הפערים בבריאות בין עשירוני הכנסה גדלים משנה לשנה

1. הדו"ח החדש שחיבר המכון הלאומי לחקר מדיניות בריאות בנושא אי־שוויון מטריד אבל ממש לא מפתיע: המסקנה הכללית העולה ממנו היא שהעשירים חולים פחות ומקבלים הנגשה טובה יותר של שירותי בריאות מאשר השכבות החלשות. החלק המטריד הוא כי ברוב המוחלט של המדדים שנבדקו, הפערים הגדולים ממשיכים לגדול.

הדו"ח של המכון, ששייך למשרד הבריאות, מבוסס על 12 מדדי מיקוד שנבחרו בקפידה והם מיועדים להצביע על פערים בבריאות וכוללים בין היתר: טיפול בסוכרת, שיעור ההשמנה בקרב ילדים ובני נוער, כוח אדם במקצועות הבריאות, עישון, זמני המתנה לטיפול נפשי, מיטות אשפוז, איכות הטיפול בשבץ מוחי, ובדיקות סיקור לסרטן. היוזמה מבורכת שכן בשנים עברו המיקוד היה בעיקר בשונות בין יהודים לערבים (או במקרה הטוב בין מגזרים שונים), כאשר בדו"ח הנוכחי הניתוח הוא לפי חמישוני הכנסה (שני עשירונים יחד).

כמו כן, המשתנים שנבחרו בעבר היו דומים אך כוללניים מדי: הדוגמא הקלאסית היא תמותת תינוקת ותוחלת חיים. גם ב־2021 מתו הרבה יותר תינוקת ערביים בעת לידה מאשר יהודים: מעל 5 תינוקות ערביים לעומת "רק" 2 בקרב יהודים (ל־1,000 לידות חי). אגב, זו התקדמות מרשימה שכן ב־2000 היה מדובר ב־9 תינוקות ערביים לעומת 5 בקרב היהודים. אלא שכאשר בוחנים את אי השוויון בתמותת תינוקות מגלים בפשטות כי הוא גדל: אם בתחילת המאה מתו פי 2.25 יותר תינוקות ערבים לעומת יהודים, היחס הזה גדל ל־2.5 ב־2021. כלומר, הירידה בתמות תינוקות היתה יותר חדה בקרב יהודים לעומת ערבים.

2. המדדים המעניינים והחדשים הם לדוגמא השמנת יתר, שהוא מדד המעיד על אורח חיים בריא ועל מודעות לבריאות. לפי הדו"ח החדש, שיעור המעשנים בקרב החמישון העליון (לפי דירוג אשכול סוציו־אקונומי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה) נותר די יציב במהלך התקופה הנסקרת (2015–2021) ועמד על כ־16%. לעומת זאת, שיעור המעשנים בקרב החמישון התחתון עמד על 40%. יתרה מזו, פער שיעורי העישון גדל במהלך שבע השנים האחרונות: מ־19.4 נקודות האחוז לכ־24 נקודות אחוז (עליה של כ־23%).

זאת ועוד: לא רק שבחמישון התחתון נרשמה העלייה הגבוהה ביותר בשיעור המעשנים מכל החמישונים, אלא שיש קשר ברור ומובהק בין החמישון לשיעור העישון: כאמור, בחמישון העליון השיעור הוא של כ־16%, ברביעי הוא של כ־22%, בשלישי הוא מעל 30%, בשני הוא 35% ובתחתון כאמור מעל 40%. קרי, ככל שההכנסה עולה, שיעור העישון יורד בעקביות.

התמונה מתהפכת כאשר מדברים על מעשנות, אך שם הסיבות שמסבירות את היפוך המגמה הן תרבותיות: נשים בחמישון התחתון (רובן ככולן חרדיות וערביות) רושמות את שיעור העישון הנמוך ביותר מבין כל קבוצות ההכנסה. הדו"ח מראה כי בעכו, שם שיעור העישון הוא כ־35%, היארעות של סרטן ריאה היא נפוצה ב־20% עד 40% יותר לעומת הממוצע הארצי, זאת לעומת יו"ש (שם שיעור העישון הוא מהנמוכים במדינה –כ־20%), שם ההסתברות לסרטן ריאה הוא עד חצי מהממוצע הארצי.

