האינטרנט בלווין יקר ולא באמת מגיע למי שמנותק

בסוף השבוע הודיעה אמזון על פתיחת מתקן חדש בעלות של 120 מיליון דולר במרכז קנדי לחלל של נאס”א בפלורידה. מדובר בהשקעה ארוכת הטווח האחרונה בפרויקט קויפר (Kuiper), יוזמה מ־2019 שמטרתה הגברת הגישה הגלובלית לפס רחב באמצעות שיגור 3,236 לוויינים במסלול נמוך של כדור הארץ (LEO). הקמת רשת לוויינים אמורה לספק “פס רחב מהיר ובמחיר סביר לקהילות חסרות שירות ברחבי העולם”, כך לפי החברה. “יש לנו תוכנית שאפתנית להתחיל בשנה הבאה בייצור מלא של פרויקט קויפר ובפיילוט מוקדם עם לקוחות”, אמר סגן נשיא הפרויקט סטיב מטאייר (Metayer) בהודעה. לפי אמזון, המתקן החדש בפלורידה ישמש לקליטת משלוחי לוויינים, ביצוע הכנות אחרונות לקראת השיגורים וחיבורם על גבי רקטות השיגור של United Launch Alliance ושל Blue Origin, חברת החלל בבעלות נפרדת של ג’ף בזוס, מייסד אמזון.

אם זה נשמע מוכר, זאת משום שזה אינו הפרויקט הראשון מסוגו, וליוזמה המתחרה Starlink של חברת החלל של אלון מאסק SpaceX יש כבר אלפי לוויינים שחגים במסלול הנמוך של כדור הארץ ונותנים שירות ללקוחות משלמים מ־2021. הפרויקט של מאסק הפך ידוע במיוחד במרץ 2020, טרם השקתו לציבור הרחב, עם הפלישה הרוסית לאוקראינה כשסיפק, לבקשת ממשלת אוקראינה, חיבוריות במדינה. אף שאלו שתי היוזמות הגדולות מכולן, לצד אלו שורה של אחרות קטנות שכבר שיגרו לוויינים כמו OneWeb ו־Astranis, אם כי האחרונה הודיעה בשבוע שעבר שניסיונה נכשל, נכון להיום, בשל בעיות טכניות בלוויינים.

ג'ף בזוס, מייסד אמזון. הלוויינים יחוברו לרקטות שיגור של בלו אוריג'ין | צילום: בלומברג

כל החברות טוענות לאותה מטרה נעלה – לחבר את הלא מחוברים, ובאמצעות מודל עסקי שהוא אחד משניים: חלק מהחברות מציעות שירותים ישירות לצרכן, זאת אומרת מכירת אינטרנט מהחלל כספק אינטרנט חדש; בעוד אחרות משתפות פעולה עם חברות תקשורת קיימות שאחראיות לנהל את קשרי הלקוחות. בכל מקרה היוזמה נשענת על בעיה ממשית שפתרונה נראה מפתה כלכלית: יש 3.7 מיליארד אנשים ברחבי העולם שאין להם גישה לאינטרנט. אך בפועל, וכפי שמיזמים אלו חושפים, הרעיון אולי יצירתי והטכנולוגיה מבטיחה, אבל הצמד לא קרוב בכלל לשמש פתרון הגיוני להמונים. זהו רגע ייחודי שבו חדשנות “נמכרת” כפתרון לבעיה כללית, אבל מתגלה כנגישה רק למעטים.

1. מחיר לא רלבנטי

מהירות אינטרנט נמוכה ורמת חיבוריות מוגבלת הן בעיה חובקת עולם. ב־Astranis, למשל, רצו במשימה האחרונה שלהם לספק אינטרנט ל־2 מיליון תושבי הפיליפינים. בסטארלינק דיברו על הודו ומדינות אפריקה, בעוד באמזון מתייחסים דווקא לאזורים קרובים הרבה יותר: “אתה לא צריך להרחיק הרבה מערים גדולות כדי לאבד את החיבור לאינטרנט. זה יכול לקרות במרחק של 60 דקות נסיעה ממטה אמזון בסיאטל”. הם לא טועים, בארצות הברית לפי הערכות יש 42 מיליון תושבים ללא גישה לפס רחב.

לאן האינטרנט בפועל מגיע? משום שמדובר בתחום חדש יחסית (אינטרנט לוויינים שחגים במסלול הנמוך של כדור הארץ) עם מעט מאוד מוצרים בפריסה רחבה, לא נותר אלא להתבונן על מי שמוביל את החבורה – סטארלינק. שירות האינטרנט הלווייני דיווח בדצמבר 2022 על מיליון משתמשים פעילים. לאיכות האינטרנט עוד רגע נגיע, אך קודם יש לשים לב לאילו משתמשים בסטארלינק מעניקים שירות – 80% מהם הם תושבי צפון אירופה, 18% מאירופה, ורק 2% ממדינות שאינן “מערב”. מאסק עצמו הודה שהשירות שהחברה מציעה יכול כרגע לשרת מעטים, עשירים ומבודדים. “זה באמת נועד לאזורים מאוכלסים בדלילות”, אמר. “באזורים בצפיפות גבוהה נוכל לשרת מספר מצומצם של לקוחות, ואלו המתגוררים באזורים כפריים רבים בעולם יישארו בחוץ כי הם לא יוכלו להרשות זאת לעצמם”.

