בכיר בעולם הכדורגל הטריד מינית שנים וחויב להחזיר חלק מפיצויי הפיטורים

דמות בכירה בעולם הכדורגל, אדם שכיהן במקביל במשך שנים בתפקיד בכיר בענף התיירות, פוטר מעבודתו באותה חברה מתחום התיירות בעקבות הטרדה מינית מתמשכת של עובדים ועובדות בה – ובפסק דין חריג של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב נקבע שניתן לשלול את מלוא פיצויי הפיטורים שלו, אף שכבר קיבל אותם לידיו. עם זאת, בית הדין החליט שמפאת גילו של האיש יישללו בפועל רק חלק מהפיצויים, והוא יצטרך להשיב לחברה מתחום התיירות כספים שכבר שולמו לו.

השופטת אריאלה גילצר־כץ ונציגת הציבור גל טלית פסקו שהבכיר, אותו נכנה ג', פוטר כדין עקב מעשיו, מטעמים ענייניים, ושלמרות אזהרות שניתנו לו, הוא המשיך בהתנהגותו ארוכת השנים, "שאותה יש להוקיע". הוא הגיש ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה.

ההליך כולו – מדובר בהליכים בבית הדין לעבודה ולא בהליכים פליליים – נוהל בשנים האחרונות תחת חיסיון, ונאסר לפרסם את פסק הדין שניתן בחודש יוני האחרון. בעקבות עתירת "כלכליסט" וכותב שורות אלה באמצעות עורכי הדין תמיר גליק ומיה כץ ממשרד ליבליך מוזר גליק, התיר בית הדין האזורי לעבודה לפרסם את פסק הדין, ללא שמות בעלי הדין, העדים והעובדים. בית הדין קבע שבכך ייעשה איזון שבין עיקרון הפומביות לבין עיקרון ההגנה על הפרטיות ועל שמו הטוב של ג'.

שופטת ביה"ד האזורי לעבודה בת"א אריאלה גילצר־כץ | צילום: אתר משרד המשפטים

ההליכים המשפטיים בפרשה החלו בשנת 2018, וכוללים תביעות הדדיות. הראשון להגיש תביעה נגד החברה מתחום התיירות היה ג', שטען כי פוטר שלא כדין בשל גילו המתקדם וש"נתפר לו תיק" וביקש לקבל פיצוי על כך. החברה הגישה תביעה נגדית ודרשה מג' להשיב לה את כספי הפיצויים שכבר שולמו לו בעקבות פיטוריו, שבוצעו לאחר שנמצא כי לאורך תקופת עבודתו נהג ג' לחבק ולנשק עובדות, העיר הערות מיניות לעובדים ועובדות ודיבר אליהם באופן מבזה. את החברה מתחום התיירות ייצגה עו"ד קליה קליין ממשרד פרל כהן צדק לצר ברץ ואת ג' ייצג עו"ד טומי מנור ממשרד נשיץ ברנדס אמיר.

ג' הועסק בחברה מתחום התיירות במשך 39 שנה, עד לפיטוריו במאי 2016 לאחר שימוע שנערך לו. זאת כתוצאה מבדיקה שהחלה הממונה על הטרדות מיניות בחברה בתחילת 2016 בעקבות תלונה על הטרדה מינית שהגיש עובד נגד ג'. במהלך הבדיקה איתרה הממונה מקרי הטרדה נוספים – פיזית ומילולית – מצד ג' לאורך השנים, כולל מקרים שנבדקו בעבר על ידי החברה ושג' הוזהר לגביהם - והמליצה לסיים את העסקתו.

