שתיקה כואבת במיוחד: "ארגוני הנשים בעולם נטשו ובגדו בנו"

אחד הסרטונים המוקדמים והמטרידים ביותר שעלו ממתקפת חמאס ב־7 באוקטובר הציג אשה צעירה, חבולה ומדממת, הנגררת החוצה בידי השובים שלה מג'יפ ומוצגת לקול קריאות וסיסמאות "אללה אכבר". עוד לפני שהעולם הבין את היקף או עוצמת הזוועות שהתחוללו באותו יום, הכרנו את הפנים שלה, שצולמו ושותפו עם העולם על ידי החוטפים שלה בעצמם. שמה הוא נעמה לוי והיא בת 19. שלושה שבועות לאחר חטיפתה ונעמה עדיין בשבי בעזה לצד חטופים ישראלים אחרים שנשבו בידי חמאס.

בטבח שביצע חמאס נרצחו מעל 1,400 ישראלים ונחטפו לפחות 240 אנשים, רובם אזרחים ובהם נשים וילדים. בשבועות שעברו מאז אותו יום מתגלים בכל יום פרטים נוספים לגבי הברוטליות של הפשעים שלהם. אחד הממצאים הבולטים שנחשפו הוא שאונס ואלימות מינית שימשו ככלי נשק בהתקפה הזו של חמאס.

"בהתבסס על הידע המוקדם שלי, הנחתי שתהיה אלימות מגדרית, אבל לא חזיתי את מידת האכזריות והברוטליות שאנחנו עכשיו מבינים שהיו חלק אינהרנטי בטבח של חמאס", אמרה פרופ' רות הלפרין־קדרי, מומחית למשפט בינלאומי וזכויות נשים. היא חברת סגל בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר־אילן, שם היא עומדת בראש מרכז רקמן לקידום מעמד האשה, שאותו ייסדה.

הלפרין־קדרי בטוחה שהמתקפה המכוונת ומעוררת האימה נגד נשים וילדים, שכללה עינויים ואונס, היתה "יעד מרכזי במתקפה. זה היה אלמנט מרכזי במלחמה שלהם נגד ישראל והיהודים". לדבריה, הפגיעה בקבוצות הללו נתפסת בארגוני טרור "כדרך היעילה ביותר להפצת אימה בקרב אויב".

"יש היסטוריה ארוכה של שימוש בפשעים נגד נשים כנשק במלחמה. מאז ראשית הזמן, הגוף של נשים נתפס כסמל של המדינות, אז חילול הגוף של נשים מקביל לחילול הגוף הלאומי. חילול מסוג זה נועד לגרום להשפלה הלאומית האולטימטיבית באמצעות חילול האשה", אומרת הלפרין־קדרי. "שימוש בנשים כנשק במלחמה מוכר כיום כפשע מלחמה, ובהחלט פשע נגד האנושות, אך הוא יכול להוביל גם לרצח עם".

הדיווחים על אונס המוני ואלימות מינית מבוססים על מקורות מרובים, בהם עדויות מניצולים מפסטיבל המוזיקה נובה ברעים וממקומות אחרים שראו כיצד אונסים נשים לפני שהן נרצחו או נחטפו, עדויות של המחלצים, הררי הראיות הפורנזיות התואמות לעינויים ואונס וכמובן סרטונים שחמאס צילמו. באופן טבעי, אין עדויות מגוף ראשון וזאת מכיוון שלפי ההערכות הנשים שנאנסו, נרצחו או נחטפו בידי האנסים.