המחיר הגבוה של השירות הופך אותו לא רלבנטי בדיוק עבור האוכלוסיות שלכאורה נועדו לשרת. לכן מיזמים אלו מחפשים סובסידיות ממשלתיות למימון פעילותם, ולמזלם גם מדינות מחפשות אותם כדי לפתור את בעיות החיבוריות. אחד הפרויקטים הגדולים בתחום הוא יוזמת RDOF (אוRural Digital Opportunity Fund) של נציבות התקשורת הפדרלית האמריקאית (FCC), שהעמידה מימון של 20 מיליארד דולר כדי לחבר את הלא מחוברים. סטארלינק עצמה זכתה ב־2020 בחלק לא מבוטל מכספים אלו, סך הכל 885 מיליון דולר, כדי לחבר 640 אלף אזורים ללא שירות על פני 35 מדינות.

שנתיים מאוחר יותר, ה־FCC נאלצה לחשוב מחדש על הכספים שהקצתה, לא היתה לה ברירה. מספר העלאות מחיר של השירות הזניקו אותו למינימום של 120 דולר בחודש למשתמש פרטי, ובתוספת עלות התקנה חד־פעמית של 599 דולר. גם צמיחת המשתמשים הובילה להאטה באיכות האינטרנט - ממהירות של 110 Mbps ברבעון האחרון של 2021 למהירות של 50 Mbps ברבעון השלישי של 2022. באוגוסט האחרון הנציבות הודיעה כי הכספים לא יינתנו לה, המחיר הגבוה ואיכות האינטרנט לא עומדים בסטנדרטים. “השאלה שלפנינו היתה אם לסבסד באופן פומבי את הטכנולוגיה שעדיין מתפתחת עבור הפס הרחב של הצרכנים, שדורשת בין היתר מכל לקוח לרכוש צלחת לוויין בשווי 600 דולר”, כתבו בהודעה ה־FCC.

2. מלכוד עסקי

ההודעה של אמזון על ההתקדמות בפרויקט לא מתייחסת לדינמיקה הנוכחית, אך לא נראה כי היא יכולה להימלט ממנה. התחום נראה במלכודת: העלויות הגבוהות של המיזמים מחייבת אותם למכור אינטרנט במחיר גבוה. הדרך היחידה להפוך את העסק לבעל תזרים מזומנים חיובי היא להגיע ליותר לקוחות לא מכוסים. אם מספקים אינטרנט ליותר לקוחות איכות האינטרנט מידרדרת, לכן חייבים לפרוס יותר לוויינים, מה שמשית עוד עלויות. מעגל קסמים שמניח שישנו רגע אחד מסוים שבו דינמיקה זו תשתלם, הגודל ינצח, האינטרנט יהיה גם איכותי, גם יציע כיסוי רחב למספר רב של לקוחות פוטנציאליים וגם יהיה זול מספיק. מאסק עצמו העריך שבשביל להשיג כיסוי מסוג זה באמצעות אינטרנט לווייני יידרשו עוד השקעות של עשרות מיליארדי דולרים. באמזון הודיעו כי השקיעו כבר מעל 10 מיליארד דולר במיזם. את מיליארדי הדולרים חברות אלו מחפשות כאמור גם בתקציבים וסובסידיות ממשלתיות, אך המלכוד העסקי מוכר גם לממשלות, שרואות לנגד עיניהן את העלויות הגבוהות והאיכות הלא יציבה.

אין לדעת מה יהיה על פרויקטים אלו, אם יצליחו למצוא את הדרך לרווחיות באופן שיאפשר להם להשיג את המטרה המוצהרת: לחבר את הלא מחוברים. אך לעתים הפתרון הפשוט ביותר הוא גם הטוב ביותר. כך לפחות נוהגים ב־FCC, שהסיטו את כספי ה־RDOF אל חברות שיכולות לספק אינטרנט זול ומהיר באמצעים מסורתיים - הנחת תשתיות פיזיות. כך נראה שלעתים, יש להודות, חשיבה “עתידנית” שכוללת שיגור עשרות אלפי לוויינים קטנים ומתחרים שמסתירים כוכבים על גבי רקטות מזהמות בעלות של עשרות מיליארדי דולרים, היא אולי מעניינת או מסקרנת, אך היא לא משרתת את הכלל.