הנרי קיסינג'ר | צילום: בלומברג
הנרי קיסינג'ר, מזכיר המדינה האמריקני לשעבר, הלך לעולמו בגיל 100
מזכיר המדינה היהודי הראשון של ארה"ב, זוכה פרס נובל לשלום, שכיהן תחת שני נשיאים ונחשב לאחד המדינאים המשפיעים במאה ה-20, מת בביתו שבקונטיקט. לצד השפעה רחבה על המדיניות האמריקנית בשנות ה-70, מבקריו טוענים שהוא שנוי במחלוקת ואחראי לפשעי מלחמה. וגם: הוויכוח על תרומתו לישראל במלחמת יום הכיפורים
הנרי קיסינג'ר, מזכיר המדינה האמריקני לשעבר, הלך לעולמו הלילה (בין רביעי לחמישי) בגיל 100 בביתו שבקונטיקט. כך הודיעה חברת הייעוץ שלו "קיסינג'ר ושות'".
קיסינג'ר נחשב לאחד המדינאים והדיפלומטים המשפיעים והשנויים ביותר במחלוקת בזירה הבינלאומית במאה ה-20, והוא היה היהודי הראשון בתפקיד מזכיר המדינה האמריקני. בהודעת חברת הייעוץ שלו לא צוינה סיבת מותו, אך נכתב כי הוא יובא למנוחות בטקס פרטי בחיק המשפחה במועד שיימסר בהמשך.
קיסינג'ר כיהן כיועץ לביטחון לאומי של ארצות הברית לפני שכיהן כמזכיר המדינה מטעם המפלגה הרפובליקנית. הוא היה ליהודי הראשון שכיהן כאמור בתפקיד זה, וכן לראשון שכיהן בשני התפקידים במקביל, תחת הנשיאים ריצ'רד ניקסון וג'ראלד פורד. הוא כיהן כיועץ לביטחון לאומי בין השנים 1969 ל-1975 והיה מזכיר המדינה בין השנים 1973 ל-1977. השפעתו על המדיניות האמריקנית בעולם הייתה דרמטית, והוא הוביל מהלכים שהשפיעו על העולם עד היום.
קיסינג'ר זכה בפרס נובל לשלום בשנת 1973 על מעורבותו במשא ומתן להסכם הפסקת האש בווייטנאם, ושנה קודם לכן זכה בתואר איש השנה של המגזין "טיים" האמריקני. הוא נחשב לדמות שנויה במחלוקת, ולמרות שהוא נחשב לאחד מזכירי המדינה הזכורים ביותר במחצית השנייה של המאה ה-20, מבקריו גינו את פועלו ורואים בו כאחראי לפשעי מלחמה בעקבות תמיכתו בדיקטטורות אנטי-קומוניסטיות, במיוחד באמריקה הלטינית.
קיסינג'ר נולד בגרמניה, וכשהיה בן 15 נמלט עם משפחתו לארה"ב מהנאצים. הוא התנדב להילחם בצבא של ארץ מולדתו כחייל אמריקני במלחמת העולם השנייה בשדות הקרב של מערב אירופה, ולאחר המלחמה החל בקריירה אקדמאית ארוכה כפרופסור לממשל באוניברסיטת הרווארד.
בתפקידו הוא ניהל מדיניות ריאל-פוליטיק מפוכחת, ואת מאמציו מיקד ביצירת מערכת בריתות שתחליש את ברית המועצות, אך במקביל פעל לגיבוש הבנות עם מוסקבה, כולל בתחום הגבלות על הנשק הגרעיני (הסכם סאל"ט 1) שיקטינו את הסכנות לעימות בין ארה"ב, ברית המועצות ובעלות בריתן.
