ממשלת נתניהו שכחה את האינטרס הציבורי

"ממשלה נמדדת בערך שהיא מייצרת לציבור. יותר ויותר ממשלות מתקדמות מבינות שעליהן לפעול אחרת כדי לייצר את הערך הזה. בשנים האחרונות אנו עדים לירידה באמון הציבור בביצועי הממשלה, לא רק בישראל. בכדי להפוך את המגמה הזו, עלינו לפעול באחריות ולראות את הציבור כבעל המניות שלנו, ככזה הוא זכאי לדעת לא רק מה נעשה בכספו, אלא גם מה הושג בכך".

כך כתב ראש הממשלה בנימין נתניהו לפני כ־14 שנה בהקדמתו למדריך התכנון הממשלתי, מדריך זה מהווה עד היום את הבסיס לספרי תוכניות העבודה הממשלתיות. אך בזמן שמערך תוכניות העבודה התעבה, הרי שהתפיסה שעליה דיבר נתניהו, דומה שכאילו נשכחה על ידי הממשלה הנוכחית שפועלת בניגוד לאינטרסים הכלכליים של הציבור הרחב.

המגמה של העמקת תהליכי תכנון בממשלה זוכה כל העת לשתי נקודות מבט: הגישה הרצינית והגישה הצינית. הגישה הרצינית - שנתניהו משקף בהקדמתו למדריך התכנון, היא שהתכנון יוביל את הממשלה להתנהל כמו מגזר עסקי - לחתור למען הציבור. הגישה הצינית - שגם מוזכרת בטקסטים של מומחי התכנון בממשלה, היא שהצורך להציב יעדים ומטרות גורם למשרדים להציב מראש יעדים שהם צפויים לעמוד בהם. כך נמצא את משרד האוצר ששם לעצמו את היעד לפרסם את ההמלצות של הצוות שייאבק ביוקר המחיה עד לסוף שנת 2023, בזמן שהחלטת הממשלה מחייבת את הצוות לפרסם את מסקנותיו בספטמבר 2023.

צריך להודות, תוכניות העבודה פחות רלבנטיות למשרדי מטה כמו משרד האוצר, אך כדאי לשים דגש על דבריו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' בפתח תוכנית העבודה של משרד האוצר. סמוטריץ' מכתיר את הטיפול בבעיית יוקר המחיה בישראל כבעיית־העל שבה הוא רוצה לטפל, בפרט הוא מזכיר את כוונתו להיאבק במונופולים ולהטיל מס על הבנקים. סמוטריץ' נמנע מלהזכיר באופן ישיר או עקיף את האתגר המאקרו־כלכלי העיקרי של מדינת ישראל שהוא שילובם של החרדים בכלכלה ובחברה, עם זאת, הדברים מוזכרים ברמיזה בתוכניות העבודה של המשרד עצמו. אגב, גם שר החינוך יואב קיש כתב על "שוויון הזדמנויות לכל התלמידים", אך התעלם מהאתגר של מערכת החינוך החרדית לבנים.