עו"ד קליה קליין ממשרד פרל כהן צדק לצר ברץ ועו"ד טומי מנור ממשרד נשיץ ברנדס אמיר | צילום: תומר יעקובסון

במכתב הפיטורים שנשלח לג' נכתב כי החברה אינה יכולה להרשות לעצמה שעובד בכלל ומנהל בכיר בפרט יהיה "אדם שאימץ לעצמו סגנון התנהגותי ויחס פוגעני" שכזה. עוד תוארה התנהלותו במהלך השנים, ואזהרות שקיבל בכתב ובעל פה, שלא הביאו לשינוי בהתנהלותו. "הנך אדם אגרסיבי מאוד, כוחני, שלא בוחל בשום אמצעי להשגת מטרתו", נטען במכתב הפיטורים, "אתה מרשה לעצמך הכל ובכלל זה גם לפגוע במיניותם של אחרים, ללגלג על נטיות מיניות של עובדים תחתיך, לנשק ולחבק למרות הוראות ברורות ותלונות בעניין זה".

ג' תבע את החברה מתחום התיירות בטענה שפיטוריו נעשו בהליך פסול ובלתי חוקי תוך חריגה מסמכות, טען שהעדויות נגבו כלאחר יד, שהממונה עשתה שימוש בצילומי האבטחה של מקום העבודה שאינם קבילים, שמסקנות ההנהלה לפטרו התקבלו ללא תשתית ראייתית וללא שנשקלו גילו המתקדם ומצבו הבריאותי.

החברה טענה מנגד בתביעתה, שתיקו האישי של ג' "מלא בתלונות ובירורים בשל התנהגות בלתי הולמת, הטרדות מיניות, התעמרויות". בין השאר טענו שהשתמש כלפי עובדים בביטויים כמו "בהמה", "מיקרובית", "קיר מטומטם", איים "להכניס לך סטירה" והוגשו נגדו תלונות שונות על כך שהוא מנשק ומחבק עובדות.

לטענת החברה, מדובר היה בהתנהגות ארוכת שנים: כבר בשנת 2010 נערכה עמו שיחה לאחר תלונות של חברי צוות על התנהגותו כלפיהם; בשנת 2012 נעשה בירור נוסף בנוגע לטענות על הטרדה מינית שלו כלפי שתי עובדות; ובשנים שאחרי, מנהל בכיר בחברה התפטר מעבודתו בגלל התנכלות של ג' כלפיו; עובדת התלוננה שהוא נשק לה מאחור בראשה; עובדת נוספת העידה כי ג' ניגש אליה מאחור וחיבק אותה; וגם לאחר זימונו לשימוע הגיעה עדות נוספת מצד מנהלת בחברה שלפיה ג' חיבק אותה מאחור ונישק אותה בצווארה.

במהלך המשפט העידו עובדים ומנהלים בחברה מתחום התיירות, בעבר ובהווה, וסיפרו על האופן שבו הוטרדו או הושפלו על ידי ג', והעדויות האלה מופיעות בפסק הדין. בסיומו נקבע כי דין תביעתו של ג' להידחות והוא לא זכאי לקבל כספים נוספים, בעוד דין תביעת החברה להתקבל בחלקה – וג' ישיב לה 143 אלף שקל ששולמו לו עבור "השלמת פיצויי פיטורים". בשורה התחתונה, קבע בית הדין שג' "אשר עבד בתפקיד בכיר, ניצל לרעה את מעמדו ופגע בעובדים ובעובדות".

פסק הדין כולל 36 עמודים ובו מתוארת התנהגותו של ג' במהלך שנות עבודתו בחברה מתחום התיירות. "לאורך השנים התנהג התובע באופן מבזה לא רק אל עובדות, אלא גם אל עובדים, תוך לעג והשפלה", נכתב. כך למשל, עובד בכיר נמוך קומה העיד שכבר בשנת 2006 ג' נהג להניף אותו באוויר וללעוג לו על גובהו, עד שנאלץ לברוח ממנו.

