מוצ'י | צילום: אוראל כהן
אנרגיה חלופית: המלצות לשעות של פנאי
לגלות קול של דור בספר החדש של מעין איתן, לקפוץ בביס לטוקיו בחנות המוצ'י החדשה בדיזנגוף, לרחף בעולם עם האלבום של יסמין מועלם - ועוד דברים שכדאי לעשות השבוע
ספר
לגלות קול של דור
למעין איתן יש קול ספרותי חזק ובוטח, עצמאי בשטח. הוא התגלה עם ספרה הראשון "אהבה" שזכה להדים, ספר חריף שתיאר אישה צעירה בזנות, והתבסס על חוויות אמיתיות שלה. כעת רואה אור נובלה חדשה שלה, "הצעקה" (הוצאת כתר), שגם היא משאירה חותם אצל הקוראים, כי קשה להתעלם מהקול המדבר הזה.
"הצעקה" כתוב בגוף ראשון בידי סופרת צעירה שספרה הראשון זכה להצלחה, היא חיה חיי בדידות, אהבות מזדמנות, שתייה וסמים, ואז נכנס מישהו אל חייה ומשנה אותם. יש הרבה קווים מקבילים בין הדמות הראשית ובין מחברת הספר, כך שהכתיבה הכמו־וידויית מתעתעת ומטשטשת קווים בין אמת ובדיה. הדמות הראשית שלה כתבה ספר שהצליח, אבל מתקשה להמשיך לכתוב, שותה, מעשנת, מסניפה הרואין, עד שמשהו משתנה.
איתן (ילידת 1986) כותבת באופן ישיר על מין, סמים, עונג, דיכאון. קצת כמו הסרטים והסדרה של הדס בן ארויה ("קורדרוי"). זה מאתגר ומעורר מחשבה. ואולי יש פה גם קול של דור.
שירי לב־ארי
אוכל
לקפוץ בביס לטוקיו
הקיץ כבר כאן במלוא עוזו וזה הזמן לפתוח את עונת הקינוחים הקרים, שלא לומר קפואים. אחד כזה מגיע אלינו מיפן. לראשונה בארץ נפתחה ברחוב דיזנגוף 123 בתל אביב חנות קטנטנה המוקדשת כמעט כולה לקינוח היפני המסורתי, מוצ'י. מעטפת של בצק אורז מחביאה בתוכה גלידות בשלל טעמים, בהם, בין השאר, זה של המילוי היפני הקלאסי — מאצ'ה, הלוא הוא התה הירוק הנהדר. זהו גם הטעם המועדף עליי אבל חיבבתי מאוד גם את זה בטעם קוקוס. יש גם בטעמי עוגת גבינה עם דובדבן, שוקולד בלגי, פסיפלורה עם מנגו ואננס, וניל, יוזו (מצוין), נוטלה, קרמל ופיסטוק. זה מתוק, דביק ומדליק לאללה.
את המוצ'י פתח נדיר אדיבי שלמד את סודות הקינוח הזה ביפן ושותף ברשת המסעדות האסייתיות ריבר. חוץ ממוצ'י (שמחירו לא זול — 12 שקל ליחידה) יש כאן גם מגוון קטן אבל מדויק של חטיפים, ממתקים ומשקאות יפניים: קיטקט יפני, מרשמלו מאצ'ה או אוכמניות, ממתקי ג'לי, צ'יפס ווסאבי יפני, קולה יפנית, באבל טי בכמה טעמים ועוד. הכל צבעוני, יפהפה ומפתה.
חיליק גורפינקל
אופנה
לפתח צבעים מרהיבים בלי לזהם
הרבה צבע, פיתוחים טכנולוגיים חדשניים לתעשיית האופנה, אחת המזהמות בעולם, ומחשבה על הסביבה עומדים במרכזה של התערוכה "צבעים חיים" המוצגת עד 5 ביולי בגלריה ויטרינה במכון הטכנולוגי בחולון HIT.
"בחרנו להתמקד בצבע שהוא שפה בפני עצמה", מסבירה חוקרת האופנה פזית קידר שאצרה את התערוכה יחד עם ימית ניומן. בתערוכה מוצגות, בין השאר, טכנולוגיות צביעה של בדים שמטרתן להחליף את תהליך הצביעה המסורתי התעשייתי שהוא מסורבל ומזהם. למשל, פיתוח של הסטארט־אפ הישראלי Twine הצובע חוט לבן לכל גוון שרוצים, ללא שימוש במים בכלל באמצעות מדפסת דיגיטלית; טכנולוגיית הדפסה בתלת־ממד של חברת Stratasys שמיושמת בעיצובים של קארים ראשיד, אלכסנדר מקווין ושאנל, וגם עבודות צבעוניות של מעצבת האופנה גנית גולדשטיין המשתמשת בעיצוביה בטכנולוגיה של Stratasys.hit.ac.il
עילית מינמר
אלבום
לרחף בעולם של יסמין מועלם
שלוש שנים אחרי שפרצה עם השיר "מסיבה" שהפך להיט, גרפה את פרס אקו"ם ושרה עם טונה את גרסת הלייב הנפלאה של "סהרה", חוזרת המוזיקאית והזמרת יסמין מועלם עם אלבום חדש "אין עולם". באלבום 12 שירים, שבהם היא כותבת על החיים אחרי הפרסום והחשיפה, הפחדים, האמונה, הזוגיות, האימהות ועוד. בקולה החם והייחודי ובעבודה אינטימית עם המפיק ישי סוויסה יצרה מועלם אלבום עם מוזיקליות מגוונת — נגיעות נשמה, היפ הופ וביטים אלקטרוניים.
