העליון דחה בקשה לדיון נוסף: הפס"ד התקדימי על קרקעות הכנסייה ברמלה הפך חלוט

בית המשפט העליון דחה השבוע בקשה לקיום דיון נוסף בפסק הדין התקדימי שניתן על ידו באוגוסט האחרון. בפס"ד - שבעקבות החלטת השופט עוזי פוגלמן הפך לחלוט - דחה ביהמ"ש את ערעורה של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה רמלה נגד הכנסייה האוונגלית-אפיסקופלית בירושלים, ונגד היועצת המשפטית לממשלה. מדובר בחדשות רעות עבור גופי השלטון המקומי, שכן לפסיקת העליון בנושא - שהתקבלה פה אחד על ידי הרכב שכלל את דפנה ברק ארז, יעל וילנר וגילה כנפי שטייניץ - השלכות רוחב משמעותיות. בפועל ההחלטה תשפיע על סוגיית חבותם של גופים ציבוריים ומלכ"רים בהיטלי ההשבחה, הצפויות להשפיע על כיסן של הרשויות.

במסגרת הערעור, שהגישה הוועדה המקומית רמלה לבית המשפט העליון בתחילת השנה, טענה הוועדה כי ועדת הערר המחוזית ובית המשפט המחוזי שגו כשטענו כי יש לפטור את הכנסייה מהיטל השבחה בסך של 3 מיליון שקלים, בגין עסקת מכירה של מקרקעין שביצעה ב-2015, של מגרש שבו קידמה תוכנית לבניית דיור מוגן. לטענת הוועדה, על אף שהכנסייה היא גוף ללא מטרוות רווח, שהחוק מאפשר לפטור מתשלום היטלי השבחה, הכנסותיה של הכנסיה ממכירת המגרש אכן שמשו למטרות רווח.

שופטת בית המשפט העליון, דפנה ברק ארז, דחתה את הערעור באמרה כי "במישור האובייקטיבי, ניתן למצוא טעמים טובים לכאן ולכאן, ויש להודות כי חלק מהם מוסיפים תימוכין של ממש לעמדתן של הוועדה המקומית והיועצת. אולם, במכלול השיקולים, איני סבורה כי יש בכוחם של שיקולי המדיניות להכריע את הכף כנגד לשון החוק. זאת במיוחד בשים לב לכך שלא ניתן לומר ששיקולי מדיניות אלה מצביעים בצורה חד משמעית על כך שיש להעדיף את הפרשנות המצמצמת לסעיף. בנסיבות אלו, אני סבורה כי יש להותיר על כנה את פרשנותו של בית המשפט". ברק ארז ציינה כי במכלול השיקולים אין להתערב בהחלטתו של המחוזי, ואף ביקרה את החקיקה בנוגע להיטלי השבחה בגין ניסוחים לא ברורים, חוסר עדכניות וכדומה.

"דיון נוסף הוא הליך נדיר וחריג"

בבקשה הנוכחית, טענה הוועדה המקומית רמלה, כי בפסק הדין נקבעה הלכה חדשה לגבי פרשנות סעיף לתוספת השלישית. המשמעות היא שמוסד שפועל באחת המטרות המוזכרות בסעיף בדרך של היתר יהיה מחויב בהיטל השבחה, בעוד מוסד שמממש את זכויותיו בקרקע לא יחויב בהיטל השבחה. עוד טענה הוועדה המקומית, כי ההלכה תוביל לשימוש בכספים למטרות ציבוריות שלא תחת הרשות המקומית בה הושבחה הקרקע, והוסיפה שנסתרות הלכות קודמות.

"הדיון הנוסף הוא הליך נדיר וחריג ששמור למקרים יוצאי דופן. מדובר במקרים שעומדים בסתירה להלכות קודמות של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה יש לקיים בה דיון נוסף", כתב בהחלטה השופט פוגלמן. על אף שהסכים כי בפסק הדין שניתן היה משום חידוש, הוא הוסיף כי "המסקנות אליהן הגיע בית המשפט מבוססות על בחינה סדורה של לשון סעיף החוק הרלוונטי ותכליותיו".

"בית המשפט ייחס משקל לפרשנות שניתנה לסעיף זה, בערכאות הדיוניות ובספרות המשפטית, והובאו לפני עמדות מטעם היועצת המשפטית לממשלה", הוא הוסיף. "המסקנה שאליה הגיע בית המשפט העליון מבוססת על מלוא השיקולים". כמו כן קבע שהפסיקה אינה סותרת הלכות קודמות, וכי אין כלל גורף שלפיו יש להעדיף פרשנות מצמצמת בהיטלי השבחה. לגבי הטענה על השכלות כלכליות על סמך החלטות קודמות, קבע השופט כי השלכות רוחב אינן מצדיקות דיון נוסף - משום שלא התבקשה תגובה לא נקבע צו להוצאות.