דניאל קרצר: "עזה לא תהפוך לדמוקרטיה - אתם לא רוצים לכבוש אותה"

"אתם לא רוצים לכבוש מחדש את עזה, אתם לא תהפכו את עזה והגדה המערבית לדמוקרטיה משגשגת מהסוג שיהיה נפלא לראות. אתם נכנסים למבצע טקטי אבל אני לא בטוח שיש לו יעד אסטרטגי, אלא אם כן - וזה הולך להישמע אולי מעט טיפשי - ישראל תגיע למסקנה שהיא לא יכולה להחזיק בשטחים הכבושים יותר. זה נשמע טיפשי כי זה כל כך מובן מאליו, אבל האם זה עומד לקרות? זו שאלה רטורית כמובן", כך אומר הדיפלומט היהודי־אמריקאי פרופ' דניאל קרצר (Kurtzer), שכיהן כשגריר ארה"ב בישראל בשנים 2005-2001, בריאיון ל"כלכליסט".

קרצר (74) פרש ממחלקת המדינה של ארה"ב ב־2006, שנה לאחר סיום כהונתו כשגריר בישראל, והתמנה לפרופסור ללימודי המזרח התיכון בבית הספר ליחסים בינלאומיים על שם וודרו וילסון של אוניברסיטת פרינסטון. אבל בריאיון וידיאו שנערך עמו בערב שישי ניכר שהדיפלומטיה עדיין זורמת בעורקיו, רק בלי הצורך להיות דיפלומטי כלפי כולם.

"גולדה מאיר לא שרדה את ההשלכות של מלחמת יום כיפור, ואני פשוט לא רואה תרחיש שהממשלה הנוכחית, ובפרט בנימין נתניהו, שורדת את זה", הוא אומר. "ועדת החקירה הבלתי נמנעת שתוקם תרד לשורשי הכשל המודיעיני — איפה היו אמ"ן, השב"כ, המוסד? האם התקבלו אזהרות ממצרים? יבדקו היטב גם מה קרה במישור המבצעי - האם הצבא אכן העביר חלק גדול מאוגדת עזה לשומרון על מנת להגן על מתנחלים? האם צה"ל אכן דילל את כוח האדם בבסיסים בעוטף עזה בעקבות החג? אני יודע שישראלים אוהבים לנסוע הביתה בחג, ושזה חלק מהתרבות, אבל השילוב הזה בסופו של דבר גרם לעובדה שתושבי העוטף המתינו לצבא במשך 8, 10 ו־12 שעות. אז תהיה הכאה על חטא בדרג המבצעי, וצריכה להיות הכאה על חטא גם בדרג הפוליטי".

מדוע?

"אני לא יודע את זה בוודאות, אבל קשה לי מאוד להאמין שלא היה מודיעין בכלל, ושהדרג הפוליטי לא תודרך בכלל על האפשרות הזו של מתקפה. שירתי ביחידת המודיעין של מזכירות המדינה במשך 3.5 שנים, ואני וחבריי ידענו שלפעמים נהיה נודניקים שמעבירים מסרים שיהפכו אותנו לכלב נובח ולא נושך, אבל זו העבודה: אתה מזהיר שיש איום, ואז או ששום דבר לא קורה או שהשמים נופלים. אחת השאלות החשובות ביותר שתונח לפתחה של ועדת החקירה היא האם הדרג המדיני הבכיר לא הקשיב לתדרוכים, או לא רצה להקשיב. יש למה לצפות בהקשר לוועדת החקירה, שגם אם הרבה ממנה יהיה חסוי, הרבה ממנה יהיה גלוי לציבור, ואלה יהיו זמנים מאתגרים מאוד לישראל".

