התרעה חסרת תקדים של שופטי העליון בדימוס: תוכנית לוין - סכנה לדמוקרטיה

גילוי דעת כזה טרם נכתב ונחתם בישראל. 18 נשיאים ושופטים בדימוס של בית המשפט העליון חתמו על גילוי דעת חריף נגד תוכנית יריב לוין ושמחה רוטמן להפיכה המשטרית. "אנחנו מביעים חרדה מפני התוכנית הממשלתית לשינויים במערכת המשפט", כתבו השופטים העליונים בדימוס. "התוכנית מאיימת באופן חמור לא רק על מערכת המשפט, אלא גם על מהות המשטר ועל אורחות החיים בישראל, ובייחוד על האפשרות להגן באופן הוגן ויעיל על זכויות היסוד של כל אדם. אנחנו רואים חובה לעצמנו להתריע על הסכנה לפני שתתממש".

המהלך חריג ויוצא דופן, כי הנוהג עד היום היה ששופטים בדימוס מחילים על עצמם את כללי האתיקה של שופטים פעילים ולא נוטלים חלק במאבקים פוליטיים. גילוי הדעת מעיד שבעיניהם לא מדובר כאן במחלוקת לגיטימית, אלא בסכנה ברורה ומוחשית. לא רק לעצמאות המשפט, אלא לדמוקרטיה ולמבנה המשטר.

החותמים, לפי סדר הא"ב, הם תאודור אור, יצחק אנגלרד, עדנה ארבל, דורית ביניש, אהרן ברק, סלים ג'ובראן, דליה דורנר, יורם דנציגר, ניל הנדל, יצחק זמיר, יעקב טירקל, שלמה לוין, מני מזוז, חנן מלצר, אילה פרוקצ'יה, ג'ורג' קרא, אליקים רובינשטיין, טובה שטרסברג־כהן. הרשימה כוללת את כל השופטים העליונים בדימוס שעדיין בין החיים, למעט ארבעה שאוחזים בתפקידים ממלכתיים. אשר גרוניס וצבי זילברטל הם חברים בוועדת החקירה של פרשת הצוללות וכלי השיט; אורי שהם משמש כנציב התלונות על השופטים; ואליעזר ריבלין המכהן בתפקיד ראש מרכז ההערכה במכון להשתלמות שופטים.

"אנחנו מכירים בכך שמערכת המשפט, כמו כל גוף, עשויה להפיק תועלת מבדק בית שיוכל לחשוף את הצריך תיקון, ואין לנו ספק שהיא תהיה מוכנה לערוך תיקונים, ככל שיידרש לאחר בדיקה הולמת", נכתב בגילוי הדעת, "אנחנו פונים אל הממשלה בבקשה שתעצור את קידום התוכנית שפורסמה. אין שום דחיפות בשינוי הסדרים הקיימים במדינה מאז ומתמיד, ואין הצדקה לבהילות בקידום התוכנית. יש לבצע את התיקונים הנדרשים במערכת המשפט באופן מבוסס ואחראי. בדרך זאת ניתן יהיה להנהיג תיקונים מתוך הסכמה רחבה בחברה".

1 איזה שופט יסכים להיות עציץ

גילוי הדעת והחתימה הגורפת עליו מבהירים כי אין בכוונת השופטים העליונים בדימוס לשתף פעולה עם ההרכב החדש של הוועדה לבחירת שופטים, כפי שמוצע בחוק שצפוי לעבור מחר בוועדת חוקה ובהמשך במליאת הכנסת בקריאה ראשונה. ההרכב החדש מסלק את שני נציגי לשכת עורכי הדין מהוועדה לבחירת שופטים, וקובע ייצוג של שלושת הרשויות - שלושה שרים, שלושה חברי כנסת (שניים מהקואליציה ואחד מהאופוזיציה), ושלושה שופטים (הנשיא/ה ושני שופטים בדימוס).

הוועדה תבחר שופטים, גם לעליון, ברוב רגיל של חמישה מתוך תשעה, ותוכל לעשות זאת ב"קוורום" של חמישה בלבד. כלומר, כל שופט שבנימין נתניהו יחפוץ בו, יחד עם שותפיו אריה דרעי, בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר, יקבל אוטומטית את תמיכה הרוב בוועדה - שלושת השרים ושני חברי הכנסת מהקואליציה.

