הרצוג: "הצפירה קוראת לנו להתאבל יחד, שיום הזיכרון יהיה נקי ממחלוקת"

אחרי פתיחת אירועי יום הזיכרון בטקס ביד לבנים בירושלים, מדינת ישראל מתייחדת הערב (שני) עם זכרם של 24,213 חללי מערכות ישראל ו-4,255 חללי פעולות איבה בטקס הממלכתי ברחבת הכותל. הטקס נפתח בצפירת דומייה בת דקה, ומיד אחריה נפתח הטקס הממלכתי בהדלקת אבוקת הזיכרון. הטקס מתקיים במעמד נשיא המדינה יצחק הרצוג והרמטכ"ל רב-אלוף הרצי הלוי שינאמו, והגיע אליו גם שר הביטחון יואב גלנט.

"הצפירה שפילחה את הדממה זה עתה, עושה את דרכה מקצה הארץ עד קצה, מרעידה את נפשנו, מפלסת דרך לזיכרון, המציף אותנו בדממה. אני שואל את עצמי, אותנו: לאיזו עוד מדינה בעולם יש קול מיוחד כזה? זה קולם של הכאב והתקווה, היגון והגאווה. זה קולה של מדינת ישראל. קול שקורא לנו לעצור לרגע, לנצור את הקדושה, לזכור ולהתחבר, ביחד. והשנה, בעיצומם של ימי מחלוקת, הקול הזה חזק, וצורב, וזועק, וכואב מתמיד", אמר הרצוג בפתח נאומו.

"השנה, יותר מאי פעם, הקול קורא לנו, בלב הדומייה הזועקת: כולנו – יחד. קורבנם לא היה לשווא, ולעולם לא יהיה לשווא. אני פונה אליכם – אחיי ואחיותיי אזרחיות ואזרחי ישראל, ברגע הקדוש הזה, מכאן - מכותל הגעגועים והדמעות, ממנו לא זזה שכינה מעולם; ומבקש שנתאבל ביגוננו – יחד. שנניח לגעגוע לעטוף אותנו – יחד. שניתן לקול כאבנו המשותף, להישמע ברמה ביום הזיכרון הזה כשהוא נקי ממחלוקות. כשאנו בוכים על בנינו ובנותינו. כשאנו ממאנים להינחם. כי אינם".

נשיא המדינה סיפר בנאומו על חלקה צבאית אחת – חלקה 9, באזור א' של בית העלמין הצבאי בהר הרצל. "חלקת אלוהים אחת קטנה", כדבריו, שמייצגת את תמצית הפסיפס הישראלי המלוכד. הרצוג פירט על החללים, שבה טמונים זה לצד זו צברים וצבריות ילידי הארץ – חלקם נצר לדורות רבים בישראל, לצד עולים מכל רחבי תבל, אנשי גיוס חו"ל ומתנדבי חו"ל, חללי צה"ל, המשטרה ושלוש המחתרות, חרדים, מסורתיים, דתיים וחילונים, אם ובתה, בעלי מקצועות שונים, בגילים שונים וממצב משפחתי שונה.

הרצוג פתח בסיפורו של טוראי יוסף צבי שטראוס, יליד הונגריה, נער צעיר ושורד שואה, שעלה בספינת המעפילים "לטרון" וגורש לקפריסין. הוא היה תלמיד ישיבת "קול תורה" בירושלים, שבברכת רבותיו, הצטרף למערכה ב-1948, ונפל בקרב באזור ארמון הנציב, כשהוא רק בן 17. לצידו, טמון יוסף אחרק – שעלה מתימן, שלוש שנים לפני שנהרג בהגנה על שכונת מאה שערים. "הוא חלם לבנות חיים חדשים במולדת האהובה", כתבו קרוביו של יוסף, שהותיר אחריו אישה צעירה ותינוק בן כמה חודשים.

אריק פניגשטיין, מוזיקאי מחונן, סירב לבקשת הקונסרבטוריון של ירושלים לצאת להשתלמות מעבר לים. "לא אוכל לעזוב את הארץ בזמן המאבק", אמר פניגשטיין, שנמנה עם שורות המשטרה במקביל לשירותו כחובש ב"הגנה". הוא היה ההרוג הראשון של כוח המגן הישראלי אחרי קום המדינה.

