להיות סינגפור או בנגלדש: ישראל מצטופפת ב"תמהיל קטסטרופלי"

סינגפור היא המדינה השלישית בעולם בצפיפות האוכלוסין עם 8,019 בני אדם לקמ"ר, נכון ל-2020. לא רחוק ממנה, במקום 9, נמצאת בנגלדש עם צפיפות של 1,265 בני אדם לקמ"ר. אם תתממש התחזית הגבוהה של הלמ"ס בנוגע לגידול האוכלוסייה, בשנת 2060 צפויה ישראל להיות במצב של בנגלדש - לפחות בהיבט הצפיפות. אז יחיו במדינת ישראל 22.12 מיליון תושבים על שטח של 21,643 קמ"ר (לא כולל שטחי יהודה ושומרון והאוכלוסייה הישראלית המתגוררת בה, לפי תחשיבי הלמ"ס) - 1,022 בני אדם לקמ"ר. מדובר בעלייה של 150% לעומת המצב הנוכחי. האם למרות הצפיפות תצליח ישראל להתפתח כמו סינגפור או שמא תידרדר לאחור? כתבה ראשונה בסדרה.

צפוף פה כבר כיום. שוק מחנה יהודה בירושלים | צילום: AFP

העומס בכבישים, בבתי החולים, בכיתות, הבנייה מסיבית וצמצום השטחים הירוקים. עם כל אלו מתמודדת ישראל כבר כיום. בתחזית הנמוכה של הלמ"ס, האוכלוסייה בישראל תעמוד בעוד פחות מ-40 שנה על 15.08 מיליון תושבים. במצב כזה תעמוד צפיפות האוכלוסין על 697 בני אדם לקמ"ר, לא רחוק מהמצב כיום בשטחי הרשות הפלסטינית בגדה וברצועת עזה, שבה הצפיפות עומדת על 798 בני אדם לקמ"ר. 

על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בסוף השנה שעברה עמדה צפיפות האוכלוסין במדינת ישראל, קרי מספר הנפשות לקילומטר מרובע, על 408.4 (לא כולל שטחי יהודה ושומרון והאוכלוסייה הישראלית המתגוררת בה, לפי תחשיבי הלמ"ס). מדובר בעלייה של 26% מאז מפקד האוכלוסין הקודם ב-2008, אז עמד מספר הנפשות לקמ"ר על 323.1, עלייה של 85% ממפקד האוכלוסין בשנת 1995, אז עמד מספר הנפשות לקמ"ר על 247.4. מגמה זו צפויה להמשיך גם בשנים הבאות, כאשר נכון ל-2019 ניצבה ישראל במקום ה-32 מתוך 266 מדינות וטריטוריות במדד צפיפות האוכלוסין של האו"ם, ובמקום השלישי במדד צפיפות האוכלוסין במדינות ה-OECD, כשמעליה רק הולנד ודרום קוריאה. 

בשנת 2060 תבלוט ישראל ביחס לשאר מדינות ה-OECD המפותחות. בעוד ברובן יישמר גידול זניח בצפיפות לקמ"ר, שינוע בין 0.3% ל-5%, בישראל יגיע השינוי בתחזית הנמוכה ביותר לתוספת של 64% על המצב הנוכחי. בשמונה מדינות הארגון האוכלוסייה צפויה להצטמצם, ובראשן נמצאת יפן, שבה האוכלוסייה צפויה להצטמצם בשיעור של 26.2%. בהולנד למשל עד שנת 2060 האוכלוסייה צפויה לגדול ב-3% בלבד, ובדרום קוריאה האוכלוסייה צפויה להצטמצם ב-17.3%. 

מדוע זה קורה?