הסעיף שמכניס לוועדה שני שופטים בדימוס לקח כנראה בחשבן שאף שופט עליון בדימוס לא יסכים לכהן כעציץ קישוט לרוב הממשלתי האוטומטי. מסקנה שעולה מ־18 החתימות על גילוי הדעת הנוכחי. התוצאה היא שייבחרו שופטי שלום או מחוזיים בדימוס לוועדה, מהלך שלבטח לא יוסיף ליוקרתה אבל זה ממש לא אכפת לרפורמטורים החדשים. באמצעות השופטים שהם יבחרו לוועדה הם יוכלו אפילו להרחיב את הרוב הבוחר מחמישה לשבעה ואפילו שמונה חברים. הוועדה תהפוך סופית לחותמת גומי. חותמת ששלוש הרשויות מיוצגות בה אבל הממשלה היא זו שממנה את השופטים.

2 האם אלרון יהיה הנשיא הבא

זה מביא אותנו לסוגיית האיוש הפרסונלי בבית המשפט העליון. באוקטובר השנה יפרשו הנשיאה אסתר חיות והשופטת ענת ברון, ובאוקטובר הבא השופט עוזי פוגלמן. פרישת חיות תאפשר לוועדה למנות את הנשיא הבא. שיטת הסניוריטי - מינוי לפי ותק - כנראה תבוטל כדי לחסום את יצחק עמית, הנשיא המיועד לפי המסורת. למקרה שכל השופטים המכהנים יסרבו להתמנות הפתרון יהיה בהצנחת מועמד מבחוץ היישר לכס נשיא בית המשפט העליון.

מבין השופטים המכהנים, המיועדים הפוטנציאליים לעקיפת עמית הם נעם סולברג ויוסף אלרון. הם מקוטלגים כשמרנים, כדתי (סולברג), כמזרחי (אלרון). לנשיא הבא תהיה משמעות בקביעת ההרכב שידון בערעור נתניהו, אם נגיע לשלב הזה.

אלרון זקף לזכותו פסיקות שעשויות לחבבו על הקואליציה. בדעת מיעוט סבר שחיפוש בניידים של יועצי ראש הממשלה יתקיים במעמד שני הצדדים. בדעת מיעוט אחרת לא פסל את דרעי מלכהן לשר.

אלא שפסיקה זו לא נשפטה נכון בציבור. אלרון קבע שעל דרעי להתייצב לבירור הקלון בפני יו"ר ועדת הבחירות, כשהמשמעות המעשית להחלטתו היא סופר־אקטיביסטית - התעלמות מחוק היסוד שהכשיר את דרעי. אין בכך הוכחה שאלרון פוזל בפסיקותיו לכס הנשיאה, אבל הוא בהחלט עשוי להיות המועמד המתאים בעיני הממשלה.

3 די לשקר שהשופטים ממנים את עצמם

בדיונים בוועדת החוקה בחיפוש אחר התירוץ להשלטת הממשלה על בחירת השופטים חזרו נציגי הקואליציה על השקר העבש מדף המסרים — שיש להפסיק את המציאות שבה שופטים ממנים את עצמם. השופטים כבר מזמן לא ממנים את עצמם. תיקון גדעון סער שמחייב שבעה מתוך תשעת חברי הוועדה למינוי לעליון, נתן גם לשופטים וגם לפוליטיקאים זכות וטו ואילץ אותם להידברות והסכמה. אלה הניבו את הגיוון שמיוצג בעשרת המינויים האחרונים: יוסף אלרון, דוד מינץ, יעל וילנר, ג'ורג' קרא, אלכס שטיין, עפר גרוסקופף, גילה שטייניץ־כנפי, רות רונן וחאלד כבוב.

אינפו החזיתות המרכזיות נגד ההפיכה המשטרית

יש כאן הכול: שמרנים וליברלים, אשכנזים ומזרחיים, דתיים וחילוניים, גברים ונשים, עו"ד מהשוק הפרטי וערבי (כבוב שהחליף את קרא). אחרי פרישת חיות, ברון ופוגלמן, תוכל הממשלה למנות שלושה שופטים מטעמה, שבתוספת לסגל הנוכחי, יהפכו את הליברלים למיעוט בעליון. בנוסף, ייעקרו מהם לגמרי השיניים. שלילה מוחלטת של ביקורת חוקי יסוד, וכמעט מוחלטת של ביקורת חקיקה רגילה והחלטות ממשלה. זאת באמצעות דרישה של פה אחד של כל השופטים לביטול חוק, ובאמצעות פסקת התגברות וביטול עילת הסבירות.

