הטעות שעשה המחוקק: ביטול זכות הערר על תכניות של ועדות מקומיות עצמאיות

חוק ההסדרים שעבר לאחרונה בכנסת כלל שורה של שינויים משמעותיים בתחום מערכת התכנון ובניה. אחד השינויים הדרמטיים היה ביטול זכות הערר על החלטת ועדה מקומית עצמאית לתכנון ובניה לאשר או לדחות תכנית בסמכותה. לפי חוק ההסדרים, החל מיום 1.9.23, מגיש תכנית או מתנגד לתכנית מקומית, לא יוכל, נכון למצב הנתון, להגיש ערר לוועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה על ההחלטה לאשר או לדחות את התכנית, אלא ברשות שתוענק להם מיו"ר ועדת הערר המחוזית, ורשות ערר שכזו תינתן רק אם בקשת היזם או המתנגד מעוררת שאלה בעלת חשיבות או השלכה רחבה.

ועדה מקומית עצמאית היא ועדה ששר הפנים מצא אותה "מקצועית ויעילה", וזאת על בסיס קריטריונים של היערכות, ביצוע ואיכות עבודתה של הוועדה. הכרזה על ועדה מקומית כוועדה עצמאית מקנה לה סמכויות לאשר שינויים תכנוניים מוגדרים בחוק שבמקרה הרגיל רק הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מוסמכת לאשר. לעת הזו קיימות בישראל 15 ועדות מקומיות עצמאיות והן בעיקר במחוזות תל אביב והמרכז. כלומר, החל מיום 1.9.23, לא יוכלו יזמים או מתנגדים לערור על החלטות של 15 ועדות מקומיות עצמאיות בארץ, החולשות על שטחים נרחבים מהמדינה - אלא במקרים חריגים!

נכון לרגע זה, החוק הקיים אכן דורש כי ערר למועצה הארצית יהיה מותנה ברשות של יו"ר הוועדה המחוזית והאחרון לא ייתן רשות כזו אלא אם מדובר בעניין חשוב, בעל השלכה רחבה, עקרוני, או כזה המלווה ברגישות ציבורית מיוחדת (עע"מ 2109/12). עתה, מבקש המחוקק לקבוע מנגנון רשות ערר דומה על החלטות של הועדות המקומיות העצמאיות בתכניות שבסמכותן.

בעיניי, לביטול זכות הערר על החלטות הוועדות המקומיות העצמאיות משמעויות רבות. מדובר בביטול זכות הקבועה בחוק אשר באמצעותה היו רשאים יזמים ומתנגדים לתקוף החלטות של ועדות מקומיות. זכות הערר היא זכות חשובה והיא חלק מיומם של האזרחים, יזמים, מתנגדים או הציבור ככלל ומאפשרת לכל אלה להשתתף בתהליך התכנוני ולהשפיע עליו. הדברים חשובים ביתר שאת כאשר מיוחס, כלפי ועדות מקומיות רבות, חשד לפוליטיזציה של תהליך קבלת ההחלטות התכנוניות כשהן מונהגות על ידי דמויות פוליטיות כמו ראש העיר וחברי הסיעות במועצת העיר. בנוסף, ההליך בוועדת הערר הוא הליך ביקורת מינהלית חשוב וחיוני. להבדיל מביקורת שיפוטית מוגבלת וצרה שמפעיל בית המשפט על החלטות מוסדות תכנון, ועדות הערר מפעילות ביקורת מינהלית "דה נבו", שבמסגרתה נבחן ההליך התכנוני וההחלטה התכנונית מא' עד ת' וועדת הערר שמה את עצמה במקום הוועדה המקומית (עע"מ 2994/21).

עו"ד קייס נאסר | צילום: יח"צ משרד עו"ד פירון

מטעמים אלה, לוועדת הערר יתרון על בית המשפט בבדיקת ההחלטה התכנונית. בחינת ההליך בוועדת הערר תורם לתחושת האזרח כי טענותיו נבדקו על ידי גורם תכנוני בכיר יותר, וכי ההחלטה התכנונית לא התקבלה כ"גזר דין" שאין עליו עוררין. קיומה של זכות ערר היא חלק מהזכות לצדק תהליכי והוא תורמת לדמוקרטיזציה של הליכי התכנון. ברמה הפרקטית ביטול זכות הערר יגרום להגברת העומס על בתי המשפט, שהרי יזמים או מתנגדים שבקשותיהם לרשות ערר לא תתקבלנה, יאלצו לפנות בעתירות מינהליות לבית המשפט, ועתירות שיידחו יגררו הליכי ערעור לבית המשפט העליון. תוצאה זו אינה עולה בקנה אחד עם הקריאה המתמשכת להפחית את העומס על בתי המשפט שעמוסים לעייפה.

אכן, נדרש לייעל ולהאיץ את הליכי התכנון והבניה אך לא בכל מחיר, וודאי לא במחיר של פגיעה בהשתתפות האזרח בהליכי התכנון ובזכותו לבקר אותן. יש לחזק את הוועדות המקומיות ולייעל את התהליכים בהם ובאותה מידה את כוחם של האזרח והציבור להשפיע על החלטותיהן ולבקר אותן. מסופקני אם טיבו של תהליך חקיקת חוק ההסדרים כהליך מזורז וצר אפשר דיון יסודי במשמעות השינוי המדובר והשלכותיו. ראוי ונדרש לקיים דיון חוזר בעניין מטרה לתקן ולאזן.

הכותב הוא ד"ר במשפטים מאוניברסיטת תל- אביב, ועו"ד שותף במשרד עו"ד פירון (kaisn@firon.co.il )

d&b – לדעת להחליט