הגהינום של נווה תרצה: נשים מופלות לרעה בכליאה בשל עבירות כלכליות

1. כליאה לכולם?

השאלה מי מגיע לכלא ולאיזה מתקן מגיעה לבית המשפט העליון

יש לא מעט מוקדי הפליית נשים, אבל יש אחד שפחות מדברים עליו – כליאת נשים. במיוחד כשמדובר בנשים שהורשעו בעבירות כלכליות. נשים שנחשבות לנורמטיביות, אבל לרשותן עומד מתקן כליאה אחד בלבד קשה ולא אנושי במיוחד – נווה תרצה. וזו ההפליה: גבר שהורשע לראשונה בעבירה כלכלית יישלח לסוג של קייטנה בכלא חרמון המודרני, לעומתו אישה שמורשעת בעבירה דומה תישלח לגיהנום של נווה תרצה.

הבעיה הזו הגיעה לאחרונה לבית המשפט העליון. סיגל חבז, בכירה ב"ספר לכל", הורשעה בבית המשפט המחוזי בקרטל הספרים ונשלחה לשמונה חודשי מאסר בפועל. עו"ד יוסי לוי, שטען עבורה פרו־בונו בערעור לעליון, הצליח לשחרר אותה לעבודות שירות. וכך גם את אביה אפרים זלוף, שהדילמה מבחינתו היתה אחרת: מאסר בפועל לאדם בן 88. גם הוא נשלח במחוזי למאסר בפועל, וגם עליו חמל העליון.

2. העליון יזם ובלם

תפיסת העבירה הכלכלית הוחמרה ומורשעים החלו להישלח לכלא

בעבירות כלכליות (העלמת מס, שוק ההון, דיני תחרות) אין קורבן ספציפי בשר ודם. אין נפגע שזועק. מדובר בעבירות שהנאשמים מגיעים לרוב מה"מועדון החברתי" של השופטים ועורכי הדין. התוצאה לאורך שנים הייתה הקלה והתחשבות במורשע שהיה משפיל מבט, ממלמל חרטה ומבטיח שזאת פעם ראשונה ואחרונה כמובן. רק לא כלא. אלא שעם השנים הופנמה חומרת העבירות הכלכליות והחלה לנשוב רוח חדשה מבית המשפט העליון: נחוץ מסר הרתעתי שיושג רק מאחורי סורג ובריח. בבתי המשפט המחוזיים נענו לאתגר, אלא שבעליון שמו ברקס מהטעם שיש ליישם את מגמת המאסר בהדרגתיות. וכך, החל העליון לקצץ בתקופות שנגזרו במחוזי, במיוחד לנוכח ה"הסדר" שהסניגורים מוותרים וחוסכים לעליונים את הערעור המתיש על ההרשעה ומסתפקים בערעור לעונש. חיסכון זמן שיפוטי הוא נכס שהשופטים בכל הערכאות מוקירים ומתגמלים עליו. ועדיין, כלא זה כלא, ומה עושים עם נשים, קשישים וחולים?

שופט העליון יצחק עמית, הח"כית לשעבר שהורשעה פאינה קירשנבאום ועו"ד יוסי לוי | צילומים: עמית שעל, יריב כץ, מוטי קמחי, אתר בתי המשפט

3. אין אופציות

בנווה תרצה יושבות עבריינות סמים ואלימות עם צווארון לבן

לפני לוי והלקוחה שלו חבז, נשלחה לנווה תרצה פאינה קירשנבאום מ"ישראל ביתנו" שנידונה במחוזי לעשר שנים. העליון חתך ל־7.5 שנים והשופט יצחק עמית הקדיש כמה מילים לכלא הנשים הידוע לשמצה. "בשל המספר הקטן של האסירות, הן מרוכזות כולן בבית הסוהר נווה תרצה", כתב עמית, "כאשר הרוב המכריע של האסירות כלואות בגין עבירות רצח והריגה, אלימות, רכוש וסמים, ורק כעשרה אחוז מהן כלואות בגין עבירות מרמה וצווארון לבן. בכך קשה מצבן של אסירות נשים לעומת אסירים גברים, המחולקים בין בתי הסוהר בהתאם למאפייניהם האישיים". עמית ציין ש"מדובר במבנה ישן שתנאי המחייה בו קשים", והזכיר את התוכנית להקמת כלא נשים חדש ומודרני. "למרבה הצער", סיכם עמית, "על אף ההכרזות החגיגיות והתחושה שהמעבר קרוב מתמיד, הרי ש'נשיאים ורוח' ובית כלא מודרני לנשים בישראל – אין". המדינה החליטה לבנות כלא לנשים שבנייתו היתה עתידה להסתיים ב־2014, אך בנייתו לא החלה עד היום, והתוכנית נגנזה על רקע סדרי עדיפויות של מדינת ישראל. ולכן, אומר עו"ד לוי, ש"סדר העדיפויות של המדינה מחייב שרק במקרים קיצוניים תשלחנה נשים למאסר בנווה תרצה".

4. "מקקים ומזיקים"

התנאים בבית הכלא אינם מתאימים למדינה מודרנית

לוי טען בעליון בפני השופטים ענת ברון, עופר גרוסקופף ואלכס שטיין. גרוסקופף ושטיין ישבו לצדו של עמית בערעור של קירשנבאום. "תנאי המאסר בנווה תרצה אינם מתאימים למגורי אדם לא כל שכן אשה", טען לוי, "על פי דו"ח הסניגוריה הציבורית, בית הכלא שורץ מקקים וקרציות ומזיקים אחרים; בית כלא בפירוש אינו מתאים לאסירות במדינות שאליהן מבקשת ישראל להידמות. נשים שביצעו עבירות כלכליות נדרשות לשבת במאסר יחד עם רוצחות או כאלה שביצעו עבירות חמורות. על רקע זה, דווקא גזירת ענישה 'שוויונית' בין נשים לגברים יוצרת הפליה ואי שוויון ביניהם, שכן העונש הנגזר על נשים בנסיבות כאמור הוא עונש חמור יותר מבחינת תנאי הכליאה. מאסר בכלא נווה תרצה הוא פגיעה קשה בכבוד האדם ובצלמו".

לוי הדגיש את החובה לתת מענה לנשים הרות או אמהות לילדים צעירים. "ולכן", טען, "יש לעשות מאמץ על מנת להשאיר את אותן נשים מחוץ לבתי הסוהר".

5. מי מתאים לכליאה?

האם חומרת העבירה מתאימה לענישה כה חמורה

לוי מנה את הסכנות שצפויות בנווה תרצה לאסירה כסיגל חבז: כ־40% מהאסירות מכורות לסמים ואלכוהול; מעל 50% מהאסירות זקוקות לטיפול פסיכיאטרי; אסירות חולות בנפשן משוכנות ביחד עם אסירות שאינן חולות בנפשן; סוג העבירות השכיח הוא אלימות, סמים ורכוש; כליאת נשים השפוטות לתקופת מאסר קצרה יחד עם השפוטות לתקופה ארוכה עלולה להפריע לשיקום; דרגת הביטחון הגבוהה ביותר בגלל הנשים המסוכנות משפיעה על גידור, שמירה, מספר השעות שהאגפים סגורים, סגירת שטחים.

בערעור טען לוי גם לכליאה בררנית. "עד היום לא נגזר עונש מאסר על מנהלת אישה בעבירות בתחום דיני התחרות" הוא הביא לדוגמא את שולה קסנטיני בתיק הגיזום וחסיה בלפר בתיק המחשוב. "האם המקרה שלפנינו ברמת החומרה המצדיקה לשלוח לראשונה אישה, אימא לילדה צעירה, הסובלת מבעיות בריאות ונפש, שעודנה מצויה בסיכון משמעותי לחזרה של מחלת הסרטן לגופה, מאחורי סורג ובריח בעבירות על דיני התחרות"?

6. שיקול דעת רחב

לשופטים יש שיקול דעת רחב בענישה – כולל ביטול המאסר

אביה של חבז, מנכ"ל "ספר לכל" אפרים זלוף, נשלח לחודשיים מאסר בפועל וחודשיים עבודות שירות. לוי טען שמדובר בארבעה חודשים כי לא ניתן למצוא לקשיש בן 88 עבודות שירות. וגם: "לא הצלחנו למצוא תקדים לכך שבעבירות בדיני התחרות נשלח אדם בן 88 למאסר מאחורי סורג ובריח".

ההחלטה על ענישה בכלל ושנות המאסר בפרט מתקבלות לאחר שהשופט קובע את מתחם הענישה. המתחם נועד להשיג אחידות כדי שלא ייווצרו פערים לא הגיוניים בין שופטים בעבירות דומות. המתחם קובע מהם השיקולים הרלבנטיים וגוזר את העונש. בדיון על המתחם הראוי לחבז טענה המדינה ל־16–24 חודשי מאסר לריצוי בכלא. השופט עודד שחם שקבע חומרה משמעותית למעשיה מצא את המתחם הזה כ"מופרז לחומרה" והסתפק בשמונה חודשים. העליון המיר אותם לריצוי בעבודות שירות בלי לנמק. ייתכן שתיאור הגיהנום של נווה תרצה השפיע עליו.

ועוד משהו. מתחם הענישה נדרס לגמרי בעליון בידי השופט עוזי פוגלמן. אורי לופוליאנסקי, לשעבר ראש עיריית ירושלים, נידון במחוזי בפרשת הולילנד לשש שנות מאסר. פוגלמן שחרר אותו מהכלא עקב בעיות בריאות וקבע שהבנייה של תהליך הענישה אינה "מלאכה מתמטית" והוסיף שניתן להתעלם ממתחם הענישה "משיקולי צדק", "במקרים חריגים", בלי לקבוע רשימה סגורה של נסיבות להתעלמות ממהתחם. המשמעות היא שכאשר מדובר בנשים, קשישים וחולים יש לכל שופט את "שיקולי הצדק" לפטור אותם ממאסר בפועל.