קרצר נולד וגדל בניו יורק, שבה הוא מתגורר עד היום עם שילה, רעייתו ואם שלושת בניו. אחד מהם הוא ד"ר יהודה קרצר, נשיא מכון השלום הרטמן בצפון אמריקה. במהלך 29 שנותיו בשירות החוץ של ארה"ב, שירת, בין היתר, כשגריר במצרים, ככותב נאומים וכחבר צוות התכנון של מזכיר המדינה ג'ורג' שולץ. קרצר, תומך עיקש בפתרון שתי המדינות, היה שם ברבים ממאמצי המשא ומתן לשלום בין ישראל לפלסטינים, ובין היתר, בשנת 1991 היה חבר המשלחת האמריקאית לוועידת השלום במדריד. את תובנותיו משנות המשא ומתן ריכז בספרו "משא ומתן לשלום ישראלי־ערבי: מנהיגות אמריקאית במזרח התיכון", שראה אור בשנת 2008 (מחבר שותף: סקוט לסנסקי).

את שנותיו בשירות החוץ האמריקאי עשה כאיש אמונם של רפובליקנים, אבל ב־15 השנים האחרונות עבר לצד השני של המפה הפוליטית, כולל תמיכה בברק אובמה לנשיאות וטור שפרסם מעל עמודי "הוושינגטון פוסט" בשלהי נובמבר אשתקד, שקורא לנשיא ג'ו ביידן לקצץ את הסיוע הביטחוני לישראל על רקע ממשלת הימין הקיצוני שהוקמה בה.

הוא היה כאן, במזרח התיכון, גם בזמנים הקודרים יותר - הוא שירת בקהיר בזמן רצח נשיא מצרים אנואר סאדאת ב־1981 על רקע תהליך יוזמת השלום עם ישראל, ושימש כשגריר בתל אביב תחת הנשיא ג'ורג' ווקר בוש (הבן) בזמן האינתיפאדה השנייה ומבצע חומת מגן ב־2002. נושא ההרצאה שלו בפרינסטון בשבוע שעבר היה אמור להיות ההפיכה המשטרית בישראל. הנושא השתנה ברגע האחרון למלחמה. את ההרצאה פתח באומרו: "נהגתי לומר על 4.5 שנותיי כשגריר בישראל שהן היו השנים הגרועות ביותר. טעיתי. עכשיו גרוע יותר".

ההיכרות הזו מביאה אותו לחשוש שישראל עומדת לשחזר את הנרטיב של תמיכה בינלאומית נרחבת לאחר פיגועי טרור מזוויעים, ואובדן הקרדיט הכרוך ביציאה למבצע צבאי עוצמתי אגרסיבי. "זה כמעט אף פעם לא נגמר טוב, כי זה כמעט אף פעם לא מסתיים בהליך פוליטי, וסביר שכאן מדובר באותה הבעיה", הוא אומר. "תשומת לב תקשורתית היא עניין חמקמק, והתמונות מהטבח בעוטף כבר מתחילות להתחלף בתמונות ההרס בעזה והסבל האנושי שם. אז הדברים משתנים והם ימשיכו להשתנות ככל שהמבצע הצבאי בעזה יתקדם".

איך?

"ארצות הברית כרגע לא אומרת לישראל לעצור, אבל אני חושב שהיא כן אומרת לישראל: 'שימו לב שאתם לא נכנסים לסיטואציה שאין ממנה מוצא קל. תבינו מה אתם הולכים לעשות ותתאימו את עצמכם לנסיבות'. דרך אחת, למשל, תהיה לשנות את הרטוריקה: כולם בישראל עולים עכשיו לשידור ואומרים שצריך להשמיד את חמאס, למחוק אותם מעל פני האדמה, אבל מה המדדים לזה?

"אפשר לערוף את הראשים שלהם, אבל הם יחזרו עם הנהגה חדשה. ולכן הצעד הראשון צריך להיות הכנת הציבור באמצעות שינוי הרטוריקה - לומר, למשל, שאנחנו רוצים להכות בחמאס מכה אסטרטגית. זה טיעון שניתן לטעון. התנאי השני הוא לחשוב היטב לפני מבצע קרקעי. קודם כל, זה יהיה מסוכן מאוד עבור ישראל, שתספוג הרבה אבידות בנפש. אבל מעבר לזה, מה אסטרטגיית היציאה? ראינו את זה באפגניסטן ב־2020, שהדרך היחידה לצאת היא לברוח".