3. סוגיה נוספת שעולה בדו"ח היא השמנת יתר, תופעה שארגון הבריאות העולמית כבר הגדירה כ"מגיפה". בדומה למדדים אחרים, ככל שההכנסה עולה, שיעור השמנת היתר בקרב מתבגרים (13–14 שנים) יורד. גם בדומה למדדים אחרים, שיעור השמנת יתר בקרב החמישון העליון נותר די קבוע - 3.9% (השיעורים מתוקננים לפי גיל ומין), אך בקרב החמישון התחתון הוא כבר יותר מכפול - 8.1%. ממצא מדהים ומטריד: הזינוק הגדול ביותר בשנים שהתופעה נבדקה (2019–2021), שהיו שנות טרום ופוסט קורונה, נרשמה בקרב החמישון התחתון: מ־6.6% ל־8.1% תוך שלוש שנים.

השמנת היתר היא מדד נוסף שמקיים מתאם עם דירוג סוציו־אקונומי, ומציג הרחבה של הפער בין העשירים ביותר לעניים ביותר - הפער גדל מ־2.7 ל־4.2 נקודות אחוז תוך שלוש שנים. בקרב בנות בגילאים האלו עדיין יש פער עצום בין שני החמישונים העליונים לבין שלושת התחתונים. ממצא מטריד במיוחד: בכל החמישונים, שיעור השמנה בקרב בנות 14–15 עלה בעקביות בשלושת השנים האלו.

בדו"ח מדגישים את הפערים המבהילים בין האוכלוסיה הערבית ליהודית באותו מחוז: בג'סר א־זרקא השיעור הוא 43% לעומת 9% בגבעת עדה־בנימינה השכנה; ובמסעדה 26% לעומת 5% בלבד במועצה אזורית גולן הקרובה. בכל זאת, נראה כי המשתנה המסביר החזק ביותר מעבר ללאום, הוא אכן הפרמטר הסוציו־אקונומי. לראייה, שיעור השמנת יתר באשקלון (אשכול סוציו־אקונומי 5) הוא 18%, לעומת 3% בלכיש (אשכול 7).

אי־השוויון איננו תופעה בלעדית של בני נוער: גם בקרב בגירים (בני 20–64) ישנו קשר מובהק בין רמה סוציו־אקונומית להשמנת יתר - שיעור של 15.6% בחמישון העליון לעומת כמעט 30% בחמישון התחתון. גם במקרה הזה השיעורים מסודרים בסדר יורד ועקבי לפי הכנסה, וגם במקרה הזה הפער בין עשירים ועניים הלך והתרחב בין 2019 ל־2021. ההבדל העיקרי הוא ביחס לנשים: שיעור השמנת יתר בקרב נשים מבוגרות מהחמישון תחתון הוא כמעט פי שלושה לעומת אלו שמתגוררות בישובים העשירים בישראל: מעל 41% לעומת כ־15%. בקרב נשים, הפערים בין החמישונים הם הרבה יותר בולטים ("הקפיצות" מחמישון לחמישון).

בעיה נוספת שהדו"ח החשוב מציף - ומתברר כי אף היא קשורה לאי שוויון - היא שימוש יתר באנטיביוטיקה: אירוע שלילי, שכן תופעה זו מה שמפתחת מה שמכונה "עמידות אנטי־מיקרוביאלית". לפי הנתונים, הפער ברכישות אנטיביוטיקה ל־1,000 איש בין החמישון העליון לתחתון הלך וגדל בעקביות בין 2017 ל־2021 מ־18 רכישות ל־1000 איש בשנה, ל־19.3 ב־2019 ליותר מ־25 ב־2021. גם במקרה הזה יש קשר ברור ועקבי בין הכנסה לשימוש יתר כאשר ככל שההכנסה עולה, הרכישות הולכות ויורדות.