יובל מכפש | צילום: עמיר קורץ
ביה"ד מנע פיטורי יובל מכפש מהאוצר: "המדינה לא הקשיבה לאזהרות"
בית הדין לעבודה קבע בצו מניעה זמני שמנהל יחידת חקירות השכר באוצר יוחזר לתפקידו, ומתח ביקורת נוקבת על התנהלות המדינה בפרשה. לדברי השופט, בכירי האוצר התעלמו מ"תמרורי האזהרה" שהופנו כלפיהם על ידי בתי המשפט, ובחרו להמשיך ב"מלחמה בחירוף נפש" נגד מכפש
בית הדין האזורי לעבודה בירושלים קיבל את בקשתו של ראש יחידת החקירות באגף הממונה על השכר באוצר, יובל מכפש, ובאופן חריג הוציא צו מניעה נגד פיטוריו. הוא הורה על השבתו לתפקיד, עד להכרעה בניהול ההליך העיקרי. "מדובר בנסיבות שהן החריג שבחריגים המצדיקים התערבות", קבע ההרכב שכלל את השופט עמיצור איתם ונציגי הציבור קיבורק נלבדיאן ודגנית שירה אזולאי.
"ברור לנו שחזרת המבקש לעבודתו מעוררת קושי כמעט בלתי אפשרי, במרקם היחסים שבינו לבין הממונים עליו והכפופים לו", נכתב בהחלטת בית הדין. "לכן, הפיתרון הנכון הוא שהצדדים יגיעו להסכמות על מציאת תפקיד חלופי כפי שהמלצנו". בהחלטה נקבע שמכפש ישוב לתפקידו ב-6 באוקטובר וניתנו למדינה שבועיים להגשת ערעור.
האמירות של בית הדין כלפי התנהלות המדינה בפרשה חריפות. לדברי השופט, "המבקש עבר בשנים האחרונות דרך שאין להגזים בגובה חתחתיה. בכל צומת בה הצליח לעבור לא היתה לפניו הרווחה אלא המשך מסע ייסורים שהגיע לשיאו (הנוכחי) באירועי הבקשה שלפנינו. על אף שבכל צומת כזאת עמד מי שעמד ותמרור אזהרה או רמזור אדום בידיו, ואלו הופנו כלפי המדינה כמעסיקה, לא נמצא מי שיביט ויקשיב, יבין ויאזין, להחזיר את כל המעורבים למסלול של עשייה תקינה".
בשבוע שעבר נערך דיון סוער בבקשה, במהלכו לא הסתיר השופט את דעתו לגבי התנהלות המדינה, שאינה מוכנה להרים ידיים וממשיכה לנסות להדיח את מכפש מתפקידו ומשירות המדינה. זאת למרות שזוכה בסיבוב הקודם בכל הערכאות המשפטיות (בית הדין למשמעת, המחוזי והעליון) מעבירות משמעת שיוחסו לו ולאחר שבית הדין לעבודה החזיר לו את כל סמכויותיו, שנעשה ניסיון לשלול אותן עם חזרתו לתפקידו. בסיבוב הנוכחי מכפש פוטר לאחר שימוע שנערך לו אצל מנכ"ל משרד האוצר רמי בלינקוב.
בית הדין קבע כי "מצב הדברים יוצר תמונה כה בעייתית עד שניתן לומר שהנטל המוטל על המדינה להצדיק את פיטוריו, הוא כבד בהרבה מהנטל המנהלי הרגיל לו דובר בעובד שעניינו 'נקי'" – ולדבריו המדינה לא עמדה בנטל הזה.
אף שבית הדין אינו נוהג להתערב בהחלטות ניהוליות ולאכוף יחסי עבודה, "לדעתנו זהו המקרה הקיצוני והחריג שבו אין מנוס ממתן הסעד המבוקש של השבת המבקש לתפקידו עד הכרעה בהליך העיקרי", נכתב בהחלטה.
הנימוק המשפטי העיקרי שבית הדין נתלה בו הוא הטיעון שהציגה עו"ד אילה הוניגמן, באת כוחו של מכפש, לפיו פיטוריו כלל לא בוצעו במסלול המתאים. "בעוד שמדובר בעילות שכולן מהתחום המשמעתי המובהק, הרי, ולא בכדי, נבחר בעניינו מסלול של פיטורי אי התאמה", קובע השופט ומבקר את המדינה: "בעניינו, המדובר בשלוש עילות שהן מלכתחילה במובהק מתחום המשמעת, פעולה בניגוד עניינים ודיווח שעות כוזב. על מנת להצדיק מסלול אחר, קושטו ההכרעות בביטויים כגון תפקוד מקצועי לקוי, מוסר עבודה ירוד, זלזול בממונים, התרשלות חמורה וכיוצא באלו".
