"בסוף כל משפט שכותבים על קטאר יש התנשאות מערבית"

שתי הצהרות פוליטיות מפוקפקות של אישים על עולם הכדורגל משמשות כמתאבנים לשיחה שלי עם אורי לוי, העיתונאי ופרשן הספורט, שהקים את האתר "באבאגול", ובעל הפודקאסט "שער למונדיאל" בכאן הסכתים, שבהם הוא מתמקד בעיקר בליגות הכדורגל הערביות, ומהשבוע הבא צפוי להגיע לשיא בקריירה כאשר יסקר את התחום הזה במונדיאל בקטאר עבור כאן 11 בו ישודרו המשחקים.

ההצהרה הראשונה היא של בצלאל סמוטריץ' שמיחזר את ההצעה שלפיה משחקי הליגה בכדורגל לא יתקיימו בשבת; וההצהרה השנייה היא של ספ בלאטר, הנשיא המודח של פיפ"א, שאמר בשבוע שעבר, שבועיים לפני פתיחת המשחקים, כי היתה זו טעות לתת לקטאר את זכויות האירוח למונדיאל.

הכנות אחרונות למונדיאל בקטאר. "אני לא מכיר מדינה ששינתה את החוקה שלה והחוקים שלה בגלל ביקורת מבחוץ" | צילום: רויטרס

לוי נדרש לשתי האמירות. "נתחיל במקומית", הוא אומר. "אני לא מתרגש ממה שסמוטריץ' אמר. הוא פוליטיקאי, שמנסה לצבור כותרות והוא עושה את זה בבחירת נושא לעוס מכל הכיוונים. אפשר להתעצבן מזה, אני לא. אז אמר. די ברור לי שהוא לא יעשה מזה שום דבר. כל עוד יש אנשים שרוצים שישחקו כדורגל בשבת - ישחקו בשבת".

עורך הספורט של "כלכליסט" אוריאל דסקל כתב בהקשר הזה שיש הרבה יותר אוהדי כדורגל בעולם מדתיים.

"בוודאי. גמר המונדיאל זה אולי האירוע הכי נצפה בעולם. נחבר את זה למה שבלאטר אמר, אז ממש נחמד מצדו שאחרי שהוא מכר במרכאות כפולות את המונדיאל לרוסיה ואחר כך לקטאר, ואחרי שחשפו אותו והראו את כל הדברים שעשה מאחורי הקלעים, הוא נזכר להגיד שזו היתה טעות, כדי לנקות את שמו. כשהיה לו נוח, הוא השתמש בפיפ"א ככלי לשבור את מערך הכוחות בין המערב למזרח. הקהל לא מודע לזה שפיפ"א זה הארגון המולטילטרלי הגדול בעולם, יותר מהאו"ם. יש לו יותר חברות מאשר באו"ם, ולנשיא פיפ"א יש הרבה כוח. מה שפלאטר אמר זה ציני. האמת היא שכדורגל, אף על פי שזה החיים שלי, אף על פי שזאת השפה שאני הכי אוהב לדבר - כשנכנסים לעובי הקורה של הניהול - זה ביוב".

לוי (34), יליד ירושלים, שהצליח לקשור את לימודי מזרח תיכון, ולימודי אמריקה הלטינית לכדורגל בתואר הראשון ועומד להקדיש את התואר השני שלו לליגת הכדורגל הפלסטינית, ייסד את האתר "באבאגול" ב־2014, וחמש שנים אחר כך החל לשדר את הפודקאסט "גול" (הוא לפעמים מגדיר את עצמו כאורי לוי באבאגול, כדי שלא יבלבלו אותו עם אורי לוי, שדרן הספורט הוותיק, גם בכאן 11. "אני זה עם הזקן, הוא עם השפם", הוא אומר).