ישנם שני מקורות המשפיעים על גידול האוכלוסייה: ריבוי טבעי, קרי מספר הנולדים פחות מספר המתים בשנה מסוימת, ומאזן ההגירה, כלומר מספר העולים והמהגרים למדינה אל מול מספר התושבים המהגרים ממנה למדינה אחרת. המשקל של כל אחד ממקורות הגידול משתנה בין מדינה למדינה. בארה"ב ובקנדה לדוגמה בשנת 2060 יהיה שיעור גידול האוכלוסין הגבוה ביותר אחרי ישראל ביחס למצב הנוכחי ויעמוד על 22% בארה"ב ו-38% בקנדה. הסיבה היא הגירה. לעומת זאת, פריון הילודה בהן נמוך ועומד על 1.7 ילדים לאישה בארה"ב ו-1.5 ילדים לאישה בקנדה.

בישראל, לעומת זאת, המצב שונה לחלוטין. על פי נתוני הלמ"ס, מאזן ההגירה עמד בין השנים 2020-2009 על 16% מסך גידול האוכלוסייה לעומת 84% לריבוי טבעי. כך בתקופה המדוברת עמד הריבוי הטבעי בישראל על כ-1.5 מיליון בני אדם, לעומת מאזן הגירה של 302 אלף בני אדם. הריבוי הטבעי הגבוה בישראל הוא תוצאה של פריון ילודה, שעומד על 3 ילדים לאישה – הגבוה ביותר מבין מדינות ה-OECD. מספר הנפטרים נשאר דומה ונע סביב 44 אלף בני אדם בממוצע בשנה. התוצאה היא שבישראל גדלה האוכלוסייה בממוצע בקצב של 1.8% בשנה, לעומת ממוצע של 0.4% בשנה בשאר מדינות הארגון.

"ישראל גדלה בקצב מטורף", מסביר ד"ר אליהו בן משה, דמוגרף, חבר ועדת ההיגוי של  עמותת "צפוף" ולשעבר סמנכ"ל בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. "הפריון בישראל גדול אפילו מחלק גדול של מדינות העולם השלישי. באירופה עומד הממוצע על 1.6 ילדים לאישה, בצפון אמריקה עומד הממוצע על 1.8 ילדים לאישה, באמריקה הדרומית על 2 ילדים בממוצע לאישה, ובאסיה - 2.2 ילדים בממוצע לאישה. רק באפריקה, בעיקר בגלל מדינות בחלק הדרומי של אפריקה מתחת לסהרה, הפריון גבוה מישראל ועומד על 4.4 ילדים בממוצע לאישה - אלו מדינות שאנחנו לא רוצים להיות דומים להן". 

מאז הקמת המדינה הושפע הפריון בעיקר משיעור ילודה כפול בחברה הערבית מאשר בחברה היהודית שמשך את הנתונים כלפי מעלה. אולם משנת 2000 השתנתה המגמה, כאשר שיעור הילודה בחברה הערבית הלך והצמצם, ואילו שיעור הילודה בחברה היהודית הלך וגדל, עד שבשנת 2019 המגמות התהפכו

בישראל, כך על פי בן משה, התהווה מקרה מוזר ולפיו ב-15 השנה האחרונות עלה הפריון כאשר בכל העולם הוא נמצא במגמת ירידה. הסיבה העיקרית לכך, לדבריו, היא העובדה שבישראל האוכלוסייה מסורתית מאוד, מקדשת את ערכי המשפחה ומעודדת ילודה. "מודל המשפחה המסורתית לא עובד באירופה", אומר בן משה, "שם ברור שאם רוצים להתפתח, שלושה ילדים זו לא אופציה וגם שני ילדים זו כבר בעיה. ההגירה במדינות האלו היא יותר יעילה. מדובר בהגירה של אנשים שברובם הם בגילי עבודה, וזה מה שמדינה זקוקה לו כדי להתפתח. היא צריכה להגדיל את כוח העבודה שלה, ולא להגדיל את התלויים בה".

