לפני הגזרות על הציבור - מה עם מאות המיליונים ששוכבים במשרדי הממשלה המיותרים

מליאת הכנסת אישרה הערב (שני) את סגירתו של משרד ההסברה. בעד ההצעה הצביעו 15 ח"כים. יתרת התקציב הלא מנוצל לשנים 2023-4 בסך של 23.8 מיליון שקל תועבר לטובת פעילות המנהלת לשיקום ופיתוח חבל עזה - חבל "התקומה". גם כל התקנים שהוצעו למשרד – 29 במספר יועברו למינהל חבל התקומה.

משרד ההסברה הוקם לפני 10 חודשים ונתפר עבור גלית דיסטל אטבריאן שעמדה בראשו עד שהתפטרה לפני 10 ימים, בין היתר לאחר שהתברר שלא שותפה בקבינט ההסברה בתקופת המלחמה. פעילות ההסברה בחו"ל הוטלה על שר התפוצות עמיחי שיקלי ופעילות ההסברה בארץ הוטלה על השר לפיתוח נגב וגליל וחוסן לאומי עמיחי אליהו.

אמנם משרד ההסברה נסגר אבל זה לא מספיק. אחריו יש לבטל גם את משרדי המודיעין, עבודה, תפוצות, שיוויון חברתי, מעמד האישה, נגב וגליל ושיתוף פעולה איזורי.

מחיר מלחמת "חרבות ברזל" יגיע לעשרות מיליארדי שקלים ויוגש לציבור כבר בחודשים הקרובים באמצעות: קיצוץ מאסיבי בתקציב המדינה שיגרום לכך שאזרחים יקבלו פחות שירותים, תקציבים יוסטו וכנראה גם הגרעון יגדל לתקופה הזמנית. עדיין לא ברור אם יוטל "היטל מלחמה" כפי שהיה במלחמת שלום הגליל הראשונה.

העלות הגבוהה נובעת מהצורך בהגדלת הסיוע הישיר לצבא שתקציבו עומד על כ-70 מיליארד שקל בשנה, העמדת כספים להתעצמות, וגם לשיקום העורף, ישובי העוטף עזה, ישובי הצפון ועוד. בנוסף, האטת הפעילות הכלכלית עקב מצב המלחמה ככל שיתמשך - תגרום להקטנת הכנסות המדינה לעומת התחזית ותגדיל את הגרעון בתקציב, מהלך שיחייב ריסון בהוצאות הממשלה.

לפני שהממשלה תפגע באזרח הקטן, זו העת לדרוש מהשרים לשנות את סדרי העדיפויות התקציבים, לצמצם את מספרם של משרדי הממשלה, ולסגור לפחות 6-8 משרדים מיותרים, אותם ניתן לאחד עם משרדים גדולים יותר מהם פוצלו בעבר.

העניין הוא שלראש הממשלה בנימין נתניהו "זיכרון קצר", כי גם כשהוא מקבל החלטות כלכליות ומינהליות נכונות, הוא לעיתים "שוכח" ליישם אותן, ונכנע לגחמות של ראשי מפלגות הקואליציה להקים עוד ועוד משרדים מיותרים וזוללי תקציב.

כך למשל בינואר 2018, במסגרת הדיונים על תקציב המדינה לשנת 2019, החליטה ממשלת נתניהו, לצמצם באופן משמעותי את מספר משרדי הממשלה מ-29 ל-17 בלבד, כדי לחסוך 800 מיליון שקל עד מיליארד שקל. ההחלטה מבוססת על דו"ח בינמשרדי מקיף מ־2015 של משרד האוצר, משרד ראש הממשלה, נציבות שירות המדינה ומשרד המשפטים.

הצוות הציע שמספר משרדי הממשלה יוגבל בחקיקה ל־17, ופרט לראש הממשלה כל שר יכהן במשרד אחד בלבד. ההחלטה אינה מגבילה את מספר השרים בממשלה, ומאפשרת למנות שר אחראי על נושא רוחבי כלשהו ולהקצות לו צוות פעולה וסמכויות שלא מצויות בתחום שטחי הפעולה של המשרד הממשלתי. הצעה זו עדיפה על תופעת "שר בלי תיק" הסבירו אז בממשלה.

אפשרות נוספת שהועלתה אז, היא שני בעלי היררכיה במשרד אחד - מודל הקיים במדינות כמו בריטניה או נורבגיה. כך למשל ניתן למנות שר לפריפריה בתוך משרד הפנים, והוא יהיה כפוף לשר הפנים.

אלא מה? הממשלה הנוכחית ה-37 עשתה בדיוק ההיפך מהממשלה ה-34 , אף ששתיהן בראשות נתניהו. לא זו בלבד שלא יושמה החלטת הממשלה מ-2019 על צמצום במספר המשרדים, אלא, הוקמו משרדים חדשים שפוצלו מהקיימים.

בממשלה הנוכחית יש 36 משרדי ממשלה כדי לצ'פר את נציגי מפלגות הקואליציה: בראש 20 מהם עומדים שרים מהליכוד, 6 משרדים בראשות נציגי ש"ס, 4 משרדים בראשות אנשי הציונות הדתית, 2 משרדים בראשות אנשי יהדות התורה, ו-5 משרדים שמעליהם שרים מעוצמה יהודית. יוצא איפוא שבממשלה הנוכחית יש יותר מפי 2 משרדי ממשלה מהחלטת הממשלה ב-2019 שקבעה יעד של 17 משרדי ממשלה.