"באחת החקירות שחשפו בצה"ל המחבל מסביר שהם קיבלו הנחיות ספציפיות ממפקדיהם לפעול נגד ציווי האסלאם שאוסר פגיעה בנשים ובילדים. המפקדים אמרו להם שעליהם לפעול נגד העקרונות הדתיים שלהם ולפגוע במכוון בנשים ובילדים", אומרת הלפרין־קדרי. מחבל נוסף שנתפס אמר: "חמאס הורו לנו לרוצץ את הראשים שלהם ולערוף אותם, ולחתוך את הרגליים שלהם". הוא אמר שקיבלו אישור לאנוס נשים - חיות ומתות. מתנדב ביחידה בצבא לזיהוי ולקבורת החיילות סיפר לצהובון הבריטי דיילי מייל כי "יש ראיות לאונס המוני ברוטלי של נשים וילדים".

"זה בלתי נתפס"

מבחינתה של הלפרין־קדרי ומבחינתם של ישראלים רבים, במיוחד נשים, הזעזוע מההתקפות הללו הועצם בשל התגובה המבולבלת של העולם, בעיקר מצד ארגוני זכויות האדם וארגוני הנשים. מרבית הארגונים הללו התמקדו רק בהשפעת המלחמה על תושבי עזה, ובקושי פרסמו תגובה בנוגע לפשעים המתמשכים נגד הנשים והילדים הישראלים שהובילו לפריצת המלחמה מלכתחילה. "אני בתחושה קשה של נטישה ואפילו בגידה. ידעתי שזה יהיה קשה, וידעתי שיש לנו חלון זמן קצר לקבלת סימפטיה... אך לא חשבתי שנחווה את מה שקורה עכשיו, ביטול של כל מה שקרה ב־7 באוקטובר", היא אומרת.

הדוגמה הבולטת ביותר לכך היא התגובה של ארגון הנשים של האו"ם, שהוא הארגון הבכיר ביותר האחראי להגנה על נשים. הארגון פרסם הצהרה ב־13 באוקטובר, כמעט שבוע לאחר הטבח והחטיפות, שלפיה "ארגון הנשים של האו"ם מגנה את ההתקפות על אזרחים בישראל ובשטחים הכבושים ומודאג ביותר מההשפעה ההרסנית על אזרחים, כולל נשים וילדות". ההצהרה הזו לא כוללת התייחסות נוספת לישראל או לקורבנות הישראלים ולא מזכירה את החטופים, אלא מביעה דאגה אך ורק למשבר ההומניטרי בעזה וחוזרת על התמיכה בנשים הפלסטיניות בלבד. ב־20 באוקטובר הארגון פרסם הצהרה שנייה וארוכה יותר בנוגע ל"ההשפעה ההרסנית של המשבר בעזה על נשים וילדות", שגם היא לא כוללת התייחסות לפשעים שבוצעו נגד נשים ישראליות.

"הופתענו ונדהמנו מכך שהם אפילו לא הכירו בקיום הטבח", אמרה ד"ר כוכב אלקיים לוי, מומחית למשפט בינלאומי באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת רייכמן, שם הקימה את מכון דבורה למגדר וקיימות. בתגובה להצהרה הזו של ארגון הנשים של האו"ם מ־13 באוקטובר, אלקיים לוי ניסחה מכתב בשיתוף עם ארגונים נוספים ובו האשימה את ארגון הנשים של האו"ם בהתעלמות מ"המצב המחריד של יותר מ־222 חטופים, נשים, גברים וילדים מגיל 9 חודשים ועד ל־85" ומ"המתקפה האכזרית והזוועות שביצע חמאס נגד אזרחי ישראל, כולל רצח, אונס ושחיטה של מאות נשים, אמהות והתינוקות שלהן, ילדים, נשים קשישות ואנשים עם מוגבלויות".

"ארגון הנשים של האו"ם", הוסיפו במכתב, "הוא ארגון בינלאומי שחייב לעמוד לצד נשים מכל המוצאים, האזרחויות והרקעים. זה בלתי נתפס שסוכנות של האו"ם שאחראית לזכויות נשים מתעלמת מהנשים שנחטפו בידי חמאס לעזה ומהרצח של מאות אנשים חפים מפשע".