התוצאה המצטברת של כל המהלכים המשפטיים האלה היא לא רק ריסוק העצמות והעצמאות של מערכת המשפט בישראל, אלא חיסולה.

4 בן גביר תומך בעתירה נגדו

מחר אמורה ועדת חוקה לאשר ולהעביר לקריאה ראשונה במליאת הכנסת את יריית הפתיחה הקטלנית הכפולה בליבה של הדמוקרטיה הישראלית - הסמכת הממשלה למנות שופטים וביטול סמכות בית המשפט העליון לבטל חוקי יסוד, כאשר לכנסת מותר להכתיר כל תועבה כחוק יסוד. הראשונה שבהן תשוגר היום, כשוועדת השרים לענייני חקיקה תאשר את הצעת חוק פרטית לתיקון חוק יסוד שירחיק את בג"ץ מהמינויים שהכנסת תאשר, כלומר מאריה דרעי.

ההפגנה המתוכננת למחר שמאיימת לסחוף את הציבור להשבתה, עוררה לפעולה את השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר. ההפרעה לתנועה הפכה לפתע למכת מדינה שיש למנוע בכל מחיר כולל מעצרים ומכת"זיות. בן גביר שרק לפני שנתיים בהפגנות נוער הגבעות לא ראה בעיה בחסימת כבישים הפך עכשיו לחסיד חופש התנועה.

בבג"ץ מונחת עתירה נגד התאמתו לתפקיד השר לביטחון לאומי ונגד תיקון פקודת המשטרה שמכפיפה את מג"ב לסמכותו. בן גביר עצמו סיפק בסוף השבוע חיזוקים לעותרים כשזימן אליו לשיחת נזיפה את ניצב דורון תורג'מן, מפקד מחוז ירושלים. מצד אחד, מוכיח הזימון הזה שאין לשר מושג לגבי גבולות תפקידו, ומצד שני, מה אכפת לו מהגבולות - ממילא בכוונתו להזיזם כדי להשתלט על המשטרה, להכפיפה למטרותיו הפוליטיות, לאיים על המפגינים ולהגביל את חופש הביטוי וההפגנה.

שווה גם להקשיב לשפה שלו: להקים צוות ש"יסייע לו להתמודד עם המחאה והפשיעה ברחובות". המחאה והפשיעה בחבילה אחת. המפגינים וארגוני הפשע שיורים ורוצחים ברחובות. טוב שלא הוסיף גם את הטרור.

5 ארה"ב והכלכלה מעלים הילוך

חמש חזיתות מרכזיות נפתחו נגד ההפיכה המשטרית: הכלכלה, המשפט, ההפגנות, ארה"ב והמשפט הבינלאומי. נתחיל בעולם. היועמ"ש לשעבר אביחי מנדלבליט, בראיון לתוכנית עובדה של אילנה דיין, הזהיר מפני הסכנה שבכירים ישראלים ייחשפו למעצרים ושפיטה בחו"ל, בבית הדין הפלילי בהאג או במדינות שמקיימות מערכת שיפוט אוניברסלית. זאת אם תוסר מישראל כיפת הברזל של העצמאות השיפוטית. מארה"ב דווח שהועברו מסרים על המשמעות החמורה של העברת סמכויות אזרחיות בגדה מידי הצבא לסמכות אזרחית כשר בצלאל סמוטריץ'. הסיבה שהעולם מכיל 56 שנות כיבוש, או אחזקה לוחמתית, היא ההכרה בפיקוח של בית המשפט עליון עצמאי ומוערך ששומר על זיקה כלשהיא בין דיני המלחמה והמשפט הבינלאומי לבין התנהלות הצבא והמדינה. ללא הפיקוח הזה שמכונה "עקרון המשלימות" תאבד המדינה, ויאבדו מדינאיה וקציניה, את ההגנה החשובה הזו.