מפסק הדין עולה שבשנת 2012 שתי עובדות התלוננו בפני מנהל בחברה שג' מנשק ומחבק אותן מאחור, והתלונה עברה לבירור סמנכ"ל משאבי אנוש, ששימש אז באופן זמני כממונה על הטרדה מינית, אך השתיים סירבו להגיש תלונה רשמית על הטרדה מינית, מאחר ולדבריהן לא ראו בה ככזו. אחת העובדות העידה בפני הממונה בזמן אמת על ג': "הוא מגיע מאחור ונותן לי נשיקה בצוואר ובעורף, לפעמים בלחי, מחבק תוך כדי וזה יותר מדי ולא נעים לי. אני לא רוצה לעשות מזה סיפור גדול, רק שיפסיק לעשות את זה. הוא עושה את זה עם (שם של עובדת אחרת) והיא אמרה לי פעם שזה האופי שלו וככה הוא ויש לקבל זאת. ככה גם עם (שם של עובדת נוספת)... אני לא רואה בזה הטרדה מינית, רק רוצה שזה יפסיק. אני לא בטוחה אם הוא מבין בכלל מה הוא עושה, יכול להיות שהאופי שלו בתקשורת זה לגעת באנשים, מעין צורך כזה".

הממונה ערך אז בירור עם ג', שטען שבשני המקרים זה נעשה בהסכמה, ללא כוונה מינית, למשל "להדגים איך הצרפתים אומרים בוקר טוב". בעקבות זאת שלח מנכ"ל החברה מתחום התיירות לג' מכתב שלפיו אף שלא ניתן להגדיר את התנהגותו כהטרדה מינית, הנהלת החברה "דוחה ולא מקבלת מצב שבו מנהל בכיר מחבק/ מנשק חברות צוות. התנהגות מעין זו יכולה להיחשב בעתיד כהטרדה מינית ולפגוע בך אישית ובחברה".

אולם, כפי שמתאר בית הדין בפסק הדין לגבי ג', מדובר היה ב"דפוס פעולה שאותו כנראה המשיך גם בשנים שלאחר מכן". כך למשל בשנת 2013 ערכה איתו הממונה על הטרדה מינית שיחת אזהרה נוספת לאחר שהגיע אליה מידע שלפיו הוא ממשיך לתת נשיקות ואף שואל שאלות בקונוטציות מיניות.

בשנת 2016 הוגשה נגד ג' תלונה נוספת על כך שהוא "צוחק על הומואים, מחקה ומשפיל אותם". העובדת שהתלוננה תיארה מקרה שבו ג' חיקה ונדנד את ישבנו כלפי שני עובדים מקהילת הלהט"ב ובאירוע אחר צחק על בן הזוג של עובד אחר בחברה.

הממונה על הטרדה מינית שמעה עדויות עובדים וצפתה בסרטי האבטחה מהמצלמות שבמקום העבודה, ואמנם באחד מהם נצפה ג' מענטז ומצביע על אחד העובדים. ג' מצידו טען שבסך הכל חיקה את תנועותיו. בית הדין קבע בפסיקתו: "נראה כי קלות הראש בה מתייחס התובע שמדובר בחיקוי של עובד ולא בהטרדה מינית היא המשך להתנהלותו לאורך שנים. הטרדה של עובד והבכתו או השפלתו מהווה מעשה שלא ייעשה, אף אם לא מדובר בהטרדה מינית".

העובד השני אף התפטר מהחברה בטענה להתעמרות והתנכלות מצד ג' על רקע נטייתו המינית. במכתב ההתפטרות שלו כתב שג' הטריד אותו מינית ונהג להשפיל ולבזות עובדים אשר השתייכו לקבוצות מיעוט. בפסק הדין נקבע כי ג' קנה את שתיקתו של העובד בתשלום פיצויים ששילם לו בגובה 40 אלף שקל תמורת חתימתו על הסכם שאין לו יותר טענות כלפיו ודרישות ממנו. זאת לאחר שהזמין את העובד לפגישה והבהיר לו שאין לו דבר נגדו או נגד הקהילה הגאה. "זה ריצה אותי ואני הסכמתי לקבל את הפיצוי הזה ולהפסיק את כל הכיוונים האפשריים המשפטיים... לסגור את כל הפרשה הזו", העיד העובד בבית הדין.

בפסק הדין נקבע כי התשלום לאותו עובד, "מעורר חשד כי הדבר נעשה בעקבות התנהגות התובע כלפיו וחששו מתלונה שתוגש נגדו בגינה". עוד צוין שג' "עשה לו מנהג 'לקנות אנשים בכסף' תוך שהוא נותן להם הלוואות, מתנות". בהקשר זה הוזכר כי ג' נתן ליו"ר ועד העובדים בחברה מתחום התיירות כרטיסים למשחקי כדורגל כדי שיחלק לעובדים.

בעת הצפייה בסרטוני האבטחה עלתה הממונה על מקרה הטרדה נוסף, שלגביו לא הוגשה תלונה: ג' נראה בסרטון מגיח מאחורי עובדת זוטרה שישבה בעמדתה מול המחשב, מחזיק לה את הכתפיים, נותן לה נשיקה בצוואר או מנסה לנשקה. ג' טען כי מדובר היה ב"נשיקת פרידה" בשל עזיבת העובדת. בית הדין דחה את גרסתו של ג' לאחר שהתרשם מצפייה בסרטון כי העובדת הרחיקה מעליה את ג' ולאור מבט הבעתה המופתע שעל פניה. היא אמנם העידה כי הדבר נעשה בהסכמתה וג' הציג בשימוע מכתב בכתב ידה לפיו לא הרגישה באי נוחות מהתנהגותו, אך בית הדין קבע כי גם אם הסכמה זו ניתנה, "ואיננו משוכנעות בכך – אין לכך נפקות משפטית. מדובר ביחסי מרות, לכן ההנחה שההסכמה של העובדת, ככל שכלל ניתנה, ניתנה מחוסר ברירה".

במהלך הבדיקה שהתנהלה ב־2016 לגבי התנהלותו של ג' הגיעה לממונה על הטרדה מינית תלונה של עובדת נוספת בנוגע לאירועים שאירעו 12 שנה לפני כן, ב־2004. היא סיפרה כיצד ג' נהג לבוא אליה מאחור ולחבקה וכי חשה "אי נוחות, תחושת קיפאון, רתיעה, בושה וסלידה ממנו", אך כיוון שהיתה חדשה בעבודה ובשל בכירותו, לא העזה להתלונן או לומר לו לחדול – וביקשה זאת ממנו רק לאחר כשנה.

לדבריה, היא אזרה עוז להתלונן רק כשנודע לה שמתבררות נגד ג' תלונות נוספות על הטרדה מינית ושנשקל לסיים את עבודתו עקב כך. ג' הכחיש את הטענות שלה כלפיו. "זה מעולם לא קרה", העיד.

מקרה נוסף המתואר בפסק הדין מראה שג' המשיך בדפוס התנהגותו גם אחרי השימוע לפני פיטורים שנערך לו במאי 2016. באחד מסרטוני האבטחה צולם ג' כשהוא מצמיד עובדת אליו ומנשק אותה בצווארה כשהיא מצידה מביעה סלידה. בית הדין כתב כי "הסרטון מעיד על דפוס התנהגותו של התובע לאורך השנים למרות הכחשותיו... מעשה זה חמור שכן התובע המשיך במעשיו על אף שנערך לו שימוע ולמרות שהוא ידע שהוא מועמד לפיטורים בשל מעשיו. ברי כי מדובר ב'שור מועד'". עוד קיבל בית הדין את עמדת החברה מתחום התיירות, שלא היה צורך להעיד במשפט את כל העובדות שהיו נתונות להתנהגות ג', וקבע שהדבר אינו רצוי: "במה אשמות אותן עובדות שעליהן להיגרר לחקירות בבית הדין? הנתבעת הרימה את הנטל הנדרש ממנה באשר להתנהגותו הלא ראויה של התובע".

לגבי דו"ח הממונה על הטרדה מינית, שהגיעה למסקנה שג' הטריד מינית והמליצה על סיום העסקתו או השעיה ממושכת, כתב בית הדין כי אף שנפלו פגמים בעריכת הבדיקות שלה, הם לא היו מהותיים. השופטת ונציגת הציבור ציינו כי הן השתכנעו, בין השאר מצפייה בסרטונים כי ג' "הטריד מינית עובדים או למצער הטריד אותם לשם הטרדה בלבד... התרשמנו כי התנהלותו של התובע היתה מטרידה בכלל ומטרידה מינית בפרט. הסרטונים מעידים כך ומהווים חיזוק לעדויות".

בית הדין כתב בפסק דינו כי מכתב האזהרה של הנהלת החברה לג' משנת 2012 שבו נכתב כי המעשים שלו אינם מהווים הטרדה מינית, היה למעשה פרשנות שגויה למעשיו, היות ש"חיבוקים ונשיקות כלפי עובדות באופן חוזר ונשנה מהווים הטרדה מינית... מדובר בדפוס התנהגות שנמשך על פני שנים". עוד כתב בית הדין, שעל החברה היה לפטר את ג' בשל התנהגותו החוזרת ונשנית לאורך שנות עבודתו, אך היא נהגה כלפיו בסלחנות, וסמנכ"ל משאבי האנוש אף הודה בעדותו כי בדיעבד היתה טעות ביחס לפרשנות שניתנה להתנהגותו של ג'.

בית הדין קבע כי הנהלת החברה "לא השכילה לעצור את התנהלות התובע בעודה באבה ונראה כי התנהלות פוגענית זו עברה בשתיקה במשך שנים ארוכות". בסיכום, בית הדין דחה את טענותיו של ג' ש"נתפר לו תיק" כדי לפטרו, ושלצורך כך נאספו נגדו אירועים שאינם הטרדה מינית, כולל מלפני שנים רבות, וקבע שמדובר היה "במעשים מטרידים העולים כדי הטרדה מינית אשר התובע הוזהר לגביהם בעבר, אך המשיך בשלו". עוד נקבע שהפיטורים נעשו כדין ומטעמים ענייניים - ולא מטעמים כלכליים מפאת גילו המתקדם.

במהלך השנים שולמו לקופת הפנסיה של ג' הכספים עבור רכיב הפיצויים בסכום של כמיליון שקל, ובנוסף הוא קיבל עם פיטוריו השלמת פיצויים בגובה 143 אלף שקל. בית הדין קבע שלאור התנהגותו של ג' והפרות משמעת חוזרות ונשנות "יש מקום לשלול את כספי הפיצויים שלו". עם זאת, בשל גילו וסמיכותו לגיל פרישה, נקבע ש"השבת מלוא הפיצויים תהווה סעד קיצוני אשר יפגע בתובע ובמשפחתו בעוד התובעת לא פעלה בזמן אמת לשלילת פיצויי הפיטורים". משכך, הורה בית הדין לג' להשיב לחברה מתחום התיירות רק את 143 אלף השקלים ששולמו לו כ"השלמת פיצויים" – והכסף יועבר, כפי שהתחייבה החברה, לעמותה לנפגעות תקיפה מינית.

במקביל, דחה בית הדין את תביעת ג' לקבל כ־2 מיליון שקל שלטענתו מגיעים לו על פיטורים שלא כדין, ובין השאר נקבע שהוא לא יהיה זכאי לבונוסים שהובטחו לו עבור השנים 2015–2016. מצד שני, נפסק שהוא לא יצטרך להשיב תוספות שכר, הטבות כספיות ובונוסים שנתיים ששולמו לו במהלך השנים. בנוסף נפסק שעל ג' לשלם לחברה הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 51 אלף שקל. בחודש ספטמבר הגיש ג' ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.