כמה מהאחריות למלחמה הזו מוטלת על נתניהו וקואליציית הימין הקיצוני שלו?

"אני לא אעשה כאן האשמת קורבן, וישראל היא הקורבן. חמאס היה תוקף גם בהינתן ממשלה אחרת - אולי לא עכשיו, אין לדעת - אבל העובדה שחמאס מתכנן את המתקפה הזו כבר לפחות שנתיים מעידה על כך שאין לה קשר לקואליציה הזו. עם זאת, הקואליציה החריפה את העניינים, חיממה את המתחים. אני חושב שהקואליציה אשמה בהרבה מאוד דברים, אבל לא במתקפה הזו".

לפני פחות משנה קראת לביידן לקצץ את הסיוע הביטחוני לישראל, בטענה שהכלכלה הישראלית חזקה דייה, ושארה"ב צריכה להרחיק את עצמה מבצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר. בדיעבד, אתה מתחרט?

"אני מתחרט על ההתנסחות שלי, שכנראה לא היתה מספיק זהירה. חיפשתי דרך לגרום למדיניות האמריקאית לשים לה ליעד את הדברים שבן גביר וסמוטריץ' יכולים להשתמש בהם כחלק מהארסנל שלהם. וזה משהו שקשה לעשות, כי אקדח הוא אקדח הוא אקדח. לא חזרתי על הטיעון הזה כי אני לא מוצא את הניואנס המתאים לבטא אותו, ולפיכך מתחרט על כך שדבריי הובילו לסוג המסקנה שאנשים הסיקו בצדק.

"הדבר היחיד שאני לא מתחרט עליו הוא שכבר כעת יש לנו את חוק לייהי (על שם הסנאטור של ורמונט שיזם אותו, פטריק לייהי - ר"ד) שדורש מארה"ב לפקח על השימוש בנשק שהיא מספקת, ומשמש מנוף לחץ על המדינות שמקבלות את נשק הזה. מעולם לא עשינו את זה לגבי ישראל. אני חושב שזה צריך להיעשות, וזה לא בהכרח יוביל להפסקת מכירת הנשקים, אבל זה כן עשוי לגרום לישראל לשים לב קצת יותר. ואם את רוצה דוגמה, רק תראי מה בן גביר עשה השבוע - הוא פתח את הזכות להחזיק בנשק לכולם ללא בדיקות רקע וללא שום אימונים. הוא פשוט רוצה שכולם יהיו חמושים. המשמעות היא שכולם הופכים לאקדח מעשן. אז נכון שרוב האנשים בישראל מאומנים בנשק, כי הרוב משרתים בצבא, אבל האם את באמת רוצה שחרדים יחזיקו נשק? לא, את רוצה להגן עליהם, כי הם זקוקים להגנה. אלה הסוגיות שאני לא בטוח כיצד להתמודד איתן, אבל אם הייתי כותב את הטור היום, לא הייתי כותב את מה שכתבתי".

אתה תומך נצחי של פתרון שתי המדינות. אתה מאמין בפתרון הזה גם כיום?

"המציאות היא שעדיין אין אלטרנטיבה למה שתרצי לקרוא לזה, שתי מדינות, הפרדה, שכל אחד מהעמים ילך לדרכו עם מינימום האינטראקציה הנדרשת, והסיבה שאני אומר את זה היא שתחשבי על כל יתר האלטרנטיבות - האם מישהו באמת רוצה מדינה אחת שבה לכולם יש זכויות שוות וקול שווה בהצבעה?

"אולי ישנם פלסטינים שרוצים בכך, אבל הם לא רבים, משום שהם יודעים שהיהודים עדיין יגברו עליהם, וישראל גם לא רוצה בכך, משום שאז היא תפסיק להיות מדינה יהודית. האם יש אלטרנטיבה של מדינה אחת שבה לא נותנים לפלסטינים זכויות שוות? לא. כבר כעת יש ארגוני זכויות אדם שמאשימים את ישראל באפרטהייד, ואם תעשו את זה, כולם יאשימו אתכם בכך. האפשרות של ירדן כבר לא קיימת".