היא בחרה לפתוח עם "אין עולם" המאוד אישי שבו היא מזכירה את בתה, ומדברת על הרגע שבו היא אוספת כוחות לפני שהיא עולה על הבמה. "להציל אותי" שעוסק בזוגיות הוא אחד השירים הטובים באלבום, שכולל גם דואט עם מרגי בשם "צונאמי". ב"אבי אבורומי" היא שרה על הזמר המצליח שהוא מטאפורה לקלילות וביטחון אל מול החששות והספקות שלה, והשיר החותם "בשם השם" הוא חשבון נפש עם האופן שבו היא מנתבת את דרכה ("כל עוד רואה את הטוב/ כל עוד נשארת קרוב/ לעצמי באמת/ להרוג את הספק/ כמה יש בי לתת/ כל עוד רואה את הטוב/ יש רק טוב"). האלבום יושק במופע חדש ב־4 ביולי בהאנגר 11.
מאיה נחום שחל
דוקו
לחזור לסרטי התעודה הטובים שנעשו כאן
בסוף השבוע הזה, בסינמטק תל אביב, יוקרנו שישה סרטי תעודה מהיפים והחשובים ביותר שנעשו כאן, ובוודאי עטורי הפרסים שבהם. "טהורה לעד" של מאיה זינשטיין שזכה בפרס אמי לסרט התיעודי ב־2018 וכן בפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר בפסטיבל ירושלים; "שומרי הסף" של דרור מורה, זוכה פרס אופיר לסרט התיעודי הטוב ביותר ל־2013 - שני סרטים שחשיבותם כיום לא נופלת מביום יציאתם. "הצלמניה" של תמר טל, שזכה אף הוא בפרס אופיר שנה קודם לכן, שעוסק בזיכרון ובשימורו; "מייק ברנט - לס מואה טה מה" על הזמר האגדי, שזיכה את ארז לאופר בפרס אופיר ב־2002 וגם הוקרן בפסטיבל קאן, ו"ילדי השמש" הנפלא של רן טל, שזכה בפרס אופיר ב־2008 ובפסטיבל הקולנוע ירושלים ב־2007.
כל הסרטים האלה החלו את דרכם הבינלאומית כאשר הוצגו לראשונה באירוע השנתי של קופרו, המציין השנה 25 להקמתו. קופרו היא עמותה המקדמת את היצירה הקולנועית בעזרת גיוס משקיעים מרשתות טלוויזיה, קרנות קולנוע ומפיצים בחו"ל. במשך שנות קיומה הושקעו 110 מיליון שקל בסרטי תעודה ישראליים מגורמים בינלאומיים ויותר מ־400 סרטי תעודה ישראליים שודרו ברחבי העולם בזכותה.
רותה קופפר
סרט
להתבדר ממערבון ספגטי עם נאצים
היו שהזדרזו להשוות את “דם וזהב”, אחד הלהיטים הגדולים של נטפליקס בשבועות האחרונים, ל”ממזרים חסרי כבוד” של קוונטין טרנטינו. האסוציאציה ברורה: שני אלה מתרחשים בימי מלחמת העולם השנייה, אבל מציגים סיפור הרפתקאות מומצא שלא קשור להיסטוריה עצמה. סרט אקשן עם נאצים.
אבל האמת היא שסרטו האלים והמשעשע של פטר ת’ורוורט שואב יותר השראה ממערבוני הספגטי של סרג’יו ליאונה — עם לא מעט מחוות מפורשות — וממקם אותם בגרמניה של סוף המלחמה, כשיחידה של הס”ס פולשת לכפר קטן בחיפוש אחר אוצר הזהב שהשאיר אחריו היהודי האחרון בכפר. חייל עריק שנידון למוות וחוואית אלמנה יוצאים למלחמה נגד הס”ס, ונגד כל האנטישמים בכפר, תוך שהם מתחמקים ממטוסי בנות הברית שמפציצים מעליהם, גם כדי להציל את חייהם וגם כדי להניח את ידיהם על הזהב. יש בסרט כמה וכמה קלישאות ז’אנריות, והעיסוק בנאצים, יהודים, אקציות וליל הבדולח מגרד לרגעים את גבול הטעם הטוב, אבל בסופו של דבר זה סרט אקשן הרפתקאות אינטנסיבי, עשוי היטב, מבדר למדי ומפתיע לטובה.
יאיר רוה