מחדל ההפריה השגויה באסותא: טחנות הצדק, נא למהר

אם מערכת המשפט לא תפעל הפעם במהירות הבזק, היא עלולה למצוא עצמה תורמת חלילה ביחד עם בית החולים לנזק הצפוי למעורבים בטעות הטרגית של ההפריה השגויה בבית החולים אסותא ראשון לציון. לעת הזו, בית החולים הוא בוודאי הנתבע הפוטנציאלי העיקרי בתביעת הפיצויים שאולי עוד תתנהל. גם ההורים הביולוגיים/הגנטיים וגם האם היולדת הם תובעים פוטנציאליים. אבל, אסור להפריז בנזק שעלולה להוסיף ולגרום מערכת המשפט אם תתמהמה בהכרעתה. ואותה מן הסתם אי אפשר יהיה לתבוע.

על מערכת המשפט להגיע להכרעה דחופה בשתי שאלות: ראשית, לאשר מיד ביצוע בדיקה גנטית כדי לוודא מי הם ההורים הגנטיים של העוברית, ושנית, להכריע בשאלה מי הם הוריה מיום לידתה ואילך. שתי ההכרעות אלה חייבות להתבצע לפני הלידה, גם אם הזמן העומד לרשות בית המשפט קצר.

לא מזמן דן בית המשפט בגורלו של איתן בירן, הילד ששרד את אסון הרכבל באיטליה. כדי לקבל הכרעה מהירה קבע בית המשפט לוחות זמנים חסרי תקדים - זה היה תיק טורבו. הדיונים התקיימו ברציפות ביום ובלילה, ביום שישי מהבוקר עד כניסת השבת, ובמוצאי שבת מצאת השבת ועד השעות הקטנות של הלילה והסתיימו ביום ראשון בשעות הערב – הכל כדי לקבל הכרעה שתגן על איתן הקטן. גם אז היה זה בתקופת החגים, גם אז עורכי הדין ובית המשפט עבדו יום ולילה לטובת הכרעה בהולה. ההכרעה התקבלה תוך שבועות בודדים בלבד.

בעבר הביע בית המשפט העליון מספר פעמים תרעומת קשה וביקורת נוקבת על התארכות הליכים בעניינם של קטינים. לעיתים ממד הזמן הכריע את גורל הילד. כך בפרשת תינוק המריבה הראשון וכך בפרשת תינוק המריבה השני (שתיהן על התחרות בין הורים ביולוגים להורים מאמצים שנדונו בבית המשפט העליון ב-2005 ו-2016). בפרשת הראשונה שהסעירה את הציבור לפני כעשרים שנה, אמר השופט מישאל חשין: "לא הרי ימים אחדים בחייו של עולל כהרי ימים אחדים בחייו של בוגר. מַר-זמן, אותו מֵמַד רביעי המלווה אותנו כל חיינו, ממד ראשון במעלה הוא בחייו של קטן. וכך, בצדם של מָרַת-אם, מַר-אב ומַר-ציבור, עומד-ניצב לו מַר-זמן כיסוד מכונן. מַר-זמן אין הוא יסוד משני במערכת. מקומו מקום כבוד הוא כיסוד ראשוני ומכריע".

הביטוי "טחנות הצדק טוחנות לאט" אינו מתאים במקרה. על הטחנות למהר ולטחון, ועל בית המשפט להתאים עצמו לאירוע. הפרוצדורה המשפטית צריכה להתאים עצמה לטובת החיים ולא להפך.

כשהעוברית תיוולד ותהא עולל רך, היא צריכה לא רק להירשם כבתם של הוריה, לקבל זהות, לקבל שם שיבחרו לה הוריה. היא צריכה לחיות את ימיה הראשונים, ימי ההתקשרות החשובים, בחיקם של מי שהם אכן הוריה, מי שיגדלו אותה, מי שיאכילו וישקו אותה, ירגיעו אותה יעטפו אותה בחום ואהבה.

עו"ד שמואל מורן | צילום: נמרוד גליקמן

נסו לדמיין את מידת סבלם של ההורים שהתינוקת שלהם נלקחה ואינה ברשותם בימים, שבועות וחודשים ראשונים לחייה. נסו לדמיין מנגד את הקושי שייווצר במקרה הצורך לקרוע את הילדה ממי שיגדלו אותה בימיה הראשונים וחשבו שהם הוריה ולהעבירה אחרי שבועות או חודשים לבית חדש ולהורים חדשים. נסו לדמיין גם ובעיקר את הילדה ואת מה שייצרב בה ובנפשה בשל הצורך להמתין להכרעה משפטית על גורל חייה. בית המשפט העליון קבע כי: "קטין אינו חפץ הניתן להיטלטל מיד אל יד ולו ככלי יש חפץ בו, קטן הוא איש – גם אם איש קטן בממדיו, ואיש, גם איש קטן זכאי בכל זכויותיו של איש גדול", עתה נותר ליישם את העיקרון בשטח.

העוברית שעומדת להיוולד עוד כמה שבועות צריכה להיוולד לעולם בטוח, ידוע ולחיק הוריה. האתגר העומד עתה בפני מערכת המשפט הוא להקטין את הנזק שכבר נוצר ולקבל הכרעה משפטית גם אם סבוכה, לפני הלידה.

עו"ד שמואל מורן הוא מומחה לדיני משפחה