בנוסף לשפת הכדורגל, הוא דובר עברית, אנגלית, ערבית, צרפתית וספרדית. הערבית שימשה לו גשר לתחום העניין שלו: כדורגל של המזרח התיכון. הפודקאסטים שלו הם אוצר של ידע היסטורי, חברתי ופוליטי המשתלב בכדורגל. בין הפודקאסטים המצוינים נמצא זה על "עיראק 2007", "שהוא מבחינתי אחד הסיפורים הכי גדולים בכדורגל העולמי", הוא אומר; פרק על הכדורגל המזרח־ירושלמי; פרק על שוער נבחרת פלסטין רמי חמאדה; והפרק הכי מואזן של ההסכת, שכל פרקיו צברו יחד יותר מ־400 אלף האזנות - על מלחמות הבלקן וכדורגל שעשה יחד עם עיתונאי המלחמות איתי אנגל.

לי־אור אברבך, סמנכ"ל חטיבת הרדיו של התאגיד, אומר על לוי ש"העבודה העיתונאית שלו מבוססת על היותו אדם רחב אופקים ואיש העולם הגדול. יש בו אהבה ותשוקה לא רק לסיפור, אלא גם לבני אדם, ולכן ההסכת שלו הוא בכלל לא על כדורגל, הוא על החברה האנושית ובעיקר על תרבות".

לוי התאהב בכדורגל כאשר הלך עם דוד שלו לראשונה למשחק. "בתחילת שנות ה־90, בגיל 4, הגעתי לטדי וזאת היתה אהבה ממבט ראשון". עם הערבית הוא גדל בבית, שבו אביו, האמן רענן לוי (שמת השנה במפתיע), וסבו רפאל לוי בן ה־98 היום, דיברו איתו את השפה. "אם הייתי שר חינוך היו לומדים ערבית מכיתה א'. זו מתנה לכולם, לכל האזור. הערבית שלי היא מיקס של ספרותית של התקשורת עם הניב פלסטיני הירושלמי". לוי מספר שבשנה הראשונה שלו באוניברסיטה היה לו מאוד קשה בלימודים. "התחלתי לחשוב איך אני מחבר את זה למשהו שאני אוהב. בשנה ב' היה מרצה אורח מברזיל שנתן לי לעשות השוואה מעניינת בין הפועל טייבה כפריפריה פוליטית־חברתית לבנגו, הקבוצה הראשונה בברזיל ששיתפה שחורים, כפריפריה חברתית־אתנית. מאותו רגע לא כתבתי שום דבר לאוניברסיטה שלא היה על כדורגל".

בזמן הלימודים פתח את "באבאגול", מאז עבד כעיתונאי בכמעט כל עיתון וגוף תקשורת המסקר ספורט מערוץ 5, דרך "הארץ" ובתחילת דרכו גם ב"כלכליסט".

בכל שבוע הוא הולך לצפות בליגת הכדורגל הפלסטינית וכעת מגשים חלום כשיסקר במונדיאל הקרוב את הנבחרות האפריקאיות והערביות. "הקוראים שלי הם מהאוהדים של הקבוצה הפלסטינית שבאב אל חליל, שבחיים לא היו בישראל וחיים את המציאות הקשה של חברון, ועד אוהדי בית"ר ירושלים שחלקם גם בלה פמיליה. בסוף כולם פה בגלל ירושלים. בגלל המהות הדתית, ההיסטורית, המורשת של המקום הזה. כמי שגדל בירושלים בתקופת אינתיפאדת אל אקצה, אני מבין שזה מה שמזיז את המקום הזה. זאת המציאות שאנחנו חיים בה.

"כך אני חי את הכדורגל, כחוויה הנוגעת ברבדים הכי אישיים של כל בן אדם. אחד הדברים הראשונים שאמר לי קולגה משכם כשבאתי למשחק הראשון של נבחרת פלסטין, הוא 'שברת את מחסום הפחד'. אף שיש צחנה ושחיתות בחלונות הגבוהים, אני לא יכול בלי הכדורגל, זה מה שמניע אותי בעולם".

