Horizon: Forbidden West | צילום: ישפאר
Horizon: Forbidden West עולה על כל הציפיות
משחק ההמשך ל-Horizon Zero Dawn לוקח את האנימציה של קודמו כמה צעדים קדימה, משכלל את עלילות הצד של גיבורת המשחק אלוי ושופע קרבות מלחיצים בקטע טוב. כנראה שזה יהיה המשחק המצטיין של השנה ויש מצב שמדובר במשחק הכי יפה שיצא אי פעם לקונסולה כלשהי
חמש שנים אולי לא נשמעות כמו הרבה זמן כשמדובר בתקופה בין משחק אחד להמשך שלו, אבל משום מה נדמה שההמתנה ל-Horizon: Forbidden West, משחק ההמשך ל-Horizon Zero Dawn, שיצא לקונסולת הפלייסטיישן 4, הייתה ארוכה וקשה מנשוא. כשיצא, נחשב Zero Dawn לאחד המשחקים הטובים באותה שנה וכיום הוא נחשב לאחד המשחקים הטובים ביותר בדור הקונסולות הקודם. הציפיות למשחק ההמשך היו, בהתאם, גבוהות מאוד.
קראו עוד בכלכליסט:
המשחק הראשון אמנם קצר שבחים רבים, אך לא היה מושלם. הוא כלל משימות-צד משעממות והאנימציה של הדמויות נראתה שטוחה מחוץ לקרבות, כך שרוב קטעי העלילה הרגישו מונוטוניים וחסרי חיים. המפתחים הקשיבו היטב לביקורות, כי שתי המגרעות האלה נעלמו לגמרי ב-Forbidden West. משימות הצד, ברובן המכריע, מקבלות נפח רב יותר, גם מבחינת הסיפור וגם מבחינת המגוון שלהן. לא פעם הן מעניינות כמעט כמו הסיפור הראשי של המשחק. אם עד היום, המשחק Witcher 3 נחשב לפורץ הדרך ביצירת משימות צד מעניינות, הרי שכעת המשחק הזה מתחרה בו בקלות (אם כי עדיין אין במשחק אף משימת צד שמתעלה על משימת ה-Bloody Baron ב-Witcher 3). האנימציה, גם היא, השתפרה משמעותית: הדמויות מרגישות כאן הרבה יותר חיות ומציאותיות, עם תנועות גוף ריאליסטיות.
העלילה הראשית, לעומת זאת, סובלת מחסרונות מסוימים בהשוואה לעלילת המשחק המקורי, שהיתה מאוד מעניינת, מורכבת וייחודית, אבל עדיין, מדובר בעלילה טובה ומסקרנת, המציגה סיכון חדש שמאיים על העולם הפוסט-אפוקליפטי כולו. אלוי (Aloy), גיברת המשחק, צריכה שוב להציל אותו, רק שהפעם היא לא עושה זאת לבד: חלק ניכר מהמשחק עוסק בגיוס בני ברית - חלקם חברים מהמשחק הראשון וחלקם חדשים - כדי שיעזרו בקרב הגדול שבסוף המשחק. בעלי הברית האלה גם יתנו לשחקן משימות אישיות הקשורות לעלילה הפרטית שלהם, במהלך שקצת מזכיר את משחק ה-RPG האהוב Mass Effect 2. המשימות לא רק מעניינות - הן גם עוזרות לשחקן להכיר טוב יותר את הדמויות המשניות במשחק.
מבחינה גרפית, מדובר בהישג מדהים של אולפן הפיתוח, גרילה גיימס (Guerilla Games), בין אם אתם משחקים בו בפלייסטיישן 4 או 5: משחק מרהיב, אולי היפה ביותר שיצא עד היום לאיזושהי קונסולה. הנופים עוצ נשימה, הדמויות מלאות פרטים והאויבים - רובוטים ענקיים, דמויי-חיות - נראים מאיימים וריאליסטים מאי פעם, עם מיליוני פרטים קטנים ואנימציה חלקה שקשה לתאר עד שרואים אותה בפעולה.
מבחינת משחקיות, המשחק דומה מאוד למשחק הראשון. אלוי עדיין צריכה להילחם במפלצות הענק האלה ולעיתים גם בבני אדם בעזרת שילוב בין חץ וקשת, שלל מלכודות מיוחדות וגם קרב פנים-אל-פנים בכלי נשק לטווח קצר. הקרב פנים-אל-פנים שופר מאוד לעומת המשחק הראשון ואילו שאר המערכות מרגישות די דומה למשחק הראשון, אך אין בכך שום רע, כי כבר במשחק הראשון זו הייתה זו מערכת קרב כיפית ומעניינת.
בשאר הזמן, אלוי צריכה לטייל ולטפס בעולם המרהיב של המשחק - וגם כאן נערכו שינויים קלים: כעת, אלוי יכולה לטפס על מגוון רחב יותר של משטחים אנכיים. בכלל, נראה שגרילה גיימס הצליחו להתעלות על עצמם ולייצר משחק שלא רק יהפוך למצטיין של השנה, אלא ייזכר לעוד שנים רבות כמשחק מצוין שכל מי שמחזיק בקונסולה של סוני חייב לשחק בו לפחות פעם אחת.