קיסינג'ר, למשל, לחץ על הנשיא ניקסון להתקרב לסין העממית כדי לסכסך בינה לבין ברית המועצות בימי חייו האחרונים של מאו דזה-דונג - ובכך במידה מסוימת להניח את היסודות למדיניות הקפיטליסטית הסינית שייסדו יורשיו של שליט סין, מדיניות שהפכה את סין ממדינה נחשלת לכלכלה השנייה בגודלה בעולם.
שנתיים הראשונות לנשיאותו של ניקסון, ובעידודו של קיסינג'ר, הרחיב הנשיא האמריקני את המלחמה גם לתוך לאוס וקמבודיה. עם ההבנה שאי אפשר לנצח במלחמה, ובמקביל לאבדות שהלכו וגדלו בדרום מזרח אסיה, קיסינג'ר לחץ על ניקסון לסיים את המלחמה והוא היה זה שייצג את ארה"ב בשיחות בפריז שהובילו להסכם שלום אחרי יותר מעשור של לחימה. על פעולותיו אלו זכה קיסינג'ר בפרס נובל לשלום ב-1973.
הקשר הישראלי
כשבועיים לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים נכנס קיסינג'ר לתפקיד מזכיר המדינה, שאותו מילא במקביל לתפקיד היועץ לביטחון לאומי, והוא היה הסמכות העליונה וקובע המדיניות בתחומי החוץ והביטחון בממשל ניקסון, שהתפורר בשל הסתבכותו של הנשיא לשעבר בפרשת ווטרגייט.
תפקידו של קיסינג'ר ברכבת האווירית שארה"ב העבירה לישראל בימים הקשים של מלחמת יום כיפור שנוי במחלוקת, שכן יש גורמים במחלקת המדינה שאומרים שהוא היה זה ששכנע את ניקסון להעביר את הסיוע לישראל ואפילו איים להתפטר, אך לעומת זאת, יש הטוענים שדווקא ניקסון הוא זה שדרש להעביר את הסיוע מהר ככל האפשר - וקיסינג'ר עיכב זאת כדי לשכנע את ראש הממשלה גולדה מאיר להיכנס למשא ומתן בתום הלחימה.
קיסינג'ר לחץ על ישראל בתום המלחמה לוותר על שטחים בתמורה להפסקת אש ויזם את הפרדת הכוחות בין מצרים וסוריה לישראל. הוא תיווך בין הצדדים והכריח את ישראל לוותר על שטחים שכבשה לטובת הפסקת הלחימה. ב-1975 הוא גם לחץ על ראש הממשלה יצחק רבין להסכים לנסיגה במסגרת הסכם הביניים בסיני. על כך הוא זכה לביקורת חריפה בישראל. עם זאת, לקיסינג'ר היו יחסים טובים מאוד עם שמעון פרס, שר הביטחון בממשלת רבין הראשונה, שהעניק לו בשנת 2012 את עיטור הנשיא על פעולותיו למען מדינת ישראל.
קיסינג'ר סיים את תפקידו עם ההפסד של הרפובליקנים ב-1976 ובחירתו של ג'ימי קרטר לנשיאות, ומאז ועד למותו הוא נחשב לאחד היועצים המובילים בעולם לממשל ומדיניות חוץ. הוא ניהל והיה בעליה העיקריים של חברת המייעצת לחברות ענק בינלאומיות בנוגע להתפתחויות פוליטיות העשויות להשפיע על עסקיהן. בתחילת שנות ה-80 עמד בראש המועצה הלאומית לענייני מרכז אמריקה, ובשנים 1988-1986 היה חבר בצוות שייעץ לנשיא רונלד רייגן בנושאים בינלאומיים.
מדי פעם הוא הוזמן להרצאות ושימש כפרשן בתוכניות טלוויזיה. ב-2002 מינה אותו הנשיא ג'ורג' וו בוש לעמוד בראש ועדת החקירה שמינה לבדיקת אירועי 11 בספטמבר 2001, אך הוא התפטר כעבור זמן קצר בשל ניגוד אינטרסים.