הכלכלה מעלה בהדרגה את כמות ההתרעות. כספים יוצאים, השקעות מהססות להיכנס, בנקאים, כלכלנים והייטקיסטים יוצאים מאזורי הנוחות שלהם כדי להזהיר מפני נזקים שבסופו של דבר יפגעו בכולם, כולל מצביעי הקואליציה, במיוחד אלה שאין להם דולרים עודפים להוציא מכאן, ויוקר המחיה עבורם זה החיים עצמם ולא רק נתון סטטיסטי.

המשפט, באמצעות עתירות לבג"ץ ושומרי הסף, נאבק בהפיכה באינספור חזיתות. עתירות לבג"ץ להוצאת נתניהו לנבצרות, עתירות לפסילת דרעי, עתירות נגד השתלטות בן גביר על המשטרה. ולצידן, הנאום המכונן של נשיאת העליון אסתר חיות, חוות הדעת הנוקבת של היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה נגד הרפורמה, הקרבות של ד"ר גור בליי, היועץ המשפטי של ועדת חוקה, נגד חוקי רוטמן־לוין שצפויים להגיע השבוע לקריאה ראשונה. החזית המשפטית היא הקרב על ההסדרים החוקתיים שיסיטו את ישראל מדמוקרטיה לדיקטטורה.

6 מה יעצור את נתניהו

ולבסוף ההפגנות שהשבוע מתוכננות לעלות מדרגה ולהגביר את הלחץ. במיוחד הקריאה להשבית מחר את המדינה ולצור על הכנסת. בהחלט הסלמה מהמוצ"שים המנומסים ברחוב קפלן בתל אביב. והשאלה מה מכל אלה עשוי להזיז לנתניהו? ארה"ב והכלכלה מייצרות איומים שהוא מבין ואפילו חושש מהם, אבל הם פחות מטרידים את שותפיו האידיאולוגיים ואת משפחתו התובענית. ההפגנות, כך נדמה, מתחילות להטריד אותו יותר. לא בגלל שהוא סופר אותן אלא בגלל שחלק מהבייס שלו מתחיל לגלות סימני התנגדות לקיצוניות של לוין ורוטמן וליעדים שלהם. הוא רוצה תיקון שהוא התגברות על העומס והסחבת ולא פסקת ההתגברות. השילוב הזה בין ארה"ב, הכלכלה וההפגנות הוא כרגע התקווה הגדולה לשרידותה של הדמוקרטיה. יהיה זה עלבון ונזק היסטוריים למדינת ישראל, תבוסה בממדים אפיים ובלתי נסלחים, אם השילוב של לוין, רוטמן ויאיר נתניהו יגבר עליהם בסופו של דבר.

7 מנדלבליט יודע לבעוט, אבל באיחור

מה למדנו מהריאיון הנוקב של מנדלבליט בתוכנית עובדה? לא משהו שלא ידענו, אבל עדיין חשוב היה לשמוע ולחדד ממקור ראשון. ראשית, אילו היתה עסקת טיעון עם נתניהו, יריב לוין לא היה היום שר משפטים, ולא היינו בהפיכה משטרית. את התזה הזו אישר לוין בעצמו כשאמר ששלושה כתבי האישום לנתניהו תרמו להבנה שצריך לתקן את מערכת המשפט. אז למי שעדיין לא הבין: מדינת ישראל מאבדת את זהותה הדמוקרטית ומדרדרת לפילוג פנימי חסר תקדים בואכה דיקטטורה רק בגלל האמביציה המטורפת של נתניהו לחלץ עצמו ממשפטו.

שנית, שהאמת לא תמיד נר לרגליו של נתניהו. לא גילוי מרעיש, אבל חשוב ההקשר לפרשת הצוללות וכלי השיט שבטיפולה של ועדת חקירה ממלכתית. מנדלבליט הכחיש את דברי נתניהו שטען בזמנו שעדכן את היועץ בסוד שמאחורי מכירת הצוללות הגרמניות למצרים. שלישית, מנדלבליט סיים את הקריירה שלו מנואץ ומגודף בידי שני המחנות הניצים: גם כתופר תיקים וגם כממסמס אותם. זה גורלו של מי שרוצה להיות בסדר עם כולם, או להבדיל, גורלו של מי שעושה את הדבר הנכון. רביעית ואחרונה, שהבעיטות החזקות באמת שלו הן על מגרש הכדורגל.