הרמטכ"ל הרצי לוי, הערב | צילום: קונטקט

"רחמים אליעזר – איש גיוס חוץ לארץ – מבולגריה, ורפאל פֶרְגִי פָדְלוֹן מִלּוּב, וליאון מוריס אָמְזֶל מצרפת, ודויד הר זהב ואפרים אוסטר מפולין; ויעקוב ורנר מילר – יליד גרמניה, וישראל פניגשטיין – הקוּפַאי מקולנוע "אוֹרְיוֹן": כולם-כולם – טמונים בחלקה 9. דויד נתנאל מינץ – שאביו נרצח במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, לצד הנרי פֶרְנֶבּוֹק – שאביו נרצח באושוויץ; ואורי כהן – שבתחילה התנדב לצבא הבריטי, ומקום מנוחתו בשורה 6, בסמוך לאיש האצ"ל רפאל מייק מיקא – שבשורה 5. לכולם כתובת אחת – חלקה 9, הר הרצל, ירושלים".

בן ציון סרג'יו פבונצ'לו, גם הוא טמון בחלקה 9, עלה מרומא מעט לפני שנפל – כשהוא בדרכו ללוות שיירות לירושלים הנצורה. 'כאן קוראים לי בן ציון. כאן אצור חיים חדשים. ללא דעות קדומות וללא הבדל בין אדם אחד למשנהו'", ציטט הרצוג. "המילים שלו, האחרונות, מהדהדות אצלי, ולא עוזבות. מוליכות את הלב שוב ושוב לאותו מקום. חלקה: 9, אזור: א, בית העלמין בהר הרצל, ירושלים. חלקה אחת. חלקת אלוהים קטנה. חלקה שכל כולה עם אחד".

הנשיא אמר כי "לכל חלל סיפור משלו, דרך משלו, תפיסות, אמונות ואורחות חיים משלו, אבל המשותף לכולם, הוא שלכולם כתובת אחת - חלקה 9, הר הרצל, ירושלים. כולם - מכל הגוונים, ארצות המוצא, המקצועות ואורחות החיים, כולם האמינו בתקומת ישראל בארצו, כולם חלמו על מדינת ישראל, כולם רצו לבנות ולהבנות בה. כולם שילמו בחייהם את מחיר הבית הלאומי המשותף, כאן בארץ מולדתנו".

נשיא המדינה התייחס בנאומו לשבר הפוקד את החברה הישראלית ביום הזיכרון השנה: "אזרחיות ואזרחי ישראל, הצפירה השנה, קריאת הצופן הישראלית כל כך, היא קריאת השכמה לכולנו. מחיר המחלוקת הפנימית כבד, כבד מאוד. במקום הקדוש הזה, בו נשבעים להגנת המולדת רבים מחיילינו, זה הזמן לשוב ולהתחייב: יש לנו צבא אחד ומדינה אחת. צה"ל ומשרתיו מוכרחים להישאר מחוץ לכל מחלוקת. כולנו, מכל גווני העם, חייבים למצוא את המאחה והמאחד בינינו. ולא רק בבתי העלמין. לבסס את ברית החיים, להתחייב לאחדות ישראל, לנצח ישראל, למדינת ישראל היהודית והדמוקרטית".

הנשיא פנה גם למשפחות השכולות: "אני שומע מכן את הדאגה העמוקה לאחדות ישראל. וכפי שהבטחתי, אני פועל יום-יום, שעה-שעה, כדי שנשמור על המדינה האהובה שלנו כמדינה חזקה ומאוחדת, יהודית ודמוקרטית. ברגע הקדוש הזה אני חוזר ואומר לכם מעומק לבי: קורבנם לא היה לשווא". הרצוג ביקש להוקיר, לחזק ולחבק את כל אנשי שירות הביטחון "שמגנים עלינו יומם ולילה, בעומס עצום, במסירות ובתחושת שליחות".

הרמטכ"ל, רב אלוף הרצי הלוי, שחזר בנאומו את הרגע שבו פגש לראשונה משפחה שכולה – זו של אבנר אביק גבורין, שנפל במלחמת יום כיפור בסיני. "לכל אחד סיפור חיים, מסע ודרך משלו. וכולם יחידים בעולם", אמר הלוי. "הם באים בשערי השירות הצבאי והופכים רעים לנשק; ישנים זה לצד זה באוהל הטירונות, מחפים זה על זה במארב הלילי, ומשתפים בסיפורים על ילדותם, על משפחותיהם ועל חבריהם".