אפרופו זה, המונדיאל הנוכחי מעורר הרבה מאוד תרעומת והתנגדות בגלל השחיתות והפרת זכויות האדם הקשורה במארחים העשירים מאוד, נשמעת אפילו תביעה להחרים אותו.

"למונדיאל הזה יש שני נרטיבים מקבילים: מצד אחד הנרטיב המערבי שלפיו הוא מושחת, שמתו אלפי פועלים זרים כדי לבנות את האצטדיונים שלו, ויש מי שמבקרים את קטאר ומשווים אותה לגרמניה הנאצית. בעיניי זאת טעות. ראשית כי קטאר היא לא גרמניה הנאצית, ושנית כי אני לא מכיר מדינה ששינתה את החוקה שלה והחוקים שלה בגלל ביקורת מבחוץ בנוגע לאופן ארגון והקמה של אירוע ספורט. הקטארים לא חפים מאשמה, כמובן, אבל הם כן עשו שינוי, שהמערב בוחר להתעלם ממנו בהפגנתיות. בסוף כל משפט שכותבים על קטאר יש יסוד אוריינטליסטי עמוק מאוד.

"מעבר לזה, כמי שנוסע למונדיאל הקרוב כדי לסקר אותו עבור הציבור הישראלי מטעם תאגיד השידור כאן בטלוויזיה, ברדיו ובדיגיטל, שאלת החרם לא רלבנטית. כחלק מהמערך הזה, אסקר את המונדיאל בקטאר על כל ההיבטים שלו — הספורטיביים, הפוליטיים והחברתיים, כולל הקריאות לחרם והסיבות שמובילות להן".

ל־2022 הוא מחכה כבר שמונה שנים. "עכשיו אי אפשר להתחמק מזה, צריך יהיה לדבר על המשחקים. בניתי את הנישה שלי לקראת שיא מסוים. הבאתי פה איזו פריזמה כמעט עשור", הוא אומר וניכר שאינו נרתע מהביקורת שסופג המונדיאל שאותו יסקר. הוא כבר נתקל בביקורת בעבר, כאשר החל לסקר את הליגה הפלסטינית. "הבחירה להתמקד בכדורגל הערבי ולשים אותו בסלון של הישראלים פתחה לי הרבה דלתות, נתנה לי הערכה ופרנסה, אבל הרבה אנשים לא אהבו את זה. היו כותבים לי 'אתה כותב על כדורגל של מחבלים'. אנחנו חיים בעולם של אולטראס. אני גם אולטרה. אני לא מתרגש מסמוטריץ' ולא משיחות קשות עם קולגות מהעולם הערבי. סבא שלי אמר לי 'אתה מפה, לא משנה מי יהיו פה, טורקים, בריטים, יהודים, ערבים, צ'רקסים או רומנים — אתה נולדת בירושלים. הביטחון שלי הוא מסבא שלי, בסוף נשבור את מחסומי הפחד".

אורי לוי חושף את ציפיותיו מאליפות העולם

מי יזכה במונדיאל?

"מקווה שארגנטינה. זה יהיה סוג של סגירת מעגל ואחד השיאים הכי גדולים בעולם הכדורגל. ארגנטינה זה מראדונה, ארגנטינה זה מסי. יותר מזה, זאת האומה שלכל בן אדם בה הכדורגל נמצא בלב".

מה המשחק שהכי מעניין אותך?

"איראן־ארה"ב".

הנבחרת הערבית שלך?

"מרוקו היא הנבחרת הערבית הכי מוכשרת. תוניסיה אולי מגיעה למונדיאל במצב הכי קשה מדינית חברתית, כי הנשיא שם מעביר את המדינה לדיקטטורה".

הפספוס הכי גדול?

"שאלג'יריה ומצרים לא העפילו הפעם למונדיאל".

האנדרדוג?

"יש לי תחושה שקטאר יפתיעו".