“שיעורים בכימיה". מסרים פמיניסטיים לייט ומלתחה מושלמת |
אנרגיה חלופית: המלצות לשעות של פנאי
להתבדר מדרמה סכרינית יפה כמו גלויה, להציל ירקות ולהכין מהם גורמה, לתמוך באופנה מקומית יוצאת דופן, לשאוב כוחות משלמה ארצי ולהתמוגג מגרסה קאמפית של אורה הכפולה
טלוויזיה
להתבדר מדרמה סכרינית יפה כמו גלויה
"שיעורים בכימיה", מיני־סדרה של אפל TV פלוס, מבוססת על ספר שכתבה הסופרת האמריקאית בוני גרמוס, אבל מרגישה כאילו נוצרה על ידי אלגוריתם. הכל בה כל כך טוב, גם הדברים הרעים — הסקסיזם, הגזענות, המוות הפתאומי, הנטישה של ילדים וניצולם — הכל איכשהו זוכה לפתרון נעים, לניצחון של הטוב על הרע ולהפי אנד. המיני־סדרה בת שמונת הפרקים, שיצר לי אייזנברג, מספרת את סיפורה של כימאית גאונה ששמה אליזבת זוט (ברי לארסון, "חדר"). העלילה המסתיימת בשנות השישים מלווה את סיפור חייה. בשנות החמישים היא מסולקת ממעבדת המחקר שלה בגלל שוביניזם, אבל נוחתת בתוכנית בישול בטלוויזיה, שם היא מעבירה מסרים פמיניסטיים לקהל המעריצות שלה. הסדרה מצולמת כמו גלויה, הפתיח שלה הוא מהיפים שנראו על המסך, לארסון והמלתחה שלה מושלמות. הסדרה מתארת את הקושי של הקהילה השחורה בזהירות - מבלי שהכוכבת הלבנה תהפוך לגואלת של שכניה האפרו־אמריקאים, אבל באופן סכריני להדהים. יש בסדרה גם ילדה חכמה כמו אמה, סיפור אהבה וגם כלב משגע, עם שם נהדר "שש וחצי". אין בסדרה הזאת רגע אחד אותנטי, רק נעים בגב וסוף טוב. לפעמים זה כל מה שצריך.
רותה קופפר
אוכל
להציל ירקות ולהכין מהם גורמה
לפני כמה שבועות כתבתי כאן על יריד "מאדמה לאדם" בבית הבד האורגני "ריש לקיש" בציפורי, שבו נעשה מאמץ מרשים וחשוב להציל תוצרת חקלאית שאינה יפה מספיק לרשתות השיווק והירקנים. והנה, כעבור זמן לא רב מאמצת לחיקה את היוזמה הזו המבוקשת שבמסעדות העיר הגדולה בימים אלו, הלוא היא מסעדת "הלנה" בביתן אייל עופר (לשעבר ביתן הלנה רובינשטיין) בתל אביב. השף גיא גמזו משלב ידיים עם אילה נוי־מאיר מ"ריש לקיש", וביחד הם מעלים על נס את הסחורה החקלאית שהיא אוספת ממגדלים ומוסיפים לה גם גבינות ממחלבת בארי שאחד מבעליה, דרור אור, עדיין יושב בשבי החמאס; יינות של יקבים מקומיים מהצפון והדרום כמו עבייה, אוריה, פינטו, גיא אשל, דלתון וכישור, וגם מהמרכז - ויתקין ועגור. גמזו מגיש השבוע מנות על בסיס חומרי הגלם הללו ובהן רביולי סלק עם גבינה ממשק הר פרחים, סלט ירוקים ופלחי הדרים עם מוצרלה של המחלבה הקטנה ועוד. התוצרת תפלוש גם לקוקטיילים של מוש בודניק, שותפו של גמזו. מחר ייערך יריד חקלאי של התוצרת ברחבת המסעדה ופרט לירקות יימכרו שם גם השמן של “ריש לקיש”, יינות, ריבות, דבש, גבינות ועוד.