יהודים מול ערבים - המגמות התהפכו

הפריון בישראל מושפע מאוד גם מהתמהיל החברתי הייחודי של מדינת ישראל. האוכלוסייה מורכבת ממגוון אתני ודתי רחב, כאשר לכל חלק בו יש השפעה שונה על הפריון הכללי. כבר מאז הקמת המדינה הושפע הפריון בעיקר משיעור ילודה כפול בחברה הערבית מאשר בחברה היהודית שמשך את הנתונים כלפי מעלה. אולם משנת 2000 השתנתה המגמה. שיעור הילודה בחברה הערבית הלך והצטמצם, ואילו שיעור הילודה בחברה היהודית הלך וגדל עד שבשנת 2019 המגמות התהפכו. 

בסוף שנות ה-70 עמד שיעור הילודה בחברה הערבית על ממוצע של 6.6 ילדים לאישה, לעומת 2.97 ילדים בחברה היהודית. בתחילת שנות ה-2000 עמד שיעור הילודה בחברה הערבית על ממוצע של 4.2 ילדים לאישה, לעומת 2.7 ילדים בחברה היהודית, ואילו בין השנים 2019-2015 מדובר על ממוצע של 3.08 ילדים לאישה בחברה הערבית אל מול 3.14 בחברה היהודית.

כאשר בוחנים את הפריון לפי דת האישה, מגלים כי הירידה המתמשכת בפריון בחברה הערבית מאפיינת הן את הנשים המוסלמיות, הן את הנוצריות והן את הדרוזיות. לעומת זאת, כאשר בוחנים את הפריון בחברה היהודית מגלים כי בניגוד למה שאולי מקובל לחשוב, העלייה בפריון היא לא תוצאה של ילודה גוברת בחברה חרדית, אלא בקרב נשים שהגדירו את עצמן כדתיות, מסורתיות וחילוניות. שיעור הפריון בחברה החרדית עדיין גבוה מאוד ועומד על 6.6 ילדים לאישה, אולם הוא נמצא במגמת ירידה מאז קיצוץ קצבאות הילדים בתקופת יאיר לפיד כשר אוצר.

תמונת המצב בנתיבי איילון: מדינה בפקק, והמצב רק יחריף | צילום: טל שחר

עומס בחדר המיון בבית החולים רמב"ם בחיפה | צילום: אלעד גרשגורן

ההשלכות הכלכליות כבדות

מנקודת מבט כלכלית, פריון גבוה יוצר בעיה כפולה: המדינה צריכה להשקיע יותר כסף בתשתיות ובמשאבים לאדם, ומאידך יורד שיעור כוח העבודה מסך האוכלוסייה. כלומר לא רק שהמדינה צריכה להוציא יותר, אלא היא מכניסה הרבה פחות - שכן מספר האנשים בגילי העבודה (64-15), קרי אנשים לא תלויים שתורמים לתמ"ג, יורד, ואילו מספר האנשים התלויים - קשישים ובעיקר ילדים - עולה. על פי נתוני ה-OECD, שהשווה בין 53 מדינות בעולם, ובהן כאלו שאינן משתייכות לארגון, נכון לשנת 2020, ישראל נמצאת במקום לפני אחרון בשיעור האוכלוסייה בגילי עבודה עם 59.9%. לשם השוואה, בסעודיה, המדינה שנמצאת במקום הראשון, שיעור זה עומד על 72.4%, ובדרום קוריאה, הראשונה מבין מדינות הארגון, הוא עומד על 72.1%.

בדיקה שערך בן משה בהתבסס על נתוני הלמ"ס מעלה כי בהנחה שפריון בישראל יישמר בשנים הבאות, בשנת 2050 יירד שיעור האוכלוסייה הנמצאת בגילי העבודה בישראל לרמה של 49.2% (הערה: גילאי העבודה על פי הבדיקה של בן משה הם 60-24). מדובר על חזרה לרמה של שנות ה-60 וה-80, שבהן חווה המשק הישראלי אינפלציה גבוהה. "אנחנו הולכים להפוך למדינה מפותחת ראשונה שלא רק שהפכה ממדינת עולם שלישי למדינה מפותחת וחברה ב-OECD, אלא גם עושה את הדרך אחורה", אומר בן משה. בתחזית הקיצונית ביותר שבה הפריון יעלה לרמה של 4 ילדים ומעלה לאישה, שיעור האוכלוסייה הנמצאת בגילי העבודה יעמוד על 45.8%. בתרחיש האופטימלי ביותר שהפריון יורד משלושה ילדים לשני ילדים לאישה, יעלה שיעור האוכלוסייה הנמצאת בגילאי העבודה ל-57.1%.

