"הגבריות הרעילה ברשת ימנית מאוד ומסוכנת, והיא זולגת למציאות"

"בזמן שאני לא עובד על פסלים, אני משחק במחשב בין שעתיים לארבע שעות", אומר גיא ברנרד רייכמן, "במשחקים כמו JRPG (ז'אנר משחקי תפקידים יפניים. ר"ק), 'דיאבלו' או 'זלדה'. בעיקרון המחשב דולק כל הזמן, על שלושה מסכים - באחד רצים סרטונים של יוטיוב, בשני טוויץ', בשביל המשחקים, ובשלישי פורומים, מאמרים וחומר קריאה".

ברנרד רייכמן משתתף עכשיו בתערוכה "מה קורה גבר", במרכז לאמנות דיגיטלית בחולון (אוצר מאיר טאטי), העוסקת במושג הגבריות הרעילה שהתפתח באינטרנט, ובוחנת את הגבריות במאה ה־21. הוא מציג סיטואציות ממעמקי האינטרנט מחיבור של פסלים שיצר וחלקי בובות. "הרעיון הוא שאת כאילו צועדת לחדר של גיימר", הוא מסביר.

מתחת לאחת העבודות, שבה נראה פסל של בחור מזועזע, יש כיתוב המסביר שהוא "Just found his mom's profile on onlyfans" (בדיוק מצא פרופיל של אמו ב”אונליפאנס”, שירות מינויים המציע גם תוכן פורנוגרפי). "אמא נהפכת לאימה, היא עוברת איזו הזרה. אני לא חושב שיש מפגש יותר מפחיד מלראות דברים כאלה". מתחת לעבודה אחרת כתוב: "Debating a nazi gamer about the JQ" (לדון עם גיימר נאצי על JQ).

JQ זה קיצור של 'השאלה היהודית'. באינטרנט יש קיצורים לדברים שאסור לך להגיד, כמו זה, או למשל PDF FILE במקום פדופיל. ובעניין הדיונים עם הנאצים, זה לרוב לא מעניין. ב־99% מהמקרים מדובר בילד בן 14־15, שנשאב למחילות ארנב ולפורומים של 4chan (פורומים אפלים, ר"ק), כשבדיוק סבתא שלו קוראת לו לאכול צהריים".

גיא ברנרד רייכמן, 40, בעל תארים ראשון ושני בהיסטוריה ותואר שני באמנויות בבצלאל, הציג בכמה וכמה תערוכות קבוצתיות ואף היתה לו תערוכת יחיד ב"אופנובנק" בסדנאות האמנים תל אביב. במקביל הוא אוצר תוכנית פרפורמנס ארט ב־CCA תל אביב־יפו. "התערוכה שלי עוסקת באינטראקציה מאוד חזקה הפועלת באינטרנט — המנוספירה (manosphere) — אוסף של אתרים, פורומים ובלוגים המקדמים גבריות רעילה, מיזוגניה, התנגדות לפמיניזם, קהילות לזכויות הגבר, ואינסלים (מתנזרים של מרצון ר"ק)".

"המיניות שלי מאוד פלואידית. אני מגדיר את עצמי פאן־סקסואל (משיכה לאנשים כיחידים ללא קשר למגדר שלהם, עכשיו הוא בזוגיות עם אישה. ר"ק). אז אני חווה את הגבריות הזאת מהרבה מקומות ובכמה רמות. עד עכשיו היה מקובל להתייחס לכל זה כעניין של ג'נדר, ואני התחלתי גם להסתכל על זה דרך הפריזמה של מעמד. הטריגר שמניע את התרבות הרעילה הזאת של המנוספירה הוא נערים לבנים, שהובטח להם שכל מה שהם צריכים זה תעודת לידה כדי להצליח בעולם, והם גילו שזה לא המצב".

על הקירות, סביב התערוכה שלו, תלויות עבודות של אורי ליפשיץ מ־2004 השואבות השראה מצילומי עינויים של השבויים העיראקיים בשבי האמריקאי בכלא אבו גרייב. עוד משתתפים בתערוכה שיבץ כהן, גבי קריכלי ויהונתן רון.

אנחנו נפגשים בחמישי שעבר בבוקר, יום אחרי חסימות נתיבי איילון על ידי מפגיני המחאה נגד ההפיכה המשטרית. לאור האמנות הפוליטית שלו אני שואלת אותו אם הוא השתתף גם בהפגנה בליל אמש. "לא. הייתי בהקמת התערוכה", הוא אומר. "אני גם חייב להגיד שפיטורים של מפקד משטרה הם לא משהו שיוציא אותי לרחוב".

אבל הוא דווקא הולך להפגנות בקפלן. "אני נמצא בגוש נגד הכיבוש. אני מצביע חד"ש. אם גנץ ייבחר אני אפגין נגדו, כי הוא עדיין בן אדם שהתהדר בזה שהוא הפציץ בעזה יותר מכולם, אבל אני אעדיף אותו עשרת אלפים מונים על פני כל אחד מהממשלה הנוכחית. אין בהם שמץ של דמוקרטיה או הבנה של העם. בן גביר הוא פשיסט, אפילו הייתי משתמש במילה יותר חריפה. זה מחזיר אותנו לנושא התערוכה כי המנוספירה היא אידיאולוגית מאוד וימנית מאוד, והיא מסוכנת. היא זולגת למציאות. האינטרנט מאפשר לך להיות נורא־נורא רועש וגם לתקוף את אלה שלרוב לא פעילים אונליין. לאסתר חיות אין פרופיל טוויטר".

אפרופו אנשי כוחות הביטחון שלא יוציאו אותך מהבית, מה בדבר איש ביטחון אחד שמביתו יצאת?

"אבא שלי היה בשירותי הביטחון ובשב"כ, וגם הקים את אגף החקירות של הנציבות. הוא מי שתפס את שבתאי קלמנוביץ (סוכן קג"ב שפעל בישראל, ר"ק), וחקר אותו. הוא היה ראש החוקרים של יגאל עמיר ושל המחתרת היהודית. אני בטוח שיש לו תחושות לא קלות בקשר לזה. אלה בטח לא האנשים שהוא שמח לראות בשלטון".