"משרד החינוך נעלם. בתי הספר לא איתרו את ילדי המילואימניקים"

קשה לחשוב על תשובה שחברי הכנסת רגילים יותר לקבל ממשרד החינוך מאשר "אין לנו נתונים". בדרך כלל זה קורה דווקא לגבי נתונים רגישים ואקטואליים שממש חיוני שיהיה אותם. היום התברר בישיבה משותפת של ועדות החינוך וזכויות הילד של הכנסת בנושא המענים לילדי המשרתים במילואים, שלמשרד אין נתונים על מספר ילדי חיילי המילואים. גם למנהלי בתי הספר אין אם הם לא נקטו יוזמה וביררו.

לכאורה, יו"ר ועדת החינוך ח"כ יוסף טייב, שכבר נמצא שנה בתפקיד, היה צריך להתרגל לכך שלמשרד אין נתונים. אבל הוא בכל זאת נדהם. "אתן מבינות מה אתן אומרות לי?", שאל את נציגות המשרד. "אני לא מאמין שאפשר ליישם תוכנית של מתן מענה לילדי המילואים בלי לדעת מה ההיקפים".

בהיעדר נתונים ממערכת החינוך על התלמידים, טייב נאלץ להתבסס על נתוני ביטוח לאומי. בחודשיים הראשונים של המלחמה היו כ־247 אלף ילדים ונערים עד גיל 18 שיש להם הורה במילואים ובדצמבר 231 אלף. כלומר, סביר שיש ילדים כאלה בכל כיתה בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי. סא"ל מיל אסף סנדרוביץ', מהעמותה למען משרתי המילואים, קרא להעביר לבתי הספר את המידע על ילדי המילואים במהלך יזום כמו שהועבר המידע על הסטודנטים המשרתים למוסדות להשכלה גבוהה.

בין הפעילים והפעילות למען בנות הזוג של אנשי המילואים שררה הסכמה: לא רק שהמצב לא השתפר מאז הכאוס של ראשית המלחמה באוקטובר, הוא הולך ונעשה גרוע. רותם אבידר צאליק מפורום נשות המילואים, אם לשלושה ילדים בגיל הרך, אמרה שבניגוד למשרדי ממשלה אחרים, "משרד החינוך נעלם. הוא לא איתנו. אנחנו לבד. כולם שם והוא לא. זו חוויה יום-יומית".

לדבריה, כשמערכת החינוך היתה סגורה, היה קל יותר. "ברגע שחזרו המסגרות הילדים שלי מתפרקים, כל אחד בתחומו ברגרסיה אחרת. אנחנו מקבלות כל אחת דיווחים על הקושי המטורף של הילדים אבל עם המון פליאה מצד מערכות החינוך של איך זה יכול להיות, למה הילד מרטיב, למה יש אלימות, למה יש איחורים. אצל הילדים הגדולים זה התמכרויות ונשירה".

היא הקריאה נתונים מסקר של מכון מאגר מוחות שנאספו בין חברות הפורום: 79% מהנשים העידו על שינוי לרעה במצב הנפשי של הילדים בעקבות יציאת בן הזוג למילואים; 84% מהנשים דיווחו שחלה נסיגה במידת העצמאות של הילדים; 73% מדווחות שהילדים ישנים פחות ומתקשים להירדם; 54% מהנשים מדווחות על פגיעה בלימודים.

רותם לוי מפורום נשות המילואים אמרה ש"אני רק חושבת שהבן שלי ישמע בהפסקה ש־21 חיילים נפלו ומה הוא ישאל את עצמו, ולא יודעת אם יהיה מישהו שיחבק אותו. אם עד היום הוא לא קיבל את החיבוק, איך דווקא היום יקבל אותו? בתי הספר עוד לא הבינו איפה הם נמצאים. הם לא איתרו את משפחות המילואים. אפילו עוד לא אספו את המידע הזה".

היא סיפרה גם ש"אמהות מקבלות נזיפות על הידרדרות בלימודים. הילדים לא הולכים לישון בזמן. יש ילדים שנרדמים בחצות, כי קשה להם לשחרר את המחשבה של איפה אבא עכשיו. לצפות ממנו שיגיע לשיעור ב־8 בבוקר בהנחה שהאמא הצליחה לפזר את כל הילדים, ואז הוא גם מקבל נזיפה. על מה הילד מרגיש אשם? פשוט אל תעירו לילדים האלה".

מנכ"לית ארגון גנים ברמה אחרת לוסי חדישה אמרה כי "אין לנו שום מענה, לא ממשרד החינוך ולא מהשלטון המקומי. יש מצוקות ללא מילים. רגרסיה בשינה ובגמילה. ילדים באים מלחץ של אמהות שצריכות להתמודד עם המצב. כל המענים זה לילדים יותר גדולים, כאילו ילד נולד בן 3". היא טענה שאין שום ליווי לגננות. "הפעוטות לא בחרו את המצב".

סגנית מנהלת המינהל הפדגוגי במשרד החינוך מירי נבון אמרה כי "בתחילת המלחמה היה כאוס אבל דברים נכנסו למסלול. אנחנו שומעות שיש הרגשה שדברים הולכים ומחמירים וניקח לתשומת לבנו". מנהלת היחידה למצבי משבר במשרד החינוך ריבה שכטר אמרה שהמשרד צריך לטפל בהרבה מאוד מענים רגשיים של ילדי החללים, ילדי המפונים וילדי המילואים. "אנחנו בספיגה להכל ויכול להיות שדברים מתפקששים". עם זאת, היא הדגישה שתוכניות הסיוע הפסיכולוגי וכן מוקד הסיוע הריגשי של המשרד תוגברו מאוד.

ממשרד החינוך נמסר: "המשרד הנחה את בתי הספר וגני הילדים לגלות רגישות כלפי תלמידים שהוריהם בשירות מילואים ולהעניק להם תמיכה מלאה בתקופה זו. כמו כן, המשרד הקים מוקד סיוע רגשי עבור ההורים כבר מהיום הראשון למלחמה, כדי לתמוך בהם ולסייע להם בהתמודדות עם הקשיים והאתגרים. במקביל, המשרד מגבש בימים אלה חוזר מנכ"ל בנושא ליווי ותמיכה לתלמידים בכל שלבי הגיל שהוריהם משרתים במילואים לאורך זמן ממושך בתקופת מלחמה. החוזר יכלול התייחסות להיבטים רגשיים, חברתיים ולימודיים, בדגש על תמיכה לילדים ומתן המענים הנדרשים להם, בהתאם לצורך".