אלה ש"באו למשול" נעלמו, והפקידים הפכו לקו ההגנה האחרון

מאיר לוין, המשנה ליועצת המשפטית לממשלה, הוא מה שנהוג לכנות פקיד ממשלתי בכיר. גם יוגב גרדוס הממונה על אגף התקציבים באוצר וגם אסי מסינג היועץ המשפטי במשרד האוצר. בימים שלפני המלחמה הם ושכמותם היו נלעגים בעיני שרי הממשלה. תחת הכותרת "באנו למשול" אלו דאגו לרסק את מעמדם של הפקידים בכל דרך אפשרית. הטענה היתה כי הם מפריעים לשרים לממש את מדיניותם, שואלים יותר מדי שאלות ומציקים עם העניין הזה של החוק וההיגיון. השיא היה ברצון למנות יועצים משפטיים שישמשו כמעין חותמות גומי. בכל זאת באו למשול.

ואז הגיעה המלחמה. כל יחידות העילית של הממשלה החברות בגיס "באנו למשול" נעלמו. מירי רגב, מושלת בכירה, עסוקה בדגלול של הצמתים ובמסע יחסי ציבור מביש. דודי אמסלם תוקף סדרתי של דרג הפקידות המקצועית, נעלם. ניר ברקת שר הכלכלה לא הפנים שהוא שר הכלכלה ועסוק בבניית תוכניות תיאורתיות שאין לו עליהן שום משקל ביצועי. ובצלאל סמוטריץ', שר האוצר, לו היה נעלם כמו היתר אולי היה גורם פחות נזק לכלכלה. הפקידים בעלי יכולת החשיבה העצמאית שעוד נותרו בממשלה נשארו לבדם בניסיון להניע את גלגלי המשק הישראלי והם עושים את זה בכלים היחידים שיש להם.

לוין הבחין באבסורד האוצרי. זה שלא עוצר את הכספים הקואליציוניים שאינם תומכי מלחמה וחרף העובדה שהם נדרשים מיידית. הוא לא שר האוצר, הוא לא בא למשול, אבל אם הוא רואה עיוות הוא יכול לסייע כדי לתקנו. לוין בחר במסלול השיימינג. אם הממשלה בוחרת שלא להקפיא את הכספים הקואליציוניים כי היא שוקלת שיקולים פוליטיים ודואגת לשלמות הקואליציה זו זכותה המלאה. רק שתתכבד ותכנס החלטת ממשלה הסותרת החלטה קודמת שלה.

גרדוס בוחר לשלוח לשר האוצר מכתב לפני יומיים תחת הכותרת: "התנהלות כלכלית בעת הלחימה" שבו מפורטים הצעדים הנדרשים כדי להסיט את המשאבים ולשנות את סדר העדיפויות התקציבי. גרדוס גם מצביע על האחריות הפיסקאלית הנדרשת מהממשלה כדי להרגיע את המשקיעים הבינלאומיים וסוכנויות הדירוג. הממונה על התקציבים מציין כי "כלל הפעולות הללו נדרשות ליישום באופן מוקדם ככל הניתן וזאת לצורך מענה לצרכי המשק תוך יצירת איתות כלכלי ונכון לשווקים". המכתב של גרדוס נראה כמו הדרך האחרונה לגרום לשר האוצר להתעורר ולשלוח יד לעבר 8 מיליארד השקלים של הכספים הקואליציוניים ולהעבירם למאמץ המלחמתי והוא חושף כי הדיונים על כך התנהלו כבר לפני יותר משבוע וכלום לא נעשה. באגף גם לא ידעו להסביר את ההחלטה של סמוטריץ' להגדיל את הפיצוי המלא לעסקים גם לטווח ה־40 ק"מ. השר ירה בלי לקיים דיון ובלי להבין את המשמעויות. ירה, הכניס עוד עשרות אלפי משקי בית לאי ודאות והתקדם למוקד הרעש הבא.

מסינג, יועמ"ש האוצר, נאלץ לחסום בכלים משפטיים ניסיון נואל של השר שלו לשאוב את סמכויות גרדוס וסגניו למנכ"ל המשרד וממלא מקומו - שניהם מינויים אישיים של סמוטריץ'. שר האוצר ניסה להקים גוף מתכלל חדש שיכלול את מנכ"ל משרדו, החשכ"ל וגרדוס. מטרת הגוף החדש היתה לנהל את תקציב המלחמה כאילו אנשים אלו לא עושים זאת ממילא במסגרת תפקידם. הוא הוסיף כי הדגש של פעילות הגוף תהיה על מהירות ויעילות (איך הקמת עוד גוף שמקבל החלטות מקצרת אותן?) והחביא את מטרתו האמיתית: שאיבת סמכויות הפקידים והכפפתם למינוי הפוליטי שלו.

מסינג, שראה כמו כולם את המהלך הבזוי, שלף את הקלף המשפטי בטענה כי הוא לא עומד במבחן החוק. סמוטריץ' ענה לו שאין לו זמן לקרוא 16 עמודים משפטיים בעת מלחמה. הוא בשוחות עסוק עד מעל לראש ואיכשהו לא מגיע לחתום על שחרורם של 8 מיליארד שקלים מהכספים הקואליציוניים.

חודש מאז אותה שבת ארורה, עם בפוסט טראומה וכל המושלים והמתכללים מאכילים את הציבור בספינים שעוד עבדו לפניה. שהפקידים מיותרים, שהשירות הציבורי מלא באנשים שמטרתם לעכב, ושחלקם בכלל מיותרים. החודש האחרון הוכיח בדיוק את ההיפך. השירות הציבורי משמש בלם חירום למימוש מאוויים פוליטיים על חשבון הציבור. לא בכדי פקידי האוצר והמשפטים שסמכויותיהם מעוגנות בחוק הם אלו שעוד מעזים להשמיע את קולם. זה לא מקרה שמנכ"ליות משרד התחבורה, התקשורת והקליטה שהוחלפו בממשלה הנוכחית הוזעקו למנהלת תקומה כדי לעמוד בראש צוותים שישקמו את העוטף. בלי לוין, גרדוס ומסינג ועם חוק היועצים המשפטיים שביקשה ממשלת החורבן להעביר, הדרך של שר האוצר לקופה הציבורית, מבלי לשנות סדרי עדיפויות ומבלי להסיט תקציבים קיימים כבר כעת, היתה קצרה הרבה יותר.