מחברי המכתב ציינו גם את התיעוד שבוצע על ידי חמאס לפשעים שלהם, כולל "נשים שנאנסו והגוף שלהן מכוסה בדם. הסרטונים שצילמו המחבלים מראים טרוריסטים התולשים את הבגדים של הנשים החטופות, יורקים עליהן ומתעללים בהן מינית... ההיקף המלא של התקיפות המיניות של החטופות לא ידוע לגמרי ויש לחקור זאת בהתאם לחוק הבינלאומי.

"אנחנו קוראים לארגון הנשים של האו"ם - ולכל שאר ארגוני זכויות האדם - לגנות את ההתקפה האכזרית והזוועות שביצעו מחבלי חמאס, ולפעול בדחיפות כדי להגן על הזכויות האנושיות המיוחדות של נשים וילדים, ולעשות כל שבכוחם כדי לחשוף ולהכיר בפעולות המחרידות והזוועתיות הללו של אלימות נגד נשים ונערות ולהביא לשחרור מיידי של כל החטופים".

על המכתב חתומים 140 ארגוני נשים מישראל, קנדה, ארה"ב, ברזיל, אוסטרליה, בריטניה, אוקראינה, צ'ילה, רומניה, הודו ומקסיקו. מרבית הארגונים הבינלאומיים החתומים על המכתב הם יהודיים. עם הארגונים הישראליים נמנים איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, ויצו, המועצה הלאומית של נשים יהודיות, נשים עושות שלום ונשות הכותל. אלקיים לוי והלפרין־קדרי (שהיא אחת המחברות והחותמות על המכתב) מציינות שמדובר באחד מבין כמה מכתבים, עצומות ובקשות אחרות שהועברו לארגוני זכויות אדם ולסוכנויות האו"ם. כל המכתבים הם מארגונים לא ממשלתיים ונכתבו בידי עמותות, אנשי אקדמיה ופעילי זכויות אדם.

אלקיים לוי אמרה כי היא מצפה לראות שלוש התפתחויות ברמה הבינלאומית: הכרה, גינוי ופעולה. "ציפינו שהם יביעו סולידריות ויציעו עזרה. זו האחריות שלהם. זה מה שהם אמורים לעשות - לסייע לניצולים ולחטופים. כל הסוכנויות המעורבות במשברים הומניטריים היו צריכות לכל הפחות להביע הכרה ותמיכה. אנחנו לא מצליחים אפילו להביא אותם לשלב הראשון של ההכרה".

"המשימה שלנו: לתעד"

עבור ארגוני הנשים בישראל, רבים מהם עובדים בצמידות עם ארגונים דומים מרחבי העולם, השתיקה הזו שלהם היא מכה כואבת. עם החותמים על המכתב נמנה ארגון impact.51, סטארט־אפ ישראלי לבריאות נשים שהוקם בידי היזמיות והפעילות למען נשים מיכל שלם ומיכל לבנטל אנדרסון. "חשבנו שארגוני נשים עובדים ביחד, שאנחנו חלק מקואליציה שבשנים האחרונות משנה את המערכת כדי לעצור אלימות נגד נשים, להביא חדשנות לתחום בריאות נשים וכן הלאה", אמרה שלם. "כעת כשהנשים הישראליות תחת התקפה, יש דממה מוחלטת. לא האמנו לזה בהתחלה. זה לא שצריך לתמוך רק בישראל, אבל תתמכו בנו כאחיות, כנשים!".

הלפרין־קדרי שבין 2018-2007 ישבה בוועדת האו"ם לביטול האפליה נגד נשים (CEDAW), ואף שימשה כסגנית יו"ר הוועדה, טוענת שיש מוסר כפול. "12 שנותיי בוועדה סיפקו לי נקודת מבט רחבה ביותר על מצב הנשים בעולם, כולל מצבים קיצוניים לנשים באזורי עימות".