חיליק גורפינקל
שופינג
לתמוך באופנה מקומית יוצאת דופן
שתי מכירות שוות של אופנה ישראלית מתקיימות בסוף השבוע. האחת היא של המעצבת הוותיקה והמוערכת ענת חפץ, שבעבר עבדה עם מייקל קורס, טומי הילפיגר ומרקס אנד ספנסר. למותג היוקרה שלה Kawayan היא מייצרת פריטי משי, סריגים, בגדי עור איכותיים ותכשיטים, רבים מהם בעבודת יד. המחירים גבוהים, והמכירה מחר ומחרתיים בהנחות של עד 50% היא הזדמנות. "דווקא בקורונה למדנו שיעור על חשיבות האיכות והעיצוב. הפריטים הם על־זמניים ויוכלו לשמש את הקונה לשנים ארוכות". בין השאר יוצעו כובע עור יפה ב־580 שקל, ופריטי משי מודפסים מ־900 שקל. הורדים 19, סביון. kawayancollection.com
השנייה היא יריד דרס קוד שמתקיים מהיום ועד שבת בתל אביב (דובנוב 8). היריד שמקדם אופנה ישראלית, מציע הנחות של עד 50%. כדאי לשים לב למעילים השיקיים והססגוניים של טל יוסיפוב (סטודיו Halt), החל ב־790 שקל, וגם לפריטים היפים שיוצרת בעבודת יד הילל פלטקביץ (Hilal Studio). פלטקביץ פונתה במלחמה מביתה במושב בית הלל בגליל העליון, וממשיכה למרות הכל ליצור פרטי לבוש מיוחדים משמיכות וינטג' בתהליך אקולוגי. באינסטגרם: dresscode.tlv
עילית מינמר
מופע
לשאוב כוחות משלמה ארצי
הייתי בכמה הופעות של שלמה ארצי בחיי, אבל זו שהתקיימה בשישי האחרון בהיכל התרבות היתה מיוחדת במינה. זו היתה ההופעה הפתוחה הראשונה שלו מול קהל מאז פרצה המלחמה, וגם לשועל קרבות ותיק כמו ארצי, שבחודשים האחרונים הופיע בלי הפסקה מול חיילים, מפונים ופצועים, ושר חנוק מדמעות בלוויות, היה ודאי לא קל לעלות על הבמה. ארצי, שהוא תמצית הישראליות, סחף קהל שלם ומצא את המינון הנכון בין המילים והמוזיקה שמתאים לתקופה הרגישה שבה אנחנו נמצאים. הוא שר את להיטיו מכל הזמנים אבל בקצב אחר, בטון אחר ולא מסתיר דמעה שזולגת. הקהל עמד בפעם הראשונה על רגליו כששר את "מה הן המילים אם לא שתיקה", ופעמים נוספות כששר לאורחים שלו, בהם אשירה גרינברג, אלמנתו של מג"ד 13 של גולני סא"ל תומר גרינברג. אחרי שנים שלא עשה זאת הוא ירד לקהל, רצה להביט להם בעיניים, לשיר להם מקרוב, לחייך. המוזיקה גברה על העצב והכאב, היא מנחמת, מרפאת, מאחדת, ובימים כאלה - יותר מזה אנחנו לא צריכים (3.2 ו־12.2 היכל התרבות תל אביב).
מאיה נחום שחל
סרט
להתמוגג מגרסה קאמפית של אורה הכפולה
סרט פולחן חדש נולד. "דיקס, המיוזיקל" הוא עיבוד קולנוע להצגת פרינג' לא מוכרת שיצרו האלמונים ג'וש שארפ וארון ג'קסון - שגם כתבו את התסריט, כתבו את השירים ומשחקים בתפקידים הראשיים. לארי צ'ארלס ("בוראט", "סיינפלד") ביים והסרט עולה היום בבתי הקולנוע של לב. בפראפרזה קאמפית ולהט"בית על "אורה הכפולה" או "אבא מתארס", "דיקס, המיוזיקל" מספר על שני גברברים מאצ'ואיסטים שמגלים במקרה שהם תאומים זהים (אף על פי שהם בכלל לא דומים) וכל אחד מהם גדל בבית חד־הורי אחרי פרידת הוריהם. הם מחליטים להתחפש אחד לשני, לפגוש את ההורה שהם לא הכירו ולנסות לשכנע אותם להתחתן שוב, משימה קשה כשמתברר שהאבא (נייתן ליין) החליט בגילו המאוחר לצאת מהארון. העלילה וולגרית, בוטה ומטורללת, ומסתיימת בזה ששני התאומים מתאהבים זה בזה ומחליטים להתחתן. מתברר שאלוהים, שמספר את הסיפור הזה (בדמותו של בואן יאנג), חי בשלום עם גילוי העריות ההומוסקסואלי הזה. ההומור המוקצן, העלילה המטופשת והשירים המבדרים הופכים את "דיקס, המיוזיקל" לסרט שהוא קרנבל קאמפי של צבעים ושבירת טאבואים. בתוך כמה חודשים נתחיל לראות הקרנות סינג־א־לונג של הסרט הכי עליז שהוצג בארץ כבר הרבה זמן.
יאיר רוה