אם ב-2020 חשבנו שהגענו לשיא האיוולת כשבממשלת החירום של נתניהו עם גני גנץ הוקמו משרדים הזויים כמו משרד למשאבי המים ומשרד להשכלה גבוה עבור זאב אלקין, ומשרד לחיזוק חברתי עבור אורלי לוי-(מעקב כלכליסט אחריה גילה פעילות דלה ביותר) אבל מתברר שטעינו.

בממשלה הנוכחית: קרעו יחידות והעבירו למשרדים אחרים, פתחו משרדים חדשים עם שמות מפוצלים: כך משרד ההתיישבות בראשות אורית סטרוק הפך למשרד להתיישבות וחוסן לאומי, ובקרוב מיועד לקום בו אגף לזהות יהודית.

משרד ביטחון הפנים הפך למשרד לביטחון לאומי, בראשות איתמר בן גביר שעומד גם בראש המשרד לחיזוק חברתי שאותו לא הספיקו לסגור.

משרד ירושלים פוצל לשניים - בראש משרד ירושלים אליו התווספה המילה מסורת עומד מאיר פרוש (יהדות התורה). בנוסף הוקם משרד מורשת בראשות עמיחי אליהו (עוצמה יהודית).

גם משרד העבודה והרווחה פוצל ל-2 כדי לתת ג'ובים לאנשי ש"ס: שר העבודה הוא יואב בן צור המופקד בין היתר על הביטוח הלאומי, ושר הרווחה והביטחון החברתי הוא יעקב מרגי.

עבור מאי גולן הוקם המשרד לקידום מעמד האישה, שפוצל מהמשרד לשיוויון חברתי.

המשרד לשיוויון חברתי נותר משרד עצמאי שכפוף לשר התפוצות ומאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי שאותו בכלל אפשר היה לאחד עם משרד החוץ.

על מנת לרצות את גלית דיסטל אטבריאן הוקם משרד הסברה, ממנו התפטרה בסוף השבוע בטענה הנוכחית לבזבוז כספים.

לדודי אמסלם, שהירבה למתוח ביקורת על נתניהו, נתנו "חבילת פיצוי": הוא משמש כשר במשרד לשיתוף פעולה איזורי, שר במשרד המשפטים, ואליו הכפיפו את רשות החברות הממשלתיות בראשות מיכל רוזנבוים אותה הוא מבקש להדיח.

ואם כבר מלחמה, אז אחרי ההפתעה והמכה הצורבת שספגנו ב-7 באוקטובר, בשביל מה צריך משרד מודיעין שבראשו עומדת גילה גמליאל?

זאת ועוד, יו"ר נועם אבי מעוז מונה כסגן שר העומד בראש מינהלת לזהות יהודית לה הוקצו כ- 285 מיליון שקלים בשנים 2023-4.

כמו כן, בניגוד להמלצות הצוות המקצועי מ-2015, כמה שרים מופקדים על מספר משרדים - אריה דרעי ואחריו משה ארבל עד לשבוע שעבר, החזיקו בתיקי הבריאות והפנים. בצלאל סמוטריץ' הוא גם שר האוצר ושר במשרד הביטחון, באמצעותו הוא מקדם את ההתנחלויות. שיקלי כאמור גם שר תפוצות וגם שר שיוויון חברתי. כאילו לא די כך, מספר השרים עוד לפני ממשלת החירום זינק ל-33.

כעת, מונה הממשלה 38 שרים עם 5 שרים בלי תיק מהמחנה הממלכתי (בני גנץ, גדי איזנקוט, גדעון סער, חילי טרופר ויפעת שאשא ביטון) עם משרדים מיותרים שכל תכליתם לאפשר לשרי המחנה הממלכתי להיות חברים בקבינט המדיני ביטחוני. אם ישראל ביתנו בראשות אביגדור ליברמן תצטרף יתווספו עד 2 שרים.

כך יכהנו -38-40 שרים, מתוכם 7 חדשים בלי תיק ועוד 6-8 שרים "ותיקים" שמחפשים מה לעשות במשרדם ומבזבזים כסף לקופה הציבורית.

המלחמה שהתחילה ב-7 באוקטובר והמחיר הכבד שיצטרכו לשאת האזרחים מחדדים את הדרישה לשינוי דרסטי.

המבנה המעוות של הממשלה (ושל ממשלת החירום) חייב להשתנות: יש ליישם את המלצות הצוות המקצועי שקבע כי במשרד רה"מ יאוחדו משרדי המודיעין, ירושלים ומורשת, מסורת. תחת משרד החוץ יפעלו משרדי: שיתוף פעולה איזורי, תפוצות, אסטרטגיה והסברה.

משרד הפנים יכלול גם את משרד הנגב גליל וחוסן לאומי (אז כונה רק נגב וגליל), שירותי דת.

משרד האנרגיה והתשתיות יכלול גם את הגנת הסביבה.

משרד הכלכלה יהפוך למורחב ויכלול גם את התיירות, המדע, העבודה והרווחה, ושיוויון חברתי.

אמנם ב-2015 לא חזו את הקמתם של המשרדים המיותרים ובהם את משרד ההתיישבות, אבל, אותו ניתן בקלות לאחד עם משרד החקלאות.

לסיכום, אין ברירה, אלא להפעיל לחץ ציבורי שיביא לייעול הבירוקרטיה הממשלתית, ולחיסכון תקציבי שיופנה למימון המלחמה.