"אבנר, אביק, נולד ביום חורף קר. הוא גדל והיה לתלמיד מחונן, אוהב שירה, מדריך ומרכז שבט בתנועת הצופים. ספורטאי, צלם ושחקן חובב. יחידי בעולם. הוא התגייס לנח"ל המוצנח והתנדב לקצונה. משפרצה מלחמת יום הכיפורים, הצטרף בראש מחלקתו לקרבות הקשים בסיני. כשחיפש לחיילו ולו מקום מסתור, פגע בהם פגז ואבנר נהרג. זמן לא רב לפני כן, כתב לבטי רעייתו הטרייה 'היום, תוך כדי אימונים, זינקנו על קוצים ואבנים בתוך הגשם והבוץ. לפתע מצאתי את עצמי בתוך שיח, כשחלק מגופי בשלולית ענק, ואני שוכב לי בשלווה – חושב על ימים שיגיעו, ימים איתך'", שחזר הלוי את סיפורו של אבנר.

"תמונתו של אבנר ניבטה אלי כנער צעיר מקיר הזיכרון בשבט הצופים הירושלמי 'משואות'. דמותו הייתה לנו מופת של מצוינות, אחריות ודוגמה אישית. אף שלא הספיק להגשים אפילו מקצת מהבטחת חייו, זכרו פועם עד עצם היום הזה בחלל שנותר אחרי לכתו. הדפיקה בדלת מפצלת את שעון המשפחה לשניים: הזמן האחד מתרחק לאחור, אל חיים שהיו ואינם עוד. הזמן האחר נע קדימה, אל המשך החיים בצל האובדן", הוסיף הרמטכ"ל.

לא מכבר ציינו את חירותנו ההיסטורית, ובקרוב נציין את חירותנו המודרנית – עת התקבצנו מכל קצווי תבל והקמנו מדינה. אסתר ובן ציון גבורין קמו מאפר מחנות ההשמדה, ראו כאן תקומה לאומית ושילמו מחיר אישי כבד. הם ראו אותנו מתפתחים, מתמודדים עם קשיים וחלוקים לעיתים – אך הולכים ומתחזקים", אמר הלוי.

"ולאן פנינו מכאן? מחר נעמוד בבתי העלמין לצד בני המשפחות. אני מייחל, כי ביום הזה, שהוא מעל לכל זמן, נהיה נאמנים למורשתנו ונתמסר אך ורק להתייחדות עם זיכרון הנופלים ועם כאבנו על לכתם. מעל לכל זמן, ומעבר לכל מחלוקת. מתוך אחריותנו להגן על זכר הנופלים, נניח מחר את ענייני השעה מחוץ לבתי העלמין. נאפשר למשפחות, למפקדים ולחיילים להתאחד בשבועתם הקדושה – ולכבד את זכר הנופלים", אמר הרמטכ"ל, בצל המחלוקות בעם, גם סביב המהפכה המשפטית.

עוד הוא אמר כי "כמפקד הצבא, חובתי להגן על מדינת ישראל ולעשות כל שניתן כדי להבטיח את שלומם של חיילי צה"ל בקרב, באימונים ובחיי היומיום בבסיסים. אני מתחייב כי נמשיך לטפל בפצועים ובנפגעים, ולעשות כל מאמץ להשיב את השבויים והנעדרים. אנו, מפקדי צה"ל וחייליו, לא נשכח את הנופלים, כי הם שציוו לנו להמשיך במשימה, להעז ולהסתכן. הם השורשים העמוקים עליהם נבנתה מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית. זכרם הוא מגדלור לחובתנו העליונה להגן עליה. לא נשכח אתכם, נמשיך ללוות אתכם ולקיים יחד את צוואת בניכם ובנותיכם – שיהא קיומנו כאן ראוי לקורבנם, לצוואתם, לחובתנו".

אירועי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה ימשיכו היום ומחר, בתום טקס הזיכרון. ב-21:15 יתקיים האירוע "שירים לזכרם" בכנסת ישראל במעמד נשיא המדינה הרצוג, ראש הממשלה בנימין נתניהו, יו"ר הכנסת אמיר אוחנה, שר הביטחון יואב גלנט, שר העבודה יואב בן צור, הרמטכ"ל הרצי הלוי והמפכ"ל יעקב שבתאי.

מחר ב-08:30 יתקיים מעמד הקראת שמות חללי מערכות ישראל בהיכל הזיכרון הממלכתי בהר הרצל במעמד שר הביטחון גלנט ומנכ"ל משרדו האלוף במיל' אייל זמיר. בשעה 11:00 תישמע צפירת דומייה בת שתי דקות, ומיד לאחר מכן ייערך הטקס הממלכתי לחללי מערכות ישראל בהיכל הזיכרון הממלכתי בהר הרצל במעמד נשיא המדינה, ראש הממשלה, יו"ר הכנסת ונשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות. שם גם ייערך מטס מיוחד של מטוסי קרב מעל בית העלמין הצבאי. באותה השעה ייפתחו הטקסים הממלכתיים בבתי העלמין ברחבי הארץ.