לריאות הירוקות אוזל החמצן: יער האמזונס כמראה לעולם

נשיא ברזיל לואיז אינסיו "לולה" דה סילבה עורר החודש תקווה בקרב רבים. בפסגה אזורית שעסקה בגורלו של יער האמזונס, התחייב לחלץ את היער ממאות שנים של אלימות, ביזה כלכלית והרס סביבתי ולהביאו לעבר עתיד של "חלום אמזונס חדש". איש השמאל הברזילאי, שחזר לכיסא הנשיאות בינואר, הבטיח לתקן את המוניטין הסביבתי והבינלאומי של ארצו לאחר ארבע שנים הרות אסון תחת קודמו, ז'איר בולסונארו, שבמהלכן יערות הגשם נמצאו תחת מתקפת כריתות גוברת.

לולה, התחייב לקדם מודל שאפתני לניהול האמזונס, ש־60% ממנו נמצאים בברזיל עם אפס כריתת יערות עד סוף העשור, ולהשיב לחיים את "הריאות הירוקות של העולם", תוך מיצוב ברזיל בחזית המאבק במשבר האקלים. אולם לאכזבת רבים המסמך המשותף שפורסם לבסוף לא כלל יעד משותף של אפס כריתת יערות עד 2030, בעת שיער הגשם נמצא במרוץ נגד הזמן.

יערות הגשם בעולם נחשבים ל"מגן אקלימי". הם מאזנים את המערכת האקלימית, קולטים פחמן דו חמצני ואוגרים אותו בתוכם כך שלא ייפלט לאטמוספירה ויחמם את כדור הארץ, מהווים בית גידול למיני בעלי חיים רבים, מגנים על הקרקע מפני שחיקה והצפות ועוד. האמזונס, יער גשם טרופי שמהווה כמחצית מכלל שטח היערות הטרופיים שנותרו בעולם, חולש על 6 מיליון קמ"ר בתשע מדינות. הוא משמש בית לכ־400 מיליארד עצים מכ־16 אלף מינים שונים, כ־20% מהצמחים בעולם גדלים בשטחו, כ־20% מהמגוון הביולוגי העולמי וכ־15% מכלל המים המתוקים בעולם. הוא גם "כיור" פחמן חיוני, האוצר בתוכו לפי ההערכות 120 מיליארד טונות של פחמן. כמו כן הוא בית ל־300 אלף ילידים, שסבלו מפגיעה ממושכת בתקופתו של בולסונארו.

לולה מפגין שאפתנות וגם המדינות השכנות נרתמו למאמצים: תושבי אקוודור, לדוגמה הצביעו השבוע בעד איסור על קידוחי נפט בפארק הלאומי יאסוני באמזונס — שם דונם אחד מאכלס יותר מיני בעלי חיים מאשר אירופה כולה; ויותר מיני עצים מאלו הקיימים בכל צפון אמריקה. אולם מומחים מצביעים על כך ששינוי המדיניות בשטח עלול להימשך זמן רב ולהיתקל בקשיים, בזמן שמצבו של היער מחמיר אחרי שנים של מדיניות הרסנית. כך למשל, בניגוד ללולה הקונגרס הברזילאי דווקא מציג מדיניות אנטי סביבתית ומדענים מזהירים כי ייתכן שהיער כבר מגיע לנקודת מפנה מסוכנת, שגלישה מעבר לה עלולה לסכן את יכולתו של העולם להילחם במשבר האקלים.

לפי הערכות הבנק העולמי שפורסמה ביוני, האמזונס מייצר לפחות שווי שנתי של 317 מיליארד דולר, בין היתר בשל ערך אגירת הפחמן שלו, כלכלה בת קיימא של ענפים כמו אגוזי ברזיל, גומי, תיירות וסחורות אחרות, יתרונות המערכת האקולוגית ליבשת באמצעות ויסות אקלים והאבקה.

הערך הזה נשחק בהערכות שנעות בין 43־98 מיליארד דולר בשנה בשל כריתת יערות, והאמזונס הברזילאי עוד מתכווץ כיום בכ־%0.3 בכל שנה.

לפי מחקר שערך מכון המשאבים העולמי (wri), שימור יער האמזונס שבברזיל יכול לייצר הכנסה של 8 מיליארד דולר בשנה, על ידי קידום שיטות חקלאיות בנות קיימא ומסחור מוצרים אזוריים. גובה ההשקעה ליצירת המערכת הכלכלית החדשה הוא יותר מ־500 מיליארד דולר עד 2050, אך התועלת תהיה גבוהה משמעותית.

למרות חשיבותו הרבה של היער, במשך חצי המאה האחרונה, גידול הבקר, כריתת העצים, הכרייה, חקלאות הסויה וחיפושי נפט בשטחו הרסו חלקים עצומים ממנו. בירוא יערות והתגברות אירועי הקיצון של בצורת וחום יוצרים סכנה לקריסת המערכת האקולוגית והפיכת אזורים מיוערים גדולים לסוואנה צחיחה, ודוחפים את היער לעבר מה שמדענים חוששים שיכולה להיות נקודת מפנה בלתי הפיכה, או במילים אחרות — למותו. לפי הרשת המדעית MapBiomas, כ־17% מאזור יער הגשם — כ־750 קמ"ר (שטח שכמעט שווה בגודלו לטורקיה) — הושמד עד שנת 2021.

בולסונארו, שכיהן כנשיא בשנים 2019־2022, האיץ את מדיניות בירוא היערות ואיפשר יד חופשית לעבריינות סביבתית. הוא ביטל את רוב ההגנות החוקיות על היער, עודד ניצול נרחב של מחצבים על ידי הממשלה ובעלי ההון, מנע טיפול יעיל בשריפות הענק שפרצו בשנת 2019 ואיפשר לחקלאים לשרוף שטחים גדולים כדי לפנותם לגידול בקר ופעילות כלכלית. הוא גם פיטר מדענים ואנשי ממשל שעסקו בסביבה, הכחיש את משבר האקלים ולגלג על הנושא באופן קבוע. ב־2021 התברר כי בירוא חסר תקדים באמזונס לאורך עשורים, הוביל לכך שבחלקים מסוימים ממנו הוא פולט יותר פחמן דו־חמצני מכפי שהוא קולט.

עם היבחרו מחדש לנשיאות בראשית השנה הבטיח לולה כי ישמש מגן היער. הוא החזיר את התוכנית שביטל בולסונארו לבקרה על כריתות לא חוקיות ביער, תוכנית שבתקופת שלטונו הקודמת של סילבה, בין 2004־2012 הצליחה לצמצם את אובדן היער ביותר מ־80%. אכן בשנה החולפת כריתת היערות פחתה ב־7% בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד. אולם את המציאות קשה לשנות במהרה, ודחפורי ההרס עדיין דוהרים ביער, וסכנות נוספות אורבות לו. כך למשל, בכיר במשטרת ברזיל הזהיר לאחרונה כי ארגוני פשע עלולים להשתלט על חלקים מהאמזונס: "קודמי פתח את הדלת לפשע מאורגן. רשתות פליליות מביאות חוסר ביטחון מוגבר לכל האזור".

לאיומים מצטרף כאמור גם הקונגרס השמרני בברזיל, שהצביע במאי האחרון בעד ביטול חלק מסמכויות המשרד להגנת הסביבה ומשרד העמים הילידים. הקבינט של לולה עצמו מתלבט עד כמה אגרסיבית הממשלה צריכה להיות בהגנה על הסביבה.

כריסטיאן מזטי, מנהלת תחום היערות של גרינפיס ברזיל, אומרת ל"כלכליסט" כי "אנחנו במרוץ נגד הזמן. בצורות ותופעת האל־ניניו שמחממת עכשיו את האוקיינוסים באופן טבעי, הופכות את האזור ליבש עוד יותר ואת ההשפעות האפשריות של שריפות יער לחמורות יותר. אנחנו רואים שהממשל הסביבתי חוזר, וזה סימן טוב, אבל יש אתגרים רבים. החקלאים ביער והלובי שלהם בקונגרס לא מעוניינים בשינוי והם ימשיכו לנסות לשנות רגולציה וחוקים לרעת הסביבה. הקונגרס עוסק הרבה יותר בניסיון לאשר הצעות חוק שיחלישו את הגנת הסביבה מאשר בלהגן עליה״.

גם המדענים ספקניים בנוגע ליכולתו של לולה להטות את הכף: כבישים מהירים, יישובים, סכרים, קידוחי נפט וגידולים חקלאיים באו כמעט תמיד על חשבון הסביבה. וחוקרים ששוחחו החודש עם המגזין המדעי "Nature" לא גילו שביעות רצון מביצועיו של לולה עד כה. כך למשל, הוענק לו ניקוד של 3.5 מתוך 5 על מלחמה במאמצים הפנימיים לעכב את מדיניות האקלים. בנוסף, ציינו המומחים שרואיינו לכתבה כי עדיין אין מספיק כוח אדם בסוכנויות הסביבה שאמונות על שמירת היער, והקיים אינו מוגן מפני איומים. החוקרים גם מתחו ביקורת משמעותית על מדיניות האנרגיה של הממשל, שאינו מתנגד לקידוחי נפט בסמוך לנהר האמזונס.

פרופ׳ אלון טל, מומחה למדיניות סביבתית מאוניברסיטת תל אביב וחבר כנסת לשעבר, מסביר עד כמה מדיניות סביבתית הרסנית של ממשלות יכולה להשפיע גם לשנים קדימה, וכלל לא בטוח שהיא בת תיקון. לדבריו, ״מדיניות פיתוח אינה כמו איזה ברז שאפשר לפתוח ולסגור. השנים הקשות שעבר יער האמזונס ממשיכות להשפיע עליו, שכן זכויות קניין באזור נמכרו ואי אפשר חוקית לעצור את תנופת הפיתוח וההרס שם. היכולת של הממשל להטיל מגבלות על השימוש בקרקע היא מוגבלת. ‏זה חלק מהפתולוגיה המצערת של החורבן באמזונס. אנחנו רואים שבשנה החולפת חלה ירידה מסוימת בהרס היערות, אבל הכמות עדיין נותרה חריגה ביחס לעבר.

"כדי להבין את הממדים: זה כמו שחצי משטח ישראל יימחק כל שנה. לרוב, יערות גשם לא מצליחים להתחדש, בוודאי לא להחזיר את המגוון הביולוגי המקורי. כתוצאה מכך, מתחיל תהליך של סחיפת קרקע, שכן הקרקעות אינן מספיק עמוקות להחזיק עצים צעירים. בקיצור, הדור שלנו מקריב משאב גלובלי יקר ביותר והכל ממש תמורת נזיד עדשים".

רק חמישית מיערות הגשם בעולם נותרו ללא נזק. השאר מושפעים מכריתת עצים, כריית מחצבים, שריפות והצתות לצרכים חקלאיים. האמזונס חשוב לא רק לתושבי האזור בו הוא שוכן, אלא לעולם כולו, בשל תרומתו לייצוב האקלים ולאגירת הפחמן, שעה שבני האדם ממשיכים לפלוט גזי חממה לאטמוספירה.

אך מומחים מציעים כעת ללמוד דווקא ממקרה הרס היער לאורך שנים — המשמש מראה לאופן שבו פוליטיקאים ברחבי העולם, וגם בישראל, דוחקים את השיקולים הסביבתיים לסוף הרשימה, ומקבעים מדיניות סביבתית שלה עלולה להיות משמעות הרסנית לאורך שנים ארוכות. כמו למשל, החלשת חקיקה סביבתית או בריאותית, או מדיניות פיתוח לא אחראית.

בישראל לדוגמה, רק לאחרונה, אישרה הממשלה הקמה של יישובים חדשים בשטחים הפתוחים, למרות המשמעות הסביבתית ההרסנית. המערכות האקולוגיות בישראל נמצאות תחת איום מתמיד, כשלפי דו"ח מצב הטבע האחרון של המשרד להגנת הסביבה, בין השנים 2017־2020 אבדו בממוצע 30 קמ"ר של שטחים בשנה לצורכי פיתוח. שטחים נוספים אבדו עקב שריפות: כ־500 קמ"ר, המהווים כ־15% מהשטחים הטבעיים והמיוערים בישראל, כאשר מרבית השטחים הנשרפים בכל שנה נמצאים תחת אחריות צה״ל.