, ורק כ-20% מועברים למיחזור או להשבה, לעומת יעד של 35% בשנת 2020. הפליטות מסקטור הפסולת עלו אשתקד ב-2.2% בהשוואה ל-2021. גם בתעשייה נרשמה עלייה של 1.4% לעומת 2021. ההערכות לגבי פליטות התעשייה הן חלקיות, שכן הן מתבססות על דו"חות כספיים של חברות, אך הם מצביעים על אפשרות של יציבות יחסית בפליטות, שכן הם זהים לאלו שנמדדו ב-2019. הערכות מלאות בנושא יפורסמו בקיץ במרשם הפליטות לסביבה של המשרד להגנת הסביבה.

ביולי 2021 אישרה הממשלה החלטה למעבר לכלכלת דלת פחמן, לרבות יעדים ומטרות בתחומים רבים. בין היתר הוחלט כי פליטת גזי החממה תפחת עד שנת 2030 ל-58 מיליון טון שנתי. זוהי הפחתה של 27% בהשוואה לשנת 2015, אז פליטות גזי החממה עמדו על 79 מיליון טון. זהו יעד נמוך משמעותית מזה שקבעו המדינות המתקדמות בעולם, אך לישראל אין בשלב זה שום מפת דרכים מאושרת להשגתו או להשגת היעד שהוצב לשנת 2050, הפחתה של 85% בפליטות לכדי כ-12 מיליון טון. גם היעד להתבססות על 30% אנרגיה מתחדשת בייצור חשמל בשנת 2030 אינו מעוגן בתקציבים ובתוכנית מפורטת.

כשלמדינות אחרות ישנה תוכנית מתוקצבת למעבר לאנרגיה מתחדשת ולהפחתת פליטות, בישראל ישנה מדיניות משתנה וצעדים שאינם עומדים בקנה אחד עם המדינות המתקדמות. כך למשל תוכנית הממשל האמריקאי להפחתת האינפלציה מקצה 370 מיליארד דולר לביטחון אנרגטי ומאבק במשבר האקלים, 270 מיליארד דולר מתוכם בתמריצים והטבות מס. באירופה, במסגרת תוכנית repower eu, מואצות תוכניות ירוקות בהשקעה של מאות מיליארדי יורו, למשל חקיקה להסרת חסמים והאצת פרויקטים באנרגיה מתחדשת ויעדים של 45% אנרגיה מתחדשת ב-2030, עדכון יעדים לחישמול רכבים והסבה לחשמול בתעשייה.

לדברי חן הרצוג, כלכלן שותף ב-bdo, הממשלה מסתפקת בהצבת יעדים בזמן שבשטח הפליטות העולות מצביעות על כשל רב-תחומי במימושם. "במבחן התוצאה, הממשלה נכשלת בעמידה ביעדים שהיא מציבה לעצמה. זהו כישלון מתמשך, רב-שנתי, בכל הסקטורים - בחשמל, בתחבורה, בפסולת ובתעשייה. הניסיון מראה בבירור - אין טעם בקביעת יעדים אם הם לא מלווים במדיניות יישום, תקציבים, תמריצים והסרת חסמים רגולטוריים. ללא שינוי יסודי במדיניות הסביבתית, נמשיך להיכשל בעמידה ביעדים".

אף שהממשלה התחייבה בהסכמים הקואליציוניים לקדם חוק אקלים, הרצוג מסביר שלא יהיה די בכך ללא פתרונות דומים לאלו המיושמים כיום בעולם: תוכניות בקנה מידה גדול. לדבריו, "המעבר לכלכלה דלת פחמן חייב להתבסס על תמריצים ותקציבים לאומיים. יעדים לבדם אינם מספיקים, גם אם הם מגובים בחקיקה. האתגר של הממשלה החדשה הוא לא להסתפק ביעדים והצהרות, אלא לגבש רפורמה ירוקה כוללת, המשלבת הסרת חסמים ושילוב של גזרים ומקלות. באיחוד האירופי ובארה"ב היעדים לוו בתוכניות יישום ותקציבים גדולים. בישראל הממשלה קבעה אתגרים מרשימים לפני ועידת האקלים ב-2021, אבל הפליטות גדלו. חזרנו מוועידת האקלים ושכחנו לתקצב תוכנית יישום ליעדים".