השופט נותן משקל רב לעדות של בלינקוב, שאמר בתגובה לחקירתה של עו"ד הוניגמן כי הסיבה המרכזית לפיטורי מכפש היא עבירות משמעת – וקובע שלמעה נעשה כאן "מסלול עוקף" בעייתי כדי לקדם את פיטוריו.
"בעדות מנכ"ל המשרד שלפנינו יצא המרצע מן השק", פוסק השופט איתם. "במקרה זה צודק המבקש כי ההליך שנעשה לו היה רק מסלול עוקף להליכי משמעת. המנכ"ל גם אמר את זה כמעט במפורש, כשקבל על כך שבאת כוח המבקש מתמחה בעיכוב של אותם הליכים. נמצא אפוא למנכ"ל מסלול לעקוף את אותם עיכובים מטרידים, הנגרמים בשל הצורך לעמוד על זכויותיו של חשוד או נאשם בעבירות משמעת. די לקרוא לדברים 'אי התאמה' ובמטה קסם אין צורך בחקירה, בראיות ברורות, באזהרה וכיוצא באלו אין גם צורך בשכנוע מעל לספק סבר. די שנחבר כמה 'תהיות' וכמה 'אי התאמות' והעובד יפוטר".
לדברי השופט איתם, בדרך זו נמנעה ממכפש חקירה ראויה והליך סדור של הבאת ראיות, מה גם שסביר כי הרשעה באותן עבירות משמעת היתה גוררת עונש קל ולא פיטורים. מסקנת השופט היא כי נפל פגם מנהלי בבחינת מסלול הפיטורים שמצדיק אכיפת יחסי עבודה בסעד זמני, שמטיל דופי בהליך הפיטורים כולו. עוד כותב השופט כ "גם לולא הטעות בבחירת מסלול הפיטורים המביאה לבטלותו, אין בכך די בנסיבות אלו כדי להצדיק פיטורים".
ההחלטה כוללת הערות חריפות רבות כלפי המדינה על המסע הארוך שלה נגד מכפש, שכבר בספטמבר 2020 זוכה מכל האישומים המשמעתיים נגדו בתובענה שכללה לא פחות מ-166 אירועים של דיווחים כוזבים שיוחסו לו – זיכוי שקיבל חיזוק גם במחוזי וגם בעליון.
לדברי השופט איתם, "אף שלא הושג 'הגביע הקדוש' בדמות זיכוי מחוסר אשמה, הרי שאין מדובר בזיכוי מגומגם או כזה שמשאיר טענות והערות חמורות נגד המבקש. זאת בניגוד לרושם שהמדינה ניסתה ליצור בטענותיה לפנינו... למעשה נקבע מתוך הדברים כי התובענה כולה היתה אך כלי בידי עובדי המדינה לסגירת חשבונות איש עם רעהו. דברים מטלטלים שהיו אמורים לגרום למנהליו של התובע לחשבון נפש כולל לגבי הנעשה ביחידתם. אלא שתחת זאת המדינה בחרה להמשיך את מסע התובענה המשמעתית האמורה – שנקבע במפורש שהייתה רק כלי לסגירת חשבונות - הלאה לערכאות הבאות".
גם אחרי שביהמ"ש העליון אמר את דברו, "בזאת לא תמה הדרך", כותב השופט, כשהתברר שהמדינה לא מתכוונת להחזיר את מכפש לתפקידו ושללה ממנו את סמכויותיו, והוא נאלץ לעתור שוב לבית הדין לעבודה כדי לקבלן. "אלא שהגולל לא נסתם כאמור", כותב השופט איתם שמתאר כיצד עם חזרתו לעבודה, החוקרים שתחתיו עזבו את היחידה, והוא נותר בה לבדו.
"אין ספק כי מאותו מועד הוטל עליו משטר של ניהול מדוקדק ונוקדני, שאינו תואם לכאורה את מעמדו כעבוד בכיר", קובע השופט. זה כלל בין השאר קבלת אישור מקדים לגבי כל יציאה שלו בתפקיד ממשרדו, כולל לפעולות זוטות. "משטר זה, כמסתבר, היה אפקטיבי", כותב השופט בציניות העוברת כחוט שני לאורך כל ההחלטה, ומזכיר שחודשים ספורים ממועד חזרתו לעבודה כבר נמצאו פגמים רבים כביכול בהתנהלותו של מכפש והוא זומן לשימוע לפני פיטורים.