היא ציינה שכאשר פשעים דומים נגד נשים וילדים בוצעו על ידי דאעש נגד נשים יזידיות, ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, במהלך רצח העם הבוסני ורצח העם ברואנדה, היתה תגובה סטנדרטית מצד האו"ם. "יש לנו תקדימים, ומה שעברנו ב־7 באוקטובר הוא לא פחות חמור מבחינת הקיצוניות, הברוטליות והאכזריות מכל האירועים האחרים. אצלנו זה כמובן נמשך הרבה פחות זמן תודה לאל, אך גם במסגרת זמן כל כך קצרה מספר הנפגעים היה עצום", הוסיפה. "ההיקף, העובדה שזה היה חלק מתוכנית המלחמה, מידת הזוועות - זה גרוע מאשר בדאעש".

לדבריה, "מרבית הארגונים לא אמרו דבר על המשבר המתמשך של החטופים, מרביתם אזרחים שנחטפו מהמיטות שלהם, בהם גם תינוקות. כמגינה מסורה ומאמינה אדוקה בחוק הבינלאומי ובתפקיד האו"ם בהגנה על זכויות אדם, אני מרגישה נבגדת", אמרה. "הייתי מצפה מסוכנות האו"ם האמונה על הפיקוח וההגנה על נשים להתייחס לאלימות המינית הזו, מהגרועות שבוצעו אי פעם נגד נשים וילדים".

בשבוע שעבר פרסמו ב־CEDAW את ההצהרה הראשונה שלהם מאז מתקפת חמאס, וקראו "לקיומן של שיחות שלום כוללניות" שיובילו ל"סיום המלחמה" ולפתיחת "מסדרון הומניטרי הנחוץ בדחיפות". ההצהרה לא כללה אף אזכור לפשעים נגד ישראלים או החטופים. הלפרין־קדרי, שלקחה חלק בוועדה, הודתה שהיא "זועמת על ההצהרה הזו ומאוכזבת עד עמקי נשמתי".

לדבריה, היא פנתה לארגון ישירות ביחד עם פרופ' פרנסס רדאי מהאוניברסיטה העברית כבר ב־9 באוקטובר, ולקח להם שלושה שבועות לפרסם הצהרה. "אני מקבלת את התפיסה שכגוף השייך לאו"ם עליהם להתייחס לשני הצדדים בסכסוך ולהגיב על ההשפעה על נשים פלסטיניות והמשבר ההומניטרי. אבל הם התעלמו לגמרי מהפשעים המתמשכים של החזקת חטופים, בהם נשים ונערות, בידיעה ברורה (בהתבסס על מקרים קודמים של חטופות) מה הן כנראה עוברות. הם התעלמו לגמרי מכל הפשעים המיניים שחמאס ביצעו ב־7 באוקטובר, על אף הראיות המרובות הקיימות שהעברנו אליהם ישירות. זה מביש ומערער על האמינות של הוועדה. התגובה הזו מונעת מהם מלהיחשב לסמכות פרודוקטיבית או רלבנטית בנוגע להגנה על זכויות האדם של נשים".

ובכל זאת, היעדר התגובה מצד סוכנויות האו"ם לא מרפה את ידי הפעילות. מבחינתן, כתיבת ערעורים, הפצת מידע ותיעוד פשעי חמאס הפכו למשימות חשובות בהרבה מעבר לליקוט גינויים מסוכנויות האו"ם. "יש לנו משימה גדולה יותר — לתעד את הפשעים הללו, ולהוות מקור מידע על פשעים נגד נשים וילדים", אמרה אלקיים לוי. "ככל שהזמן עובר ויותר עדויות נשמעות בישראל ובעולם, לא תהיה כל דרך להכחיש את מה שקרה. כבר עכשיו הדברים שנחשפנו אליהם היו מחרידים, וזה רק חלקיק ממה שבאמת קרה. הדורות הבאים ישפטו את מי שהגיבו בדממה ובהיעדר פעולה נגד הפשעים הללו". שלם הוסיפה: "אם זה יכול לקרות פה בישראל, מחר זה יכול לקרות גם בחצר האחורית שלכם".