"להחליט לאן ישראל משתייכת"

אם לא די בכך, מסביר נשיא מכון שורש למחקר כלכלי-חברתי, פרופ' דן בן דוד, "כרגע כמחצית הילדים מהארץ מקבלים השכלה ברמה של עולם שלישי, והם משתייכים לחלק באוכלוסייה שגדלה הכי מהר. היכולת שלנו לשמור על משק עולם ראשון, שזה תנאי הכרחי למערכת בריאות, חינוך וצבא של עולם ראשון, יורדת. לא נוכל לעשות את זה אם לא נפעל כדי להגיע לאוכלוסיות האלו ולספק להן השכלה טובה יותר. זה לא רק גידול באוכלוסייה מבחינת הצפיפות, אלא התמהיל כאן הולך להיות קטסטרופלי כי האנשים האלו לא יוכלו להחזיק כאן מדינה של עולם ראשון". 

יש לנו אוניברסיטאות והייטק מדהים מהשורה הראשונה בעולם, ויש פה עוד אוכלוסייה, שהיא גם האוכלוסייה שגדלה הכי מהר, ששייכת לעולם שלישי. זה לא מקום שאנחנו יכולים להישאר בו. יש לנו זמן מוגבל לעשות סדר בעניינים. אם לא נעשה את זה, יש כאן נקודת אל-חזור דמוגרפית

בדיקה שערך "כלכליסט", על בסיס עבודה קודמת של פרופ' בן דוד בנושא, בחנה את התמ"ג לנפש ב-153 מדינות עם יותר ממיליון תושבים לעומת פריון הילודה באותן מדינות. המדינות חולקו לשלוש קטגוריות: הכנסות גבוהות (מעל 30 אלף דולר לנפש), הכנסות בינוניות (30,000-3,000 דולר לנפש) והכנסות נמוכות (עד 3,000 דולר לנפש). הממצאים, בדומה לממצאיו של בן דוד, מרתקים. ניכר כי במדינות שבהן התמ"ג לנפש גבוה יותר - פריון הילודה נמוך יותר, ולהפך. מדינות שבהן התמ"ג לנפש הוא גבוה, כלומר יותר מ-30 אלף דולר בשנה, הפריון נע בין 2-1 ילדים לאישה, ואילו במדינות שבהן התמ"ג לנפש הוא נמוך, ועומד על מתחת ל-3,000 דולר בשנה, הפריון נע בין 7-2 ילדים. היחידה שיוצאת דופן היא מדינת ישראל, שבה התמ"ג לנפש גבוה וגם פריון הילודה גבוה.

"אנחנו מוצר כלאיים של העולם המפותח", אומר בן דוד. "אנחנו בתחתית של העולם המפותח מבחינת רמת חיים, אך יש כאן שיעורי ילודה של עולם שלישי". כל המדינות נכנסות בצורה מאוד מסודרת לאחת הקבוצות, מלבד מדינה אחת שלא החליטה לאן היא שייכת. יש לנו אוניברסיטאות והייטק מדהים מהשורה הראשונה בעולם, ויש פה עוד אוכלוסייה, שהיא גם האוכלוסייה שגדלה הכי מהר, ששייכת לעולם שלישי. זה לא מקום שאנחנו יכולים להישאר בו. יש לנו זמן מוגבל לעשות סדר בעניינים. אם לא נעשה את זה, יש כאן נקודת אל-חזור דמוגרפית".