בהקשר זה מעיר השופט על "מידת העיסוק בזוטות שמלווה את ההליך... עצם העיסוק בזמן המדויק שארך טיפול שיניים או הבילוש אחר הנקודה הגיאוגרפית המדויקת בה נאסף מכשיר נייד – אלו מדברים בעד עצמם... איננו קובעים שהייתה 'התנכלות' לתובע, אך הוכח לכאורה לפנינו שתקופת חזרתו לעבודה אופיינה באווירה שלא אפשרה לו לבצע את תפקידו כראוי".
בהמשך סקר השופט את עילות הפיטורים של מכפש, והראה כיצד נעשה ניסיון של המדינה לנפח אירועים מסויימים. כך למשל הוא מכנה אמירות חריפות ממכתב הפיטורים בדבר "ניהול לקוי והפעלת סטנדרטים כפולים המגיעים לידי חוסר דוגמה אישית ופגיעה בנהלים" - המתייחסות בסך הכל לדיווח לקוי על נסיעה לכנס מקצועי - כ"כותרת מפוארת שאין בינה לבין המציאות דבר".
גם לגבי טענות במכתב הפיטורים בנוגע לפעולות שכביכול נעשו על ידי מכפש בניגוד להסדר ניגוד עניינים שחתם עליו עם חזרתו לעבודה, קובע בית הדין שבמקרה אחד מכפש "כלל וכלל לא פעל בניגוד עניינים שידע או שהיה עליו לדעת באותה עת, ומשנודע לו עליו חדל מלפעול ודיווח לממונים עליו – זה עיקר וכל השאר טפל". ולגבי מקרה נוסף, שבו נתן מכפש בחוסר תשומת לב את עמדתו המקצועית לגבי ענישה לאדם, שהתברר כי הוא לקוח של עו"ד הוניגמן נקבע כי "על התובע היה להיזהר יותר, אולם טעויות קורות ויקרו. במקרה זה מדובר בניגוד עניינים מסדר שני, אשר בוצע בגלוי ובאופן מובהק בשל טעות. הטעות תוקנה באופן מיידי ונחשפה מייד. לבסס פיטורים על יסוד זה – הוא עניין מרחיק לכת".
החלטת בית הדין מציגה הסתכלות כוללת על התנהלות המדינה בכל הקשור ליחסה לגבי הפרט. "להוראות ונהלים יש מטרה והיא יצירת שירות ציבורי יעיל, שיוויוני ומשרת את הציבור ולא גורמים זרים", קבע בית הדין. "אלא, שאין להשלים עם מצב בו הוראות ונהלים הופכים מאמצעי לתכלית". עוד מזכיר השופט את הבעייתיות בקלות שבה ניתן להרוס את חייו המקצועיים, האישיים והבריאותיים של אדם, אפילו אם רק נפתחת נגדו חקירה כלשהי, כאשר לדבריו, "בעניינו יש הכרעה חלוטה שההליך המשמעתי היה נגוע מתחילתו באינטרסים זרים".
השופט קבע כי מצער שעמדת המדינה היא ש"שירות ציבורי שבו יד איש ברעהו, שבו אדם רואה בצרת נפש אחיו בהתחננו אליו ולא שומע, שבו אין מקום לטעות, ממילא אין מקום לחירות מחשבה, לא לחופש פעולה ולא לתשובה – זהו מצב דברים שניתן לעבור עליו לסדר היום. ואילו מצב שבו אדם טועה במילוי 'הוראות ונהלים' הוא מצב המצדיק מלחמה בו בחירוף נפש".
אתמול פרסם כלכליסט ראיון מקיף עם מכפש, בו דיבר לראשונה בפומבי על "מסע הייסורים" שעבר. בעקבות זאת המדינה הגישה אתמול הודעה לבית המשפט וביקשה "להביא לידיעת בית הדין הנכבד כתבה שפורסמה הבוקר בעיתון כלכליסט שבה ציין המבקש כי 'בסיפור שלי יש שיכרון כוח של המערכת, חוסר יכולת לקבל הפסד, המון אגו, היעדר בלמים ובעיקר ציפוף השורות. ממש מזכיר פשע מאורגן. זה פשוט מפחיד'". המדינה תהתה כיצד יכול מכפש להמשיך ולנהל את יחידת החקירות שעה שהוא מצהיר בראש חוצות דברים חריפים שכאלה; לדבריה, הדברים מחזקים את טענתה כי "קיים משבר אמון עמוק שאינו מאפשר את המשך עבודתו של המבקש בתפקידו הרגיש ובשירות המדינה בכלל". השופט איתם לא התרגש, ובהחלטה מהירה שהוציא תוך זמן קצר כתב במפורש: "בית הדין אינו אמור להיות מושפע מכתבות בתקשורת".