כדאי לאוהדי בית"ר ירושלים לאמץ את "מודל הפועל ראשון לציון"

עו"ד ישראל בכר, שותף בכיר ומנהל מחלקת חדלות פירעון ובנקאות במשרד פרל כהן, הוא "מפרק מקצועי". הוא שימש כנאמן של חברות רבות שנקלעו לקשיים או להקפאת הליכים כגון: אופיס דיפו, ספורט ורטהיימר, חברת הנדל"ן צ. לנדאו, כארמור ועוד.

מאז 2019 הוא "המפרק הזמני" של קבוצת הנשים הפועל ראשון לציון. בדרך כלל, פירוק של קבוצת ספורט מגיע לצד התדרדרות מקצועית מפוארת אבל הסיפור של הפועל ראשון לציון הוא "סיפור סינדרלה שיש לתת עליו את הדעת". לפי עו"ד בכר "זה מקרה מיוחד", כמנהל-מפרק שהוביל את הקבוצה לזכייה היסטורית בגביע המדינה ולצמרת ליגת העל לנשים.

"ההליך התחיל בספטמבר 2019" מספר בכר. "רשם העמותות הציע אותי כמפרק זמני לקבוצה שעמדה בפני חדלון פרעון... זה היה ערב פתיחת עונת המשחקים 2019/20. הגעתי לפגישה של מנהלי הקבוצות בליגה, הייתה ישיבה סוערת ונרגשת. אני לא מתחום העסקנות הספורטיבית ומצאתי את עצמי די אובד עצות. לקבוצה לא היה שקל בקופה, השחקניות הטובות היו בדרך לקבוצות אחרות, לא היו חיזוקים בדרך... אז איך בכל זאת מקדמים פתרונות? זו השאלה ששאלתי את עצמי ואת האנשים שסביבי".

החובות, לפי דרישת הנושים, עמדו על כמעט 4 מיליון שקל (3.8 מיליון שקל). עבור קבוצת כדורסל נשים בישראל מדובר בסכום בלתי ניתן להחזרה. הנאמן קבע שהחובות "האמתיים" הם 1.1 מיליון שקל ואושר הסדר נושים על ידי בית המשפט. כיום העמותה נקייה מכל חוב והתחייבות, ונמצאת "על המדף למסירה" לפי בכר.

"באמת שאפשר היה להרים ידיים כי לא הייתה שום היתכנות לשיפור. אין עתיד. יאללה, צריך לסגור את העסק. אבל האנשים מסביב גרמו לי להבין שלא מדובר בעסק רגיל. זה עסק קהילתי בראשון לציון ולכן צריך את תושבי ראשון לציון כדי להתאושש. מדובר גם בחממת שחקניות כדורסל. יש תשתית מאוד טובה לשחקניות צעירות וישראליות. כמפרק, לא הייתי אחראי רק על הקבוצה הבוגרת, יש מאות ילדות מכיתה א' ועד גיל 18 שצריכות את הכדורסל בחיים שלהן. העזרה הראשונה שקיבלתי הייתה מהמשפחות שלהן. עמדתי מול ההורים והסברתי את המצב וכמה צריך אותם שיתגייסו כדי לסייע למועדון להישאר בחיים. ביקשנו דחייה לתחילת עונת המשחקים שלנו. היו קשיים גדולים בלהשיג תקציבים מהטוטו, מהעירייה, ממנהלת הליגה, ממרכז הפועל אבל הצלחנו לעשות זאת".

בכר אולי אוהד מכבי תל אביב בכדורסל אבל הידע שלו בניהול קבוצת כדורסל מאוד מצומצם ולכן את המנדט המקצועי הוא העניק למאמן ואיש הכדורסל הוותיק - זיו ארז. "כל הסופרלטיבים בעולם מגיעים לזיו" אומר בכר. "הוא איש ואגדה. המועדון זה הוא. שחקן נשמה בכל רמ"ח איבריו. איש כדורסל נפלא. פשוט תרם את כולו לטובת הפרויקט מתוך חרדה גדולה לגורל המועדון. הוא עבד יומם וליל עבור המועדון. בזכותו אפשר היה לראות זיק של תקווה בעיניים של כל מי שקשורים למועדון הזה".

הפסקת המשחקים בעקבות הקורונה איימה על השיקום של הפועל ראשון לציון אבל בחזרה ממנה הקבוצה הצליחה לזכות בגביע ולשחק בפיינלפור.

תקציב הקבוצה לא גדול. רובו ציבורי. 1.5 מיליון שקל מעיריית ראשון לציון, 500 אלף שקל מהטוטו. "אין ספונסרים. אין תקציבים נוספים. יש קבוצות עם תקציבי עתק שיכולות לגייס שחקניות מה-WNBA - אלו דברים שאפשר רק לחלום עליהן" אומר בכר. "אבל ארז חיפש את השחקניות הרעבות, בנה על שחקניות מקומיות. שיחקנו עם שתי זרות במקום שלוש כמו שאר הקבוצות. הוא עבד כמו שצריך עם סקאוטים וסוכנים. אני עבדתי עם צוות של שתי עורכות דין ומתמחה ועכשיו אנחנו מחפשים מישהו שיבוא וייקח את הקבוצה מאיתנו".

בכר נזהר בדבריו אבל אחרי 3 שנים בתחום הכדורסל בישראל הוא טוען "לא מצאתי הרבה משותף עם עסקני הספורט. יש הרבה אינטרסים". הוא חושב שהכדורסל הישראלי, כמו הפועל ראשון לציון, צריך להיות מבוסס מאוד על תוצרי מחלקות נוער מקומיים. כעסק קהילתי, מבחינתו, זה הדבר הנכון ביותר לעשות.

"אני רואה נשים צעירות שמקדישות יום-יום בעניין הכדורסל" הוא אומר. "אם הן לא יקבלו את התמיכה המתאימה, אנחנו נאבד אותן. ואני חייב להודות, שהסכומים שמדובר עליהם בכדורסל ובספורט הישראלי לא גבוהים במיוחד. יש את הילה קניסטר בר-דוד, יו"ר מנהלת הליגה, עובדת טוב מאוד והיא צריכה עזרה להביא עוד משאבים. צריך עזרה מהרשויות ומהקבוצות. יש דברים שחייבים לעשות כאן בכדורסל ובספורט המקומי: יותר שחקנים מקומיים, יותר תמיכה של עסקים מקומיים, להפוך את כל העסק להרבה יותר קהילתי ונגיש לקהילה. זו הדרך היחידה להוציא את העגלה מהבוץ וגם להצליח כשהמצב הכלכלי לא טוב".

פרופ' איגנסיו פלסיוס־הוארטה, אחד ממנהלי אתלטיק בילבאו ופרופ' בבית הספר לכלכלה בלונדון, חושב ש"המקומיות" והקהילתיות הם נכסים משמעותיים בספורט. בילבאו שלו היא קבוצה ייחודית. במדיה לא משחקים שחקנים זרים או שחקנים שאינם באסקים. רוב שחקני הסגל גדלו באקדמיה שלה. למרות זאת, מדובר באחת מהקבוצות הטובות ביותר בספרד.

"מצד אחד זה לא יעיל לבחור רק שחקנים באסקים" אומר פלסיוס־הוארטה. "אבל מצד שני זה דווקא מאוד יעיל. צריך לשאול 'מה חשוב לי?' חשוב לי לנצח, אבל מבחינתי יש ערך רב לכך שאני, המשפחה שלי או החברים שלי הם אלה שמנצחים בשביל בילבאו. אני לא מעניק ערך דומה לכך ששחקנים זרים ינצחו בחולצה של בילבאו. אני מעדיף להיות בליגה השנייה, אבל כשהאנשים שלי מייצגים אותי. הגאווה מגיעה מלראות את הקהילה שלי מצליחה או נכשלת ביחד".

לפי הוארטה, תחושת השייכות היא נכס של ממש בספורט. "הרעיון הוא להפנים את המשמעות הערכית של הקבוצה עבורך ועבור הקהילה שלך. זה שקול לכך שמנכ"ל יפנים את הערך של החברה שלו. אם אתה מרגיש שזו החברה שלך, תתנהג אחרת לעומת מצב שבו תהיה בתודעה של שכיר. אצלנו המועדון נותן לשחקנים גם את הזהות שלהם, הם נותנים את הזהות למועדון והתהליך הופך את החברה המשפחתית הזאת למצליחה ויעילה מאוד בשוק קשוח מאוד".

ייתכן שהמודל הזה - של ישראל בכר וזיו אריה בראשון לציון - הוא מודל נכון גם לקבוצות שבחובות גדולים יותר - קבוצה כמו בית"ר ירושלים. כלומר: איש מקצוע חזק שמקבל מנדט ברור כדי לקדם שחקנים מקומיים וצעירים, שהם - מצידם - פשוט ייתנו יותר מכל שחקן חיזק כזה או אחר. אולי הדרך היחידה לצאת מהבוץ זה להיות יותר צעיר, יותר מקומי, יותר קהילתי.

אוהדי בית"ר ירושלים, מן הסתם, חרדים לעתיד קבוצתם. הם מודאגים מרמת האיכות של הסגל ודורשים סיוע מפוליטיקאים ובכירים בספורט הישראלי.

אמש, עמותת אוהדי בית"ר ירושלים הודיעה כי חתמה על טיוטת חוזה לרכישת קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים מידיו של משה חוגג. לפי העמותה, הם יצטרכו לגייס כ- 12 מיליון שקלים, מה שיאפשר, בעזרת הסדרי חוב, להקטין את גרעון המועדון ו"להעמיד תקציב שחקנים ראוי שיהיה מספיק תחרותי" (באזור 8 מיליון שקל תקציב שחקנים).

האוהדים צריכים לגייס בימים אלה כספים שיעזרו לכסות ולהחזיר את החובות שהותיר אחריו משה חוגג - מישהו שאינו אוהד בית"ר ירושלים והגיע לקבוצה בגלל אינטרסים שלא קשורים לקהילה או לאהבת הקבוצה.

גיוס הכסף לא יהיה קל אבל מתווה מקצועי שמבוסס על "המודל של הפועל ראשון לציון" - איש מקצוע חזק, שחקנים מקומיים, צעירים ורעבים, עשוי להיות הדרך היחידה קדימה. לגיוס כספים ואולי